מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור על סבתא דבורה סודרי

החתונה של סבתא וסבא
הכיתה של סבתא
זכרונות ילדות ומהלך חיים

סבתא דבורה סודרי נולדה בתאריך 11.12.1956 בעיר קזבלנקה שבמרוקו. סבתא נוספה למשפחת בן דוד כילדה שלישית. אביה יעיש בן דוד ז״ל, היה סנדלר ואמה שתבל״א אסתר הייתה עקרת בית, היא טיפלה בשבעה ילדים וגידלה אותם. משפחתה הייתה מסורתית וגידלו את הילדים ברוח המסורת והדת.

בשנת 1960 עלתה לארץ עם הוריה ושלושת אחיה. אביה עבד עם הסוכנות היהודית שבמרוקו, כשהגיעו ידיעות שחיי היהודים בסכנה, אביה הבריח את אמה ואת ילדיו לשטח בבית קברות למספר לילות ומשם העלה אותם לדרום צרפת באונייה, משם במטוס לארץ. סבתא דבורה הייתה בת 3 שנים. עד גיל 5 בילתה במעברה באופקים שבדרום הארץ. היא ומשפחתה חיו בצריף העשוי אסבסט. תקופת החיים במעברה הייתה חביבה לילדים, אך מאוד קשה בחורף והשירותים היו מחוץ למגורים.

אביה מצא עבודה כסנדלר ביפו וחזר הביתה רק בסופי השבוע. אמה טיפלה בכל הצרכים של הילדים. בשנת 1962 המשפחה עברה לגור בעיר יפו ברחוב ולנסיה, בית מול הים. בהגיעה לכיתה א׳ רשמו אותה לבית ספר בית חב״ד, שם למדה עד כיתה ב׳. יום אחד במהלך כיתה ב׳, אמה יצאה לבית החולים ללדת בבית חולים ״דונולו״ שביפו וסבתא איחרה לתפילת הבוקר. הרבי, שכעס מאוד, היכה אותה כל קצות האצבעות בסרגל. באותו הבוקר ברחה מבית הספר, לא הסכימה יותר לחזור וסירבה ללמוד בבית ספר דתי.

בגיל 8 עברה המשפחה לגור בשכונת יוספטל בפתח תקווה. סבתא התעקשה ללמוד בבית ספר חילוני. היא למדה בבית ספר יסודי עיוני שמונה כיתות עד כיתה ח׳, נווה כיבוש (כיום קיבוץ גלויות) שבפתח תקווה. היא חיה עם משפחתה בשכונת המגורים ביוספטל בפתח תקווה עד שנת 1973, בהיותה בכיתה י״א.

ילדותה הייתה מקסימה, מאושרת ושמחה, במיוחד משחקי הרחוב. שיחקו עם כל ילדי השכנים במשחקים כמו מחבואים, חמש אבנים, תופסת וקפיצות בחבל. היא מאוד אהבה לקרוא ספרים ולספר סיפורים בעל פה לילדי השכונה שאספה אשר ישבו סביבה. ההורים שלה גרו בבניין שכל השכנים היו כמשפחה אחת. את בת המצווה חגגו לה בבית, תפרו לה שמלה וכל השכנים יחד עם אמה הכינו מטעמים.

סבתא סבתא הצטיינה בלימודים, במיוחד בחשבון. במבחן הסקר שהתקיים בכיתה ח׳, אובחנה כתלמידה מחוננת. יועצת בית הספר הציעה להוריה לעבור ללמוד בבית ספר תיכון על שם ״מיי בויאר״ בשכונת בית וגן בירושלים בתנאי פנימייה. הוריה, שהיו מסורתיים, התנגדו לתנאי הפנימייה ולכן למדה בתיכון עיוני ״בן גוריון״ שבפתח תקווה, במגמה הביולוגית. בתקופה זו הצטרפה לתנועת הנוער ״העובד והלומד״ ועד מהרה הפכה למדריכה שהובילה קבוצות ילדים למשחקי חברה והעניקה לחניכיה את אהבת הארץ.

החוויה המקסימה שהייתה לה היא קורס מדריכים צעירים שבקיבוץ שדות ים. במהלך קורס זה הוכשרה למדריכה מובילה. במהלך התיכון עבדה בבית מרקחת ברחוב ״הירש״ בפתח תקווה ואספה כסף כדי לעשות רישיון נהיגה. בגיל 18 היה בידיה רישיון הנהיגה, על מכונית – יכלה לחלום! סבתא במיוחד אהבה לטייל בטבע ואת רוב הפעילויות של החניכים עשתה בחיק הטבע.

מיד לאחר התיכון המשיכה את לימודיה בסמינר ״שיין״ בפתח תקווה. היא התמחתה במקצוע טבע לכיתות היסודי א׳-ו׳. בגיל 21 כבר הייתה מורה בבית ספר יסודי ״קרול״ שבפתח תקווה ושם עבדה ברצף 13 שנה. הייתה מחנכת, מורה למתמטיקה, לשון, תנ״ך ושימשה בתפקידים רבים, הייתה חברת הנהלה, אחראית על טקס יום הזיכרון לחללי צה״ל. 26 שנים עבדה במשרד החינוך, לאחר מכן עברה לעבוד בחברה פרטית במרכז טכנולוגיה חינוכי כמדריכה למתמטיקה למורים בבית ספר יסודי. אחראית על ניהול פרוייקטים והשתלמויות מורים.

בשנת 1976 סבתא התחתנה עם סבא יהודה, הם הכירו בפנימייה לילדים כשסבתא הייתה מורה וסבא היה סגן מנהל בפנימייה. במהלך הנישואים נולדו חמש בנות. הערך הכי חשוב בעיניי סבתא הואא אחדות, אהבה ומשפחה. הבנות מיטל וענבל למדו במרכז הבינתחומי משפטים במנהל עסקים, מעיין למדה הנהלת חשבונות, מורן ושירן גפיקאיות.

סבתא דבורה ידועה כבשלנית מעולה ואנו כמשפחה מבלים אצל סבתא את ערבי שבת וחגים ובימי הולדת.

סבתא דבורה כפעוטה

הזוית האישית

יהלי: היה לי כיף ללמוד יותר על סבתא, לדעתי הסיפור שלה מעניין מאוד.

מילון

דבורה
דבורה המקראית היא דמות אסרטיבית של נביאה, שופטת ומנהיגה מדינית וצבאית המובילה את עם ישראל לניצחונות ומקבלת החלטות נבונות. דבורה העפילה למדרגה גבוהה על ידי מעשיה, אישיותה ומידותיה, הכשירה את עצמה למדרגת הנבואה וזכתה לה. הייתה בדבורה הנביאה מתיקות לביתה ולעמה ,ועוקצנות של דבורה כלפי אויבי ישראל. בקוראכם כך לבתכם אתם מברכים אותה בכל התכונות הללו.

ציטוטים

”באותו הבוקר ברחה סבתא מבית הספר, לא הסכימה יותר לחזור וסירבה ללמוד בבית ספר דתי“