מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סליק הההגנה הסודי מתחת לבית בקיבוץ נען

קורי וסבא אורי בבית החמרה
סבא וסבתא בקיבוץ
סבא אורי דורון מספר על קיבוץ נען

שמי קורי בירמן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורו של סבי אורי דורון. סבא אורי דורון נולד בתאריך 1935 בקיבוץ נען בישראל.

קיבוץ נען הוא הקיבוץ הראשון שנוסד על ידי חניכי תנועת "הנוער העובד". תולדות נען הם חלק מהפסיפס של התפתחות היישוב העברי טרם הקמת המדינה. הקיבוץ נוסד בסוכות, תרצ"א, אוקטובר 1930 על ידי חניכי הנוער העובד מקבוצת "הבציר".

קיבוץ נען היה אחד הקיבוצים המעורבים יותר בפעילות ה"הגנה". חלק ניכר מן הפעילות הענפה בו הייתה חסויה, גם מפני חברי הקיבוץ עצמם. מדובר בעיקר במכון מחתרתי מרכזי ליציקת גופי רימונים ופצצות שפעל בקיבוץ במסגרת התעש של ה"הגנה" (1948-1936) ובסליקים גדולים של נשק בלתי חוקי.

בית החמרה היה בית קטן בלב הקיבוץ ששימש סליק מאולתר בשנת 1943 הוחלט על הקמת סליק מרכזי גדול בקיבוץ שישמש לאחסון נשק ותחמושת. לבניית הסליק נבחר בית מגורים בשם "בית החמרה" שנקרא כך כי נבנה מבלוקים שהוכנו מאדמת החמרה הנפוצה בסביבה. הנשק הבלתי חוקי ששימש כנשק הגנתי. במהלך השבת השחורה בשנת 1946 חיפשו הבריטים סליקים בקיבוץ אך הסליק המרכזי לא נתגלה.

סיור בבית החמרה עם סבא

יחד עם סבא, הלכתי לסיור בבית החמרה ובשבילי הקיבוץ וניסינו לשחזר ולחוש את חוויות ילדותו.

סבא בכלל ללא ידע על קיום הסליק בבית החמרה והעניין היה סוד גדול. היינו יחד והקשבנו להסברים והזיכרונות והסיפורים שסופרו. ראינו על הקיר תמונה בה סבא אורי צולם כילד בן 13, במסגרת שנת המצווה. בשנה זו נעשו משימות שונות ברחבי הקיבוץ על ידי מי שמלאו לו 13 שנים, בנים ובנות.

ראיתי איך נראה חדר בקיבוץ מה היו כלי האוכל והבישול שהשתמשו בהם. למשל פרימוס שעליו הכינו עוגות טורט בחג הפסח ובחג ראש השנה ובמרכז העוגה היה חור. בחג הפסח שמו פרחים בחור, לקראת האביב ובראש השנה צנצנת דבש. כל חדר היה מקבל את העוגה כמתנה לחג. ראיתי תלושי מזון שחולקו לחברי הקיבוץ במקום כסף. תלוש ל- 10 ביצים, תלוש לקילוגרם סוכר ועוד מצרכים שונים.

טיילנו וראינו את החדרים שהוריו של סבא גרו בהם במהלך חייהם, את הבגדים שלבשו, המשחקים ששיחקו והתקליטים והספרים. פטיפון וטלפון חוגה ואפילו מכשיר קשר למורס. סבא הסביר לי שבעזרת המורס, אפשר היה להעביר הודעות שנקראו "מברקים", בין מקום למקום ומאדם לאדם. בקוד מורס יש לכל אות ומספר צירוף של קווים ונקודות. האיש המשדר שולח את ההודעה באמצעות מכשיר שמשדר מורס, ברצף ארוך של קווים ונקודות. טילנו בשבילי הקיבוץ וראינו את בריכת המים, את המאפיה הראשונה, בריכת השחייה, חדר האוכל ואולם הספורט. עברנו ליד מפעל הממטרות שסבא עבד בו, משק החי ובסוף ביקרנו בית הקברות שחלק ממשפחתו קבורים שם.

