מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור ילדותי – מפולין לישראל

יהודית ושחר
שחר ויהודית בפעילות בקשר הרב דורי
החיים בחשאי כיהודים

שמי יהודית פפר, סבתא של שחר עזרן, נכדי החמישי מבין שבעת נכדי.

אני נולדתי בפולין בשנת 1946, לאחר מלחמת העולם השניה. בשכונה היינו המשפחה היהודית היחידה. כילדה, לא הרגשתי ביחס שונה מצד הפולנים. ומכיוון שגדלתי רק עם הגויים, למדתי מהם את כל המנהגים: כולל הליכה לכנסיה בימי ראשון ואת התפילות שלהם, הליכה לבית הקברות עם שירה, פרחים ונרות. כילדה לא הבנתי את המשמעות, נהניתי מהחגים וחשוב היה לי להשתתף יחד עם חברי.

בהגיעי לגיל 7, הוריי רשמו אותי לבית ספר היהודי היחיד בעיר ושם למדתי שנתיים וחצי ועזבתי, מכיוון  שעלינו ארצה בחשאיות, כדי שאף אחד מהגויים לא ידע. בשנה זו חל גל אנטישמיות בפולין, דודי נרצח בעיר סמוכה לבילבה, ובמקביל הייתה עליה מסיבית של יהודים ופחדנו שיפגעו בנו. מפולין נסענו ברכבת לוינה. בדרך הקרון שבו הייתי עם משפחתי נשרף בלהבות, הרכבת  עצרה והעבירו אותנו לקרון אחר.

בשנת 1956 עליתי ארצה בהיותי בת 10, ישר לכיתה ד' בלי לדעת את השפה העברית. תוך זמן קצר למדתי את השפה העברית ובבית התעקשתי לדבר עברית עם הוריי וכך גם הם למדו.

סיימתי בית ספר תיכון, התגייסתי לצבא שירתי בחיל תותחנים. לאחר שחרורי התחתנתי עם אשר, בן קיבוץ נגבה, ילדתי שלושה ילדים מקסימים.

הייתי נשואה 38 שנה ולצערי הפכתי לאלמנה.

הזוית האישית

שחר: מאוד נהניתי בפעילות עם הסבים, למדתי את הסיפור האישי של סבתא ולמדתי להכיר אותה יותר ממה שידעתי קודם. באמצעות המפגשים פתחתי עם סבתא קשר טוב יותר.

מילון

בילבה
עיר בפולין סמוכה לורוצלאב

ציטוטים

”תוך זמן קצר למדתי את השפה העברית ובבית התעקשתי לדבר עברית עם הוריי וכך גם הם למדו.“