מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חיי יעל עמרן

ביקור בבית התפוצות
יום חתונתי
מהילדות עד לחיי הנוכחים עכשו

גדלתי בעיירה קטנה ושמה בית שאן בשנת 14/5/1965 למשפחת דיין הילדות שלי הייתה נהדרת משפחה שמונה שלושה אחים ושלוש אחיות אימא אבא וסבתא. הקשר בנינו היה תמיד חם ואוהב הגדולים תמיד שמרו על האחים הקטנים. גדלנו בבלוק שהכיל תושבים מכל התרבויות מכל הארצות, מרוקאים, טוניסאים, הודים, עירקים, בולגרים, צ'כים, פולנים, רומנים ופרסים – כך כל יום היו ניחוחות של כל מאכליי העדות.

כשהייתי בכיתה ג', אבא ואמא אספו אותנו הילדים בסלון והודיעו לנו שהם קנו לנו בית קרקע יותר גדול ושכל אחד יקבל מיטה אשית. לבית החדש הייתה חצר גדולה. אימא שלי שקוראים לה לאה, עבדה כל חייה בגני ילדים ואבא שלי, דוד, עבד בדואר ישראל, כמנהל דואר נע. למדתי בבית ספר יסודי רמב"ם, שהייתה בו אוירה משפחתית ודואגת.

את סבתא שלי, שמחה זו האימא של אבי ראינו כל יום היא האכילה את המשפחה, כל יום אכלנו את הבישולים שלה האתון טיים ממרוקו. את המנהגים של הסבתא ממרוקו היא שמרה עד יומה אתרון. תמיד היה חשוב שכולם ישבו יחד לאכול.

הקשר שלי שהיה ועדיין הכי חזק הוא עם אחי משה עופר דיין. עד היום אנחנו אומרים: "הקשר שלנו עובר דרך צינור אחד שמתקשר בינינו" – כל הסודות שהיו לנו וכל המשחקים ששיחקנו ביחד.

ברגע שסיימתי את לימודי בבית הספר היסודי רמב"ם עברתי יחד עם אחותי נורית לפנימייה. לא הייתה בכלל שאלה של רוצים או לא רוצים? זאת הייתה הנורמה אז. אחותי, נורית הלכה לאולפנת סגולה ואני הלכתי לכפר הנוער כפר חסידים.

זאת הייתה תקופה מאוד מאתגרת שלא אשכח כל ימי חיי. מרוב געגועים לבית ולמשפחה הייתי חולה רוב הזמן, עד שבסוף כיתה ח' תחילת כיתה ט', אבי אמר לי ולאחותי שנישאר בבית ונלמד בתיכון המקיף הדתי אורט בבית שאן. אז באה תקופת הפריחה, הלימודים היו כיפים ולא הייתי צריכה לחשוב על הגעגוע להורים ולמשפחה. היה לנו מורה בשם יהושע, שמאוד בטח בי ונטע בי אהבה ללימודים ודרך בטחון זה קיבלתי תעודת הצטיינות.

כשהייתי בכיתה י' אחי הבכור אמיל חיים דיין התגייס לצה"ל. מלחמת לבנון התחילה. הוא גויס לחיל חימוש תפקידו היה טכנאי טנקים הפלוגה שלו נכנסה ללבנון היה תופת ונהרגו המון חיילים שלנו ושל האויב שלהם הכל סביבו  רעשים והתנפצויות וכך אחי הפך להלום קרב מאז שאני הייתי בכיתה י' עד שנת 2009, אני אחותו שהייתה יותר קטנה ממנו, סעדתי אותו בבתי חולים כך היה עד שנת 2009 – השנה בה הוא נפטר במיטתו.

אני סיימתי את לימודי ואחר כך הלכתי לשרות לאומי בבית חולים "העמק" בעפולה במחלקת תינוקות שם הכרתי את בעלי הראשון, מוטי סבח ואתו הבאתי לעולם את שתי בנותי המדהימות: הבכורה שמה בת-אל שמחה והשנייה שיר- רז, ילדות שמעניקות לי המון נחת. בת-אל נישאה לנסי ולהם שני ילדים: הבכור לידור-מרדכי והבת תהל אמילי. בתי שיר-רז ילדה את הנכד הבכור אילאי אברהם. נכדים שנותנים לי הנאה וממלאים לי את החיים בעניין, כל אחד ואופיו הוא.

לאחר שנים שלא הסדרתי עם בעלי הראשון, התגרשתי ואחרי שלוש שנים הכרתי את בעלי השני, יגאל חבר משותף הכיר בנינו. יגאל בן אדם מאוד שמח ומלא עניין. עם יגאל הבאנו לעולם את הבת אבישג שהיא מאוד מוכשרת     ועוסקת באומנות ציור ומוסיקה. יש לה הרכב מוזיקלי בשם ביי פולרד. היא כרגע לפני שירות לאומי. יגאל הביא אתו לנישואים בן בשם אלמוג, ילד מקסים ועם הרבה טוב לב.

בת-אל מנהלת סלון כלות ושיר-רז לומדת בווינגיט חינוך גופני. יגאל פתח חנות למוצרי חשמל סופרסאן בעפולה ביום שהתחתנו ועתה אנו חווים חיים שלמים וטובים ביחד ברוך השם.

עץ הדומים של סבתא שמחה

בפתח ביתה של סבתא שמחה

גדל לו עץ של דומים

כל הגינה של סבתא שמחה

פורחת בצבעים מכל הגוונים

צבעים ירוקים של הענבים

ואדומים של התפוחים ואפרסקים

כתומים של המנגו

אבל תמיד חיכינו לפריחתו

של עץ הדומים

בזמן פריחתו של עץ הדומים

מתאספת השכונה מסביב לעץ

קוטפים את פירותיו המתוקים

אוכלים ונהנים מצילו של העץ

ועד היום אנחנו עברים בפתחו

של הבית של סבתא

ורואים ילדים חדשים

ודור דור נהנה

מעץ הדומים של סבתא

הזוית האישית

יעל: הבחירה באביתר הייתה מושלמת מבחינתי, ההוי המשפחתי שלי מוכר לו גם דרך משפחתו.

מילון

אהבה
רגש של משיכה וחיבה עזה

ציטוטים

”"למדתי שלהיות עם אלו שאני אוהב זה מספיק".“