סבא אורי פותח את הסליק בבית החמרה

זיכרון שסבא סיפר כשהגענו למאפיה

במאפיה היה תנור גדול גדול שבו אפו את הלחם לכל החברים בקיבוץ. אימא של סבא הייתה הולכת איתו בסוף היום עם תבנית ועליה עוגיות סוכר ומשתמשת בחום שנשאר בתנור לאפית העוגיות. היא הייתה שמה את העוגיות במיכל פח ושומרת בחדר.

בבית החמרה סבא ואני רואים את תמונתו של סבא כשהיה בן 13

לגדול בקיבוץ זה להיות חלק מקבוצה –החינוך בקיבוץ נקראה "חינוך משותף": כל הילדים גרו בבית ילדים ובילו עם ההורים רק בשעות אחר הצהריים ב"חדר", כך נקרא הבית של ההורים, שהוא דירה מאוד קטנה. כל חיי הילדים בקיבוץ התנהלו ב"חברת הילדים" בנפרד מההורים והילדים גדלו כמו אחים ואחיות. כל הילדים לבשו את אותם בגדים, החליפו ושמו לכביסה את כל הבגדים ביחד, הבגדים כובסו במכבסה אחת ולכל ילד היה מספר על הבגד וכך ידעו איזו חולצה או מכנסים ואפילו אילו תחתונים שייכים למי. כולם באותו זמן התקלחו יחד, חפפו ראש באותו יום בשבוע, ביום שישי כולם לבשו חולצה לבנה לכבוד שבת.

יום פתיחת שנת הלימודים, סבא בן 6 – פתיחת כיתה א' הראשונה בקיבוץ,1941

צלם: אריה פק, באדיבות: ארכיון קיבוץ נען

הייתה אז לינה משותפת שאותה יזמו הנשים כדי שחלקן תוכלנה לעבוד במשק, כלומר, הילדים ישנו בבתי ילדים במקום בחדר עם הוריהם. בבית הילדים, למדנו אכלנו וישנו. בבתי הילדים היו חדרים ובכל חדר היו ארבע מיטות וליד כל מיטה כוננית. בכוננית היו הבגדים שלנו. בבוקר כשלמדנו, אכלנו ועבדנו, לבשנו בגדי בוקר ובשעה שהלכנו להורים לביקור אחר הצהרים, החלפנו לבגדי ערב (יותר חגיגיים). אם מישהו לא התנהג יפה במהלך היום, הוא הלך לחדר של ההורים בבגדי הבוקר, כך כל הקיבוץ ידע שהתנהג לא יפה.

חוגגים את סדר פסח, 1940

צלם: אריה פק, באדיבות: ארכיון קיבוץ נען

עם סבא אורי גדלו 16 בנות ובנים בבית הילדים שהיה בעצם הבית שלהם. בית הילדים של סבא היה בשכנות לבתי הילדים של שאר הילדים, כל גיל ובית הילדים שלו. החיים של ילדי הקיבוץ התנהלו למעשה בבית הילדים רוב שעות היום והלילה. כל יום אחר הצהרים הילדים הלכו לבית ההורים ובילו איתם ובערב ההורים ליוו אותם לבית הילדים לארוחת ערב עם המטפלות, שאף השכיבו אותם לישון. בלילה נשארו הילדים לבד, ושומרות הלילה שישבו בבית התינוקות (בית הילדים של התינוקות הקטנים), היו מבקרות כל שעה בכל בתי הילדים לראות אם כולם מכוסים ורגועים. לפעמים ההורים שמאוד התגעגעו, היו מציצים על הילד שלהם מבחוץ דרך החלונות בהיחבא בלי שאף אחד יראה אותם. עבודת ילדים בקיבוץ הייתה חלק ממערכת החינוך: עבודה בחקלאות, בלול ובשלב מאוחר יותר נהיגה בטרקטור וחריש האדמה.

1941 – פתיחת כיתה א' ראשונה לבית ספר

ואלה שמות הילדים שעלו לבית הספר: עדנה, אהוד, אביבה, אורה, עמרם, אמנון, עוזי, יובל, שרה, הגר, אורי, עמי, מיכאל, משה, יעקב, דן אמנוך ודן גרני ולאה שעלתה לבית הספר מהגן הצעיר. (מתוך "לחברים", 14.11.1941)

סבא אורי מתקבל לחברות בקיבוץ – מחזור א

מתוך העלון "לחברים", 5.4.1953 באדיבות ארכיון קיבוץ נען

משחקי הילדים בקיבוץ

סבא מספר: "כילדים שיחקנו הרבה בחוץ כי היה מרחב בקיבוץ. שיחקנו מחניים, מחבואים, גולות, לרוץ עם גלגל מתכת ולכוון אותו עם מקל".

