מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור עליית הוריי ממרוקו

אליה וויויאן עובדות במחשב
תמונת ילדות
ילדותי ופרק חיי בקיבוץ אושה

ויויאן ממן, מספרת לאליה על ילדותה ואת סיפור עליית הוריה ממרוקו
הוריי נולדו במרוקו והחליטו לעלות ארצה בשנת 1959 בעקבות דודי שהיה נער ועלה דרך עליית הנוער  לבד לארץ. אימי הייתה כל כך מודאגת שהיא עלתה בעקבותיו. עזבנו, ביום שבת עם החמין בטבון כדי לא לעורר חשד כי למעשה ברחנו משם לפי מה שהבנתי.
 
הקליטה בארץ
הביאו אותנו לבית שמש ונתנו לאבא לעבוד בחקלאות. אבי היה עובד בתור פקיד בחשבונות במרוקו. מגיע הביתה ואומר לאימי: "לזה הבאת אותי לישראל, לעבוד בטוריה".  בקיצור אימי החליטה לעבור לאשדוד כי אחות של אבי גרה שם והיא זו שסידרה את כל הפרוצדורה. הוא עבד ברוגוזין עד שנסגר ועבד בלשכת עבודה ובקום העבודה האחרון הוא עבד בנמל אשדוד.
 
אימי מעולם לא עבדה. גדלנו ברחוב הנרייטה סולד, בהתחלה מטר לשבע נפשות ונולדו עוד ילדים שם כל הבית היו מיטות לא היה סלון אפילו בפינת האוכל הייתה מיטה. היינו ישנים ראש וזנב. לא היו לנו משחקים או טלוויזיה. היינו ממציאים לנו משחקים כיד הדמיון.
 
כל אחד ידע מה הוא צריך לעשות בבית לכל אחד היה תפקיד ואת הכל עשינו בבוקר לפני שהלכנו לבית הספר או לגן השארנו הכל נקי כך שאימי הייתה צריכה לכבס ולבשל וזה לא היה קל כשאין מכונת כביסה כמו היום. אחרי כמה שנים שבנו את אזור ג' עברנו לדירה יותר גדולה כי הדירה שגרנו בא הייתה קטנה.
 
הייתה לנו שכנה שגרה ממול, והיא הצליחה לעבור דירה. אימא עשתה כמוה, היא דאגה ללכת לחברת עמיגור ולעמוד על זה שתקבל גם את הדירה השנייה כי היה בבית מאוד צפוף . הילדים גדלו כאשר הגענו לגיל התיכון, אז מבית ספר יסודי עברו לתיכון, לא הייתה חטיבת ביניים. אחותי הגדולה ואחותי הקטנה ממני בשנה החליטו שהם רוצים ללכת לקיבוץ, אז אמרתי שאם הן הולכות לקיבוץ, אז גם אני.
 
החיים בקיבוץ אושה
כך הגעתי לקיבוץ אושה שנמצא בקריות בחיפה. הייתי שם מכיתה ט' עד יב' ואחרי הצבא הייתי לולנית, עבדנו אחרי הלימודים ובחופשות היינו עושים חצי חצי חלק מהחופש בבית וחלק בקיבוץ. את פורים למשל חגגנו בקיבוץ היה לנו מחסן תחפושות ומשם היינו שולפים מה שאנחנו רוצים. היינו עושים ימיי גיוס לקטיף בשבתות  וטיולים עם טרקטור ועגלה בשבתות כל פעם למקום אחר קרוב למשק כמו עוספיא. 
 
אחותי הייתה בכפר מסריק ואחותי הגדולה הייתה במגידו. אחותי הקטנה הייתה מגיעה אליי, לקיבוץ לביקורים, בטרמפים. היא לא פחדה, אני לא הייתי מעזה.
 
מוסר ההשכל מהסיפור שאפשר להסתדר בכל מצב אם יש רצון. המסקנה הנוספת שלי, וגם כשלא היה לנו הרבה, לא הרגשנו בחוסר.
 
העשרה
בקיבוץ אושה: "הוא קיבוץ בעמק זבולון, ממזרח לקריית אתא. בעבר השתייך לחבר הקבוצות, לאיחוד הקבוצות והקיבוצים ולתק"ם, וכיום הוא משתייך לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ נכלל במועצה אזורית זבולון. קיבוץ אושה נוסד בקיץ 1937, והיה לקיבוץ הראשון של תנועת הנוער הציוני".
תשע"ה

מילון

טבון
תנור עשוי מבוץ או מחימר שבו אפו את הלחם בימי חול אז במרוקו וביום שישי לקראת שבת היו כוךלם מביאים את הסירים עם החמין לשם

קיבוץ אושה
הוא קיבוץ בעמק זבולון, ממזרח לקריית אתא. בעבר השתייך לחבר הקבוצות, לאיחוד הקבוצות והקיבוצים ולתק"ם, וכיום הוא משתייך לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ נכלל במועצה אזורית זבולון. קיבוץ אושה נוסד בקיץ 1937, והיה לקיבוץ הראשון של תנועת הנוער הציוני

ציטוטים

”גם אם קשה וגם אם חסר תמיד אפשר להסתדר עם מה שיש“