מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ספור אהבה מזרח תיכוני

סבא ואני
סבא בילדותו, עם הוריו
סיפור אהבה בין סבא שנולד במזרח לאישה שנולדה במערב

סיפורה של זלמה לבית גרינברג – אמא שלי, סבתא רבתא של רני נכדי:

מהעיר פירט, עיר לווין של העיר נירנברג באה זלמה (אימי) לבית גרינברג (המשפחה של אבי). אב המשפחה יצחק גרינברג וזוגתו נחה (לבית שפס) היתפרנסו מעבודתו של יצחק כחייט צמרת . הילדה זלמה גרינברג גדלה באושר וברווחה עם שלושת אחיותיה וסבתא מצד אביה.

בשנת 1933, בהיותה בת 5 עם עליית הנאציזם והיטלר לשלטון החליט סבא רבא-רבא גרינברג לעזוב את גרמניה היות והרגיש שהאדמה בוערת תחת רגלי היהודים.

יצחק החייט, (סבי) מכר את כל רכושו למעט מכונת תפירה ידנית, והעלה את כל משפחתו על רכבת לעיר שטראסבורג אשר בצרפת. בשטראסבורג הצליח לעבוד בחנויות שהסכימו להעסיק אותו וכך פרנס את משפחתו בת שמונה נפשות.

תוך זמן קצר, לאחר שהתבסס, נקרא ע"י שלטונות  ההגירה הצרפתיים והודיעו לו שלא יוכל להישאר יותר משנה בשטראסבורג. כמו כן נרמז לו כי אם יוליד ילד צרפתי, שהותו במקום לא תוגבל. אך,  גם כשנולדה לו ילדה שניה התברר כי הדבר לא עזר ועליהם בכל זאת לעזוב את העיר. כל המשפחה עזבה את העיר לפריז , למעט הסבתא שהחליטה לחזור לגרמניה ומאז לא נראתה יותר .

סבי יצחק מצא שוב עבודה כחייט והלין את משפחתו בדירה שכורה ביחד עם בן דוד של הסבתא רבתא ממשפ' שפס. במשך הזמן, עם עבודתו כחייט, פקד את שגרירויות ארה"ב ואנגליה, כדי לקבל סרטיפיקט (רשיון) ולהגר לאחת ממדינות אלו. לאחר כשנה, ב-1935, עלו על אנייה בנמל מרסיי בצרפת , בדרך לחיפה.

לאחר תקופה קצרה בחיפה עברו לת"א. אימי זלמה (שרה) גרינברג החלה ללמוד בבי"ס "אליאנס" ואח"כ למדה בבי"ס למסחר ע"ש "ספרא". עם סיום לימודיה, החלה לעבוד בחברת RKA ,חברה אמריקאית להפקת סרטים.

ספורו של מאיר שלמה-דוד  (אבי וסבא רבא של רני, נכדי):

מאיר הוא הצלע השנייה בזוגיות מופלאה זו. משפ' שלמה דוד חיה בבגדד והיתה משפחת סוחרים אמידה. המשפחה הייתה פעילה בפעילות ציבורית ענפה. בשנת 1910 הקים בבגדד הדוד מאיר אליאס בית חולים מודרני, כמו כן הקים בית ספר לבנות וכן את בית הכנסת היהודי שנשא את שמו. בא"י קנה שטחי קבורה בהר הזיתים, לפי בקשת הרב ניסים עבור חברי הקהילה הבבלית מעוטי היכולת.

בן דודו של אבי היה סר ששון שהיה שר אוצר בממשלת עיראק הראשונה. לסבתו של אבי מאיר, עזיזה, היתה מרפאה מאד מפורסמת ברפואה עממית. בילדותו למד אבי בבגדד בבית ספר "אליאנס", ועם סיום לימודיו עבר ללמוד רפואה בלבנון באוניברסיטה האמריקאית.באוניברסיטה כיהן כיושב ראש אגודת הסטודנטים היהודים "קדימה". בחופשות מלימודים בילה בפלשתינה-ארץ ישראל, בפגישות עם חבריו ובני משפחתו הקרובים. עם סיום לימודיו עבר סבא רבא-רבא מאיר לאוניברסיטת "אוקספורד" באנגליה ללימודי סטאז' וסיים כמומחה למחלות טרופיות.

עם סיום התמחותו חזר לבגדד וגויס לצבא העיראקי כרופא ובסיום שירותו פתח קליניקה מצליחה בבגדד. בזמן שהותו בבגדד נהג לבלות את חופשותיו בפלשתינה-א"י. בביקורו האחרון ב-1947 הכיר לו חברו מספסל הלימודים את בחירת ליבו, זלמה (שרה) לבית גרינברג. לאחר שלושה חודשי חיזור נמרץ, יומיומי, החליט הזוג להינשא. חתונתם נערכה במלון "ריץ" ברח' הירקון בת"א.  לאחר החתונה חזר הזוג הצעיר "המאוהב עד הגג" לבגדד .

