מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חיי שוש אליהו

אני ונכדתי- גילי
לאחר נשואי בהיותי אם לילדה
החלום שהתגשם

עליתי לארץ מעיראק בשנת 1949כשהייתי בת חמש. גרנו  במעברה, ביבנה. באוהל אחד עם מספר משפחות, והיינו חסרי כל. לאבי לא הייתה עבודה כלשהי וכמובן שכסף לא היה. היה זה שינוי גדול ודרמטי עבורנו, כיוון שבעיראק אבי היה בעל נכסים. היו לו מספר חנויות טקסטיל והיינו במעמד מכובד. ההחלטה לעלות לארץ נבעה בשל הפרעות ביהודים באותה עת, שבאו לידי ביטוי בסימון בתי היהודים, בכליאה של יהודים שנחשבו לציונים ובאלימות כלפי התושבים היהודים. נאלצנו לעזוב הכל על מנת להציל את חיינו, ללא הרכוש ועם מעט מאוד תכשיטים ולהציל את חיינו.

בארץ, הוריי עם ארבעת ילדיהם היו  במצב כלכלי קשה, בלשון מעטה. היה לנו אוכל שהספיק רק בשביל לשרוד. אימי מכרה את מעט התכשיטים שעוד נותרו לה, על מנת שיהיה לנו מעט כסף. לאחר תקופה מסוימת עברנו לגור בצריף. הוריי החלו להסתגל לסביבה, אבי החל לעבוד בסלילת כביש ואימי ואנחנו עבדנו בחקלאות. למרות זאת הכסף הספיק בקושי למחיה.

כעבור מספר שנים התחלתי ללמוד והבטחתי לעצמי שאחיה טוב יותר, אך מאחר שלא יכולתי לצפות לתמיכה כלשהי מהורי, התחלתי לעבוד כמטפלת אצל שכנה בשעות אחר הלימודים. כך המשיכו חיי- תמיד עבדתי וסיפקתי את כל צרכיי, יחד עם זאת סיימתי ללמוד (סיימתי תיכון ותואר ראשון). ולאחר התואר בני, שרון, פתח מכללה שאותה ניהלתי במשך 22 שנים בהצלחה מרובה וכך הגשמתי את חלומי לא להישאר מאחור. כיום יש לי- 4 ילדים ו- 11 נכדים ואנו משפחה מלוכדת ואוהבת.

כיום במבט לאחור אני מבינה עד כמה הוריי היו אנשים חרוצים ואחראים לקיום היום יומי. הם היו מוכנים לעבוד בכל עבודה.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%a1%d7%a4%d7%a8-1-%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%95%d7%a1%d7%91%d7%90

הזוית האישית

שוש: להיזכר בכל מחדש היה מרגש והיה נעים לראות בדיעבד את כל התהליך שעברתי במהלך השנים. גילי: אני למדתי מהסיפור בעיקר על סבתי שוש, הסיפור שהיא סיפרה מאד ריגש אותי, ואני מאד שמחה שהיא הגיעה איתי לתכנית- הקשר הרב דורי מכיוון שאת רוב הדברים שהיא סיפרה אני לא ידעתי.

מילון

מכללה
מכלול הדברים הנלמדים במקום

ציטוטים

”נאלצנו לעזוב הכל כדי להציל את חיינו“