מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור עלייתה של סבתא ללה

סבתי ביום הולדתה ה-73
אני וסבתי
ספור העלייה מגרוזיה בשנות ה-70

שמי ללה קזנרובי והסיפור שלי מתחיל ביום שבו עלינו לארץ.

נולדתי בגיאורגיה (גרוזיה) ובשנת 1947 החלטנו לעלות לארץ ישראל. ארזנו בגדים, וקצת אוכל במזוודות, וכך עלינו למונית, ונסענו לשדה התעופה. משם טסנו הישר לישראל  אני בעלי ובני. היו לי כוונות לעלות לישראל עוד לפני כן, אבל הוריי רצו שאנשא לפני עלייתי ארצה.

ביום העלייה ארצה הייתי בת עשרים ושתיים, ובהריון עם ילדי השני. עלינו בעיקר כי כל המשפחה של בעלי כבר גרו בארץ.  כאשר התבשרתי ,שאני עולה ארצה הופתעתי מאוד. התהליך התחיל עם קניית ויזה והכנות לטיסה. בזמן הטיסה כבר הייתי בהריון.  לא הרגשתי טוב במטוס, לא שמתי לב לרעשים, הדיילות ובעלי דאגו לי והביאו לי מים.  לא היה צפוף במטוס, לכל אחד היה מקום.  אני זוכרת את כל הדברים הקטנים האלה כל יום.

בילדותי בגיאורגיה (גרוזיה), היה לנו בית מרווח והיה לי חדר משלי. לכל אחד היה חדר משלו בבית. נהגתי לשחק עם חברותי ועם שכניי בחוץ,  אבל חיינו רוב הזמן בפחד בגלל היותנו יהודים. בגרוזיה לא היה לנו ממש טוב, כי התושבים שם לא אהבו יהודים. לעומת זאת, בישראל  התחלתי לעבוד ולהשתלב בחברה. הכרתי חברים וגם קצת משפחה. אומנם שובצתי לשיעורי אולפן, אבל לא היה לי זמן ללכת אליהם, כי הייתי צריכה לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. למדתי את השפה העברית, לאט לאט תוך כדי עבודה. לקח לי זמן מה להתאקלם  בארץ. במשך שנה שלמה הייתי עצובה, והרבה פעמים בכיתי, כי הייתי צעירה ולא הייתי עם אמא שלי, או אבא שלי ועם אף אחד ממשפחתי. המשפחה של בעלי בלבד הייתה איתי בשנים הראשונות בארץ,

בגיאורגיה, השארתי מאחורי שלושה אחים ואחות.  כשהם שמעו על עלייתי, הם הצטערו מאוד שלא יראו אותי באותה תדירות לה היינו רגילים, אך שמחו בשמחתי. עשרים ושמונה  שנים  לאחר מכן, אחד מאחיי עלה ארצה ביחד עם משפחתו. אחי עשה עלייה  לאחר עליית בתו  הבכורה. לאחר זמן מה, גם אבי עלה ארצה, אך אמי נפטרה בגרוזיה ממש לפני העלייה. שלושה חודשים לאחר עלייתו של אבי ארצה, עלה גם האח השני  עם משפחתו, בינתיים אבי נפטר בארץ.

לאחר עלייתי לארץ, התגוררתי בנצרת עילית (נוף הגליל), אצל הדודה שלי בדירתה.  אחר כך קיבלתי דירה משלי בקומה רביעית, ואחרי זמן מה החלפתי לדירה שנמצאת בקומה השניה, שבה אני גרה עד היום.  עד היום אני לא שוכחת עד כמה היה קשה לי להיפרד מהמשפחה והחברים בגיאורגיה עם עלייתנו ארצה.. בני השני נולד בישראל ב 1984,  ולאחר מכן  נולדה בתי,  ואחריה נולד בני הקטן.

עבדתי הרבה שנים בחברת "עלית" בנצרת עלית ופרנסתי  את ילדיי לבד. לאחר שאני ובעלי התגרשנו.  היום אני עדיין מתגוררת באותו בית, ויש לי נכדים בריאים  ועל כך אני מודה ושמחה.

הזווית האישית

 לירון נהנתי מאוד לעשות את העבודה הזאת עם סבתי. רציתי זמן רב לשאול אותה על סיפור העלייה הזה, אבל אף פעם לא הקדשתי לזה זמן. העבודה המשותפת, נתנה לי הזדמנות לשמוע את הסיפור שבחיים לא שמעתי. גיליתי שקרו לסבתי הרבה דברים, שלא ידעתי שהתרחשו אצלי במשפחה בכלל. וגם הרגשתי מחוברת יותר לצדי הגיאורגי כששמעתי את סיפור העליה שלה.

מילון

ויזה
מסמך דיפלומטי המאפשר כניסה של נתין ממדינה אחת לתוך תחומה של מדינה אחרת.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני עד היום לא שוכחת עד כמה היה קשה להיפרד מהמשפחה והחברים בגיאורגיה.“