מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור ילדותו של אברהם בן שושן בארץ ישראל

אני והנכד שלי היום
אני ואשתי בפריז בעבר
השתתפותי במלחמות ישראל

שמי אברהם בן ששון, נולדתי בתאריך 25.7.1946 בוורנה בבולגריה. עליתי ארצה בשנת 1948, מיד עם קום המדינה, עם הוריי ואחי כשהייתי בן שנתיים. בשל היותי ילד קטן בזמן העלייה איני זוכר דבר מימים אלה. משפחתי גרה במחנה עולים בפרדס חנה ואחרי חודש עברנו לישוב בית דגן. אבי מצא בית של ערבי עשיר, עם שער ענק בכניסה, ובנוסף לכך הבית היה מוקף בחומה, בחצר היה באר ומסביב לבית היו פרדסים עצומים. אבי אהב את הבית וקנה חלק מהבית, הבית היה מחולק לשלושה משפחות.

בבית דגן למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי עד כיתה ח', אחרי כן עברתי ללמוד בתיכון חקלאי בנחלת יהודה עד כיתה י"ב. בבית הספר הייתי ספורטאי מצטיין ותלמיד ממוצע. אבי עבד בבולגריה כטכנאי מכונות לייצור חוטים מצמר גפן, כשעברנו ארצה הוא עבד בקטיף תפוזים עד שמעד, נפצע ושבר צלעות. אחרי המאורע עבד במכירת סופגניות לאנשים שסללו כביש בבית דגן, ומשם פתח קיוסק מצליח בצומת בית דגן. באותה תקופה המצב הכלכלי של הבית היה סביר.

כילד הייתי בתנועת הנוער: "הנוער העובד", זאת הייתה התנועה היחידה בבית דגן שעסקה בספורט, אהבתי מאוד לעשות ספורט, ובתנועת הנוער היינו יוצאים מדי פעם לתחרויות בארץ באתלטיקה קלה. בבית הספר החקלאי נחלת יהודה הייתה התקופה הנעורים הטובה ביותר בחיי, אני וחבריי היינו עושים שטויות, היו המון צחוקים והיו גם ויכוחים על תנועה סלונית – ריקודים שהיו באופנה באותה תקופה, או תנועת נוער – ריקודי עם. עד היום אנו חברים טובים ונפגשים לעיתים קרובות מאוד.

את קורין אשתי פגשתי לראשונה כשעלה כתיירת לאוטובוס בו נהגתי. התחתנו בתאריך 1972.5.29 באולמי בני ברית בתל אביב . מצד קורין הגיעו קומץ קטן מאוד של אורחים כי כל המשפחה הייתה בחו"ל, בצרפת, והצד שלי הגיעו כל החברים והמשפחה המורחבת. אני וקורין היינו מאוד שמחים ונרגשים מהחתונה. לאחר החתונה נסענו לאירופה באונייה לטיול גדול עם האוטו שלנו, במשך חודשיים.

אשתי ואני בפאריז

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. גוייסתי כחייל בחטיבת 35 צנחנים. ההרגשה לפני המלחמה הייתה לא נעימה אבל לא היה לחוץ, תמיד קיוויתי לטוב. נכנסתי יחד עם החטיבה, יחסית בקלות, לעזה וסיני כי חיל האוויר השמיד את חילות האויר של מדינות ערב ושדות התעופה של מצרים. כשנכנסנו לסיני הצבא המצרי החל לברוח, מכיוון שחיל האויר השמיד אותם. בדרך לתעלת סואץ פגשתי את אחי והמפגש היה מאוד מרגש. כשהחטיבה הגיעה לסואץ עוד יחידות מהמרכז והדרום הגיעו לתעלה וכבשו סופית את סיני עד למלחמת יום הכיפורים.

סבא אברהם

במלחמת יום הכיפורים הייתי במילואים. גוייסתי לחטיבת 80 מילואים בצנחנים. ביום הכיפורים נסעתי לאגד לגייס חיילים ליחידות, אחרי יומיים הוא נסעתי בחזרה לחטיבה. את החטיבה הטיסו למרכז סיני ושם הם קיבלו 'זחלים' – רכב צבאי, ואיתם נסענו לכיוון התעלה והגיענו לשטח מת בין יחידות. המצרים והחיילים שהיו על 'הזחלים' חצו את התעלה עם סירות ותפסו את ראש הגשר וכך הרכיבו גשר, ויומיים אחרי זה חצינו עם 'הזחל' את הגשר, ולאחר מספר ימים המשכנו לכיוון איסמעיליה, עיר במצרים. כעבור מספר חודשים הגדוד חזר לארץ להתארגנות ואני השתחררתי מהצבא. לאחר השחרור מצה"ל התקבלתי כחבר אגד בשנת 1970. רוב הזמן עבדתי כנהג אגד בירושלים ובחולון. בשנת 1995 יצאתי לפנסיה וחיפשתי עבודה כמנהל חשבונות ולא מצאתי, לכן בחרתי להיות נהג מונית עד היום.

סבא כיום

הזוית האישית

איילון: היה לי כיף מאוד להקשיב לסיפור חיי סבי.

מילון

זחלים
רכב צבאי

אִסמאעיליה
(בערבית: الإسماعيلية) בירת מחוז אסמאעיליה במצרים. אסמעיליה שוכנת על גדתה המערבית של תעלת סואץ, בערך במחצית הדרך בין פורט סעיד בצפון לבין העיר סואץ בדרום. סמוך לאסמאעיליה עובר נתיב השיט של תעלת סואץ באגם תמסח, אחד מן האגמים המרים. העיר משמשת כמרכז מינהלי לרשות תעלת סואץ ונמצא בה ריכוז של בניינים בסגנון קולוניאלי אשר נבנו עוד בימי הקמת תעלת סואץ על ידי הצרפתים ובימי השלטון הבריטי. בזכות שדרותיה המטופחות וגניה הציבוריים זכתה העיר לכינוי "הגן של מצרים". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”יהיה בסדר “