מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סמטה צרה וחשוכה

אתי היום
אתי בילדותה עם אביה
חייה של סבתא אתי

אנו, שיראל אטיאס וסופיה סקריפאי מתעדות את סיפורה של אתי ניניו (סבתא של שיראל).

וכך היא מספרת: "שמי אתי ניניו, נולדתי בארץ בשנת 1964 בעיר תל אביב. אני בתם של נסים ומזל ניניו. יש לי שלוש אחיות: תמי, קלרה ויפה. קראו לי אסתר על שם אסתר המלכה. אבי עבד בנגרות ולאחר מכן בתעשייה אווירית ואמי הייתה עקרת בית.

כשנולדתי, אימא שלי הייתה חולה מאוד בדלקת קרום המוח. היא הייתה מורדמת ומונשמת והייתה צריכה לשהות בבית החולים במשך שנה שלמה, לכן אבא שלי ואחיותיי הגדולות טיפלו בי. לאחר שנה אימא שלי חזרה הביתה ובהתרגשות גדולה ציפתה למפגש איתי. אמי חשבה שכאשר היא תראה אותי אני אבוא אליה, אך כשהיא קראה לי, לא באתי אליה כי לא ידעתי שהיא אמי. חשבתי שאחיותיי הן האמהות שלי. אימא חיבקה ונישקה אותי ולאט לאט עם הזמן הבנתי שהיא אימא שלי.

כשהייתי בת שנתיים, עברנו לגור בעיר בת ים. בגיל שלוש עברתי שוב דירה לתל אביב-יפו לשכונה היהודית "תל כביר". הבית שלנו היה גדול, מעל חנויות עם מרפסת קטנה ליד הבית. היה קרוב לנמל יפו ולבית כנסת.

בילדותי היחסים עם הוריי היו טובים. למדתי בבית ספר יסודי בשם "דגניה", למדתי בעיקר אנגלית ועוד כמה מקצועות, המקצועות האהובים עלי הם: גאוגרפיה ואנגלית. תלבושת בית הספר הייתה חולצה בצבע תכלת עם צווארון ומכנסיים בצבע כחול. בבית הספר הינו יוצאים לטיולים והייתי גם מטיילת עם המשפחה שלי. אני זוכרת שבתור ילדה מאוד אהבתי לאכול כבד עם אורז ולשמוע שירים של שנות ה-80.

כשגדלתי ביפו, מתחת לבית היו חנויות נעליים ונגרייה. אני זוכרת שהייתה סמטה צרה ומפחידה וכשהייתי בכיתה א' תמיד הייתי מבקשת מאימא שלי שתיקח אותי הביתה כי פחדתי מאוד לעבור שם, הכניסה והדלת היו מפחידות וחשוכות. גם כשגדלתי הסביבה הייתה לא נעימה, לא הייתי מביאה חברים ולא הייתי יורדת למטה לשחק. בתור ילדה לא היו לי חברי ילדות, הייתי משחקת הרבה בבית ולא בחוץ.

כשגדלתי למדתי בתל אביב בבית הספר "אורט". כשסיימתי ללמוד בכיתה ט', הלכתי לעבוד בבורסת יהלומים. בגיל 18 לא התגייסתי לצבא, כי אחותי הגדולה שידכה לי את איסיר שאיתו התחתנתי, גרנו בפתח תקווה ונולדו לנו ארבעה ילדים: מיכל, ענבל, יעקב ויובל ולימים נולדו לנו שלושה נכדים מקסימים. את רוב זמני הייתי מבלה עם ילדיי, הייתי משחקת עם הצעצועים שלהם וקוראת להם סיפורים.

הזוית האישית

התיעוד נעשה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר בן צבי ברחובות, התשפ"א.

מילון

נמל יפו
נמל יפו היה הנמל הראשי של ארץ ישראל. הוא נחשב לאחד הנמלים העתיקים בעולם. הוא מוזכר כבר בספר יונה, כנמל שדרכו ברח יונה הנביא לתרשיש. ענף ייצוא ההדרים היה בראשית ימי ההתיישבות היהודית ענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל. נמל יפו שימש כנמל המשלוח של ייצוא זה, ועל שמו נודעו התפוזים הארץ ישראלים בעולם כ"תפוזי Jaffa". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”חשבתי שאחיותיי הן האמהות שלי“