אימי זלמה, הנערה המאוהבת, עזבה את משפחתה והלכה אחר בחיר ליבה לארץ עוינת ולא מוכרת למורת רוחם של הוריה ואחיותיה. אבי המשיך לעבוד כרופא בקליניקה שלו ואימי השתלבה בחיי החברה היהודית בבגדד. בינואר 1948 הגעתי לעולם (סבא סמי) .

עם הקמת המדינה ופרוץ קרבות מלחמת העצמאות בארץ ישראל, פליטים מפלשתינה הגיעו לבגדד והשתלטו על הבתים של המשפחה. כמו כן אימי, זלמה, נתבקשה להתייצב לפני גירוש, ולהישלח לעיר קאוט שבעיראק, בשל היותה בעלת נתינות פלשתינה א"י. בעזרת קשריו של אבי הוא הצליח לבטל את רוע הגזרה והצו בוטל.  ממקרה זה הבין גם הוא ש"האש בוערת תחת רגליו", וגם לו לא יתנו לעזוב את עיראק בגלל היותו רופא .

אבי, אשר סבל מציסטה בריאה, ניצל את מצבו הרפואי והצליח לקבל אשרת יציאה מעיראק לו, לאימי ולי כשהייתי תינוק, בטענה שהוא זקוק לניתוח דחוף. טסנו ללונדון דרך מצרים. בחניית ביניים במצרים, בטיול לפירמידות, נחת הליקופטר עם מלך מצרים פארוק. כאשר ראה אותי, התינוק, המלך הרים אותי על ידיו ושחק עימי. ממצרים טסה המשפחה הצעירה ללונדון, שם עבר אבי ניתוח לכריתת חצי ריאה. לאחר החלמתו הוצע לו ע"י הממשל האנגלי לשמש כרופא בדרום אפריקה והוא סירב ואמר שפניו מועדות לא"י.  בסוף 1950 הגיעה המשפחה לת"א .

בשנה הראשונה בישראל, התגוררנו ברח' מרכז בעלי המלאכה בת"א. באותו זמן אבי עבד כרופא בלשכת הגיוס בת"א. ב-1952 עברנו  להתגורר בכיכר "כופר הישוב" ברח' ארלוזורוב 4 בר"ג. בנוסף לעבודתו בקליניקה בביתו לפרנסתו, אבי הרבה לעסוק בפעילות ציבורית למען הקהילה והצבור, זו היתה אהבתו השנייה. הוא החל לעבוד בהתנדבות גם כרופא בתחנת "מגן דוד אדום" בר"ג. במקביל, החל בפעולות לאיסוף רופאים מקצועיים, עובדי מעבדה ומכוני רנטגן עבור הקמת קופ"ח "מכבי" בר"ג.

בזמן מלחמת סיני שמש אבי כרופא ראשי ב"הג"א" ר"ג. בשנת 1955 עד 1959, היה חבר מועצת עיריית ר"ג מטעם מפלגת "הציונים הכלליים". בשנת 1959-1965 היה סגן ראש העיר בתקופתו של אברהם קריניצי וישראל פלד ותרם בפעילותו לקהילה הבבלית ולרווחת תושבי ר"ג.כמו כן היה חבר בהסתדרות הרופאים בא"י ויזם וליווה את הקמת בית היולדות בבית חולים "תל השומר" ביחד עם פרופ' סר. באותה תקופה החל ליזום ולבנות את בניין "מכבי" ברח' אורה בר"ג שאמור לאגד בתוכו את כל הטיפולים הרפואיים בבנין אחד, בסיוע תרומות של קהילת יוצאי בבל בלונדון.

בו בזמן פתח נציגויות "מכבי" בבני ברק, גבעתיים, קרית אונו וגבעת שמואל. בקופ"ח "מכבי" שמש כרופא מחוזי עד הגיעו לגיל 80.

 

אימי, ליוותה אותו במשך השנים והיתה פעילה בארגוני התנדבות כמו "ויצ"ו", "אימוץ צנחני ר"ג". להוריי נולדו שני ילדים: סמי (אני) ואחותי דליה ברכר דוד. לי, סמי נולדו שני ילדים: ברק דוד, שהוא אבי, ועדי דוד, דודתי . ולרני יש שני אחים : נועם אחי ורומי אחותי .

הזוית האישית

רני: מצאתי סיפור מרתק: על המשפחה, על אהבה בין אישית ועל אהבה לתת. אני מאחל לסבי אושר ואריכות ימים ושמחה ואושר מנכדיו. סבא מאחל לי אושר אהבה והצלחה בכל אשר אלך.

מילון

פילנטרופיה.
תרומה לחברה במגוון תחומים: התנדבות, תרומות כספיות, סיוע וכו'

ציטוטים

”אימי זלמה, הנערה המאוהבת, עזבה את משפחתה והלכה אחר בחיר ליבה לארץ עוינת ולא מוכרת“