החגים בקיבוץ ובעיקר פסח ושבועות – היו מיוחדים ובעלי אופי מיוחד.

פסח

בפסח ניתנה הרשות לכל משפחה להזמין מחוץ לקיבוץ כמה אורחים שרצתה. אצלנו הגיעו הדודים (אחים של אבא של סבא שבא ממשפחה גדולה) והשתתפו אתנו בליל הסדר. ההכנות לחג נערכו מספר שבועות לפני החג. כך שבחג, בנוסף לארוחה המסורתית, היו הופעות: מקהלה, נגינה, וכמובן קושיות. ליל הסדר התקיים בהתחלה בצריף חדר האוכל הישן ואחר כך עבר לחדר אוכל החדש והגדול ובהמשך לאולם הספורט. השולחנות היו ארוכים וכוסו בסדינים לבנים, קושטו בעלים ופרחים מגינות הקיבוץ. כל משפחה ישבה במקומות שסומנו לה לפי רישום מראש. הטקס נפתח בשירת המקהלה, ולאחריה החלה קריאת ההגדה הקיבוצית, מפי אלה שנבחרו ונערכו לכך. כל אחד בתורו עמד במקום מושבו וקרא את הקטע שלו. בין הקטעים שולבו קטעי שירה והופעות. את הקושיות שרו ושאלו תמיד ילדי כיתה א' מעל הבמה וזו הייתה הפעם הראשונה בה השתתפו בסדר. הערב היה מאוד ארוך ותמיד הסתיים בשירת "חד גדיא".

חג הבנים

ביום האחרון של פסח חגגו את "חג הבנים", לאלו שהגיעו לגיל 18 והפכו לחברים בוגרים בקיבוץ, חלק מהמשק ובעלי זכות הצבעה באספות ובהחלטות.

 

שבועות – ביכורים

חג הביכורים תמיד התחיל בתהלוכה ארוכה של כל ענפי המשק. כל ענף הציג את תוצרתו על טרקטורים ומכונות חקלאיות, כשהכל מקושט. תרנגולות על עגלות, תינוקות על ידי אמותיהם ממטרות ועוד. כולם הגיעו לשדה הגדול. תמיד התקיימה תחרות בין ענפי המשק על מידת ההשקעה והקישוט וכולם השתדלו. מסביב היו ערימות חציר, הבנות לבשו שמלות יפות והגברים אחזו בחרמשים. האווירה הייתה שמחה. היו הרבה ריקודים והופעות שירה של מקהלת הקיבוץ.

לסיכום: החיים בקיבוץ היו שמחים, צנועים ולימדו את סבא לקחת דברים בקלות, ושתמיד עדיף לשמוח ולצחוק במקום לבכות. סבא אמר שהוא משתדל תמיד לראות את החצי כוס המלאה. פירוש הדבר – זה להיות מרוצה בחלקך ואופטימי.

סבא מספר בסרטון על הפגישה הראשונה עם סבתא עתידה

בסרטון מסופר על הפגישה הראשונה של סבא וסבתא, הקמת בית בישראל ולאן יצאו לפגישות באותם הימים – פסטיבל הזמר הישראלי ב- 02/05/1960 ושמירת הכרטיס עד עצם היום הזה.

 

סבא אורי וסבתא עתידה בתקופת החברות

סבא אורי וסבתא עתידה בתקופת החברות

כרטיס לפסטיבל הזמר הישראלי

כרטיס לפסטיבל הזמר הישראלי שהתקיים בשנת 1960 בהיכל התרבות בתל אביב, מחיר הכרטיס היה 6 לירות – הכסף באותם הימים נקרא לירה.

פסטיבל הזמר והפזמון הייתה תחרות שירים ששודרה בקול ישראל. הפסטיבל הראשון נערך ב-1960בהיכל התרבות בתל אביב, במוצאי יום העצמאות. הפסטיבל אורגן על ידי קול ישראל והוועדה לחגיגות יום העצמאות. הפסטיבל הועבר בשידור חי בקול ישראל, ולווה בתזמורת קול ישראל בניצוחו של גארי ברתיני. את הפסטיבל הנחה יצחק שמעוני, אשר המשיך להנחותו מדי שנה עד שנת 1971. כפי שהוסבר בתוכניית הפסטיבל, על מנת לתת לכל השירים סיכויים שווים, בוצע כל שיר פעמיים – על ידי זמר ועל ידי זמרת. במקום הראשון זכה השיר "ערב בא" שכתב עודד אבישר והלחין אריה לבנון, אשר בוצע על ידי שמעון בר ועליזה קאשי.

כרטיס הכניסה אל פסטיבל הזמר

מצגת הביקור בסליק בקיבוץ נען: 

הזוית האישית

מכתב מסבא לקורי – על התהליך ותכנית הקשר הרב דורי – הזווית אישית של סבא אורי דורון: 

לקורי נכדתי הנחמדה 5/3/2021 שמחתי להשתתף בקבוצת הסבים והסבתות ולספר לך בזום על ילדותי וחיי בקיבוץ לפני 80 שנה. כשאני הייתי מראשוני הילדים שנולדו בקיבוץ. החיים אז היו שונים לגמרי מהחיים היום, זאת הייתה תקופה של ראשוניות ובניין הארץ, בניית ישובים חדשים, פשטות החיים וצנע בכל – מגורים וכלכלה.

שמחתי לבקשתך להשתתף בביקור – סיור במקום הולדתי, בקיבוץ נען. בביקורנו בקיבוץ ביקרנו ב"בית החמרה" אשר משמש כמוזאון לתיאור החיים, הכלים, הלבוש אז לפני 80 שנה, בילדותי. יכולת להתרשם מכלי האכילה, העבודה המגורים – אוהלים וצריפים, הבגדים וכן לקבל מושג על הניסיונות לבנות "צבא" בתקופה שהאנגלים שלטו בארץ ומנעו מהיהודים להגן על עצמם. בביקור ב"בית החמרה" ראינו "סליק" – מחבוא של נשק כדי שהאנגלים לא ימצאהו. ראינו את המחבוא וירדנו פנימה כדי להתרשם איך נבנה וכיצד הוחבא. בנוסף סיירנו בקיבוץ וראינו את המקומות שגדלתי בהם וכיצד נראה הקיבוץ היום. סיירנו בקיבוץ ובמשק החי וכן בבית הקברות שם קבורים יקירנו – זה גם חלק מהחיים. אני מקווה שהתרשמת וקיבלת מושג כיצד היו החיים אז.

אשמח אם נתארגן ונערוך ביקור נוסף, סבא אורי.

קורי בירמן:  ההשתתפות בתכנית הייתה לי מעניינת ומשמחת. הרגשתי שלסבא חשוב לספר את הסיפור שלו ושמחה שאני הייתי חלק מזה. נהניתי לבקר עם סבא בקיבוץ ולחקור את העבר שלו, לשמוע את הסיפורים ולדעת איך סבא הכיר את סבתא. הרגשתי שכיף לי שאני חלק מלמידת העבר ואני חושבת שתכנית הקשר הרב דורי טובה וחשובה משום שגם כך אני למדתי מה היה פה פעם וגם על ידי כך שהסיפור עולה לאתר יש אפשרות לעוד ילדים ללמוד מה היה פה לפני שנולדנו ולהבין שלא תמיד הכול היה פה ושאנשים בנו וחיו בצורה אחרת.

מכתבו של סבא אורי אל קורי

 

מילון

הנוער העובד והלומד
הנוער העובד היא תנועת נוער שהתאגדו במטרה להגן על עבודתם ועל זכויותיהם.

סליק
מַחבּוא שֶל נֶשֶק, מִסתור לנֶשֶק ולִדבָרים אסוּרים אחֵרים: סליק נשק מתחת לרצפת המחסן.

קיבוץ
קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית ייחודית לציונות, ליישוב ולמדינת ישראל, המבוססת על שאיפת הציונות להתיישבות מחודשת בארץ ישראל ועל ערכים של שוויון (סוציאליסטיים) בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני. הקיבוץ היה חוד החנית של המאמץ הציוני להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

פרימוס
מכשיר לחימום ובישול עם בית קיבול לנפט

ציטוטים

”החיים בקיבוץ היו שמחים צנועים ולימדו את סבא לקחת דברים בקלות “

”אני משתדל תמיד לראות את החצי כוס המלאה“