מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חיי אילונה קולצ'אר

סבתא אילונה ז"ל ודלית נהנות בזמן איכות
אילונה ז"ל ובעלה ז"ל מיקלוש והבת רחל
סיפור חייה של אילונה

סיפור חיי מתחיל לפני יותר מ-90 שנה!

מי היה מאמין שאגיע לגיל כזה? עברתי דברים רבים בחיי, גדלתי, גידלתי, אהבתי, נתתי, עזרתי, השקעתי, עברתי דברים לא פשוטים בכלל ולמרות כל זאת המשכנו הלאה ולא ויתרנו על החיים! על התקווה על המשמעות של לאהוב ולחיות את החיים.

תקופת ילדותי בהונגריה

נולדתי בשנת 1921 בעיר שרגייש בהונגריה. להוריי קראו מור ורגינה (רחל), אמי הייתה עקרת בית אבי עבד בסוס ועגלה היה מוכר דברים. אני הייתי הבת הבכורה, נולדו לי עוד שני אחים ואחות, סך הכל היינו ארבעה אחים די קרובים. אני זוכרת שהיינו משפחה דלת אמצעים כלכליים ולא היה לנו הרבה, לא יכלו לקנות לי דברים ולמדנו לחיות ולהסתפק במועט ולהנות ממה שיש ולהעריך את הדברים הקטנים. כדי שארגיש טוב עם עצמי, הכנתי לעצמי בובה ממקלות ואני תפרתי לה שמלות ובכל פעם החלפתי לה שמלה אחרת. אהבתי מאוד את הבובה שלי, לא היו לי יותר מדי דברים אחרים.

אני זוכרת חווייה שמלווה אותי עד כה: בגיל 10 אמי שלחה אותי למכולת עם כמה פרוטות לקנות לי סוכריה, כל כך שמחתי והתרגשתי בדרך, הגעתי אל המכולת הקטנה ונתקלתי באדם מבוגר שביקש כמה פרוטות לקנות אוכל, כל כך ריחמתי עליו שנתתי לו את הפרוטות שהיו לי והעדפתי לוותר על הסוכריה שלי למרות שממש התחשק לי, אך חשבתי שיהיה נכון יותר לעזור לאדם בשעת צרה. אימא שלי תמיד לימדה אותנו לעזור ולתת גם כשאין.

אילונה ז"ל ובעלה ז"ל מיקלוש והבת רחל בעכו 1972

השואה תקופה חשוכה בחיי שהייתי מעדיפה לא לעבור ולשכוח לגמרי! מלווה אותי בכל יום מאז, זה שנגמר ועברו שנים רבות לא אומר שהשתחררנו משם. בגיל   לקחו אותנו לאושוויץ, הייתה אנטישמות רבה בהונגריה ולא אהבו את היהודים כי תמיד היינו טובים והצלחנו, היו מאשימים אותנו כמעט בכל דבר לא טוב שקורה ולעיתים אף בדברים שאינם קשורים לאדם אלא לתופעות טבע.

לצערי הרבה ובכאב בלתי נסבל איבדנו את המשפחות של אמי ואבי, רצחו את כולם, גם את אבי ואת אימי היקרים לי מכל! הרגשתי כל הזמן לבד וכל מה שהיה לנגד עיניי היתה התקווה, תקווה למחר, תקווה לעתיד, תקווה לחלום, לקום לבוקר טוב , נעים, בלי שיגידו לי מה לעשות ומה לומר ואיך לחיות. היה לא פשוט בכלל, לא היה אוכל, לא היה שתייה, לא היה חשק לחיות, הי רעב ומחלות, צפיפות, בכי וכאב רב של אנשים. במהלך הזמן אני ואחותי יוצי הקטנה ממני נפגשנו והיינו יחד, היה לי הרבה יותר "קל" איתה, לפחות היה לי למי לדאוג ובשביל מי לחיות ולרצות לקום בבוקר.

אני זוכרת שהכנתי לה נעליים מאולתרות. יום אחד מצאנו קליפות של תפוחי אדמה על הארץ, הרמנו בלי לחשוב פעמיים ואכלנו בהנאה רבה כאילו זה היה הקפוסטש'טסטה (מאכל הונגרי מתפוחי אדמה וביצים) הכי טעים שאכלנו אי פעם. אני דאגתי לאחותי יוצי והיא דאגה לי, אני הייתי בשבילה הכל והיא הייתה בשבילי הכל, לא היה לנו משהו אחר רק אותי ואותה.

אני מעדיפה לעצור פה משום שלא רצוה לתעד את סיפורי רק כזכרונות ימי השואה הארורה שעברנו, חשוב שידעו ונספר ולא ישכחו ויזכרו לעולם על מנת שאף פעם הדבר לא יחזור עוד על עצמו, עם ישראל חי!

לאחר כמה שנים פגשנו באחיי הגדולים וגרנו יחד בהונגריה. לאר זמן מה עברנו לדודתי בכדי שלא נהיה לבד.

אילונה ז"ל ובעלה מיקלוש ז"ל בעכו בישראל, אהבתם אחד לשני הייתה רבה וגדולה

כשחזרנו מהמלחמה דודתי הכירה לי את מיקלוש, לאחר כמה חודשים התחתנו, מאוד אהבתי אותו והיינו הכל אחד בשביל השנייה. מיקלוש איבד את אשתו ואת בנו בן התשע וחצי בשואה, משפחתו המורחבת הייתה משפחה גדולה של דתיים, כולם נרצחו, לא נשאר אף אחד. גם ממשפחתי כמעט ולא נשארו. היינו משפחה קטנה ששרדנו והיינו יחד.

בעלי מיקלוש היה נגר והיו לו ידיים מאוד טובות וידע לעשות דברים מדהימים, היה מאוד מוכשר וחרוץ זה גם מה שהציל אותו מידי הנאצים, שהצבא האדום לקח אותו לעבוד. בשנת 1949 הבאנו בשעה טובה לעולם את בתנו היחידה ואהובה כל כך – מרתה! בהמשך שינינו את שמה לשם יהודי – רחל.

מרתה הייתה ילדה יפייפיה, מתוקה, חייכנית, גדלה עם בנות דודות מהמשפחה. מאוד אהבנו לגדל אותה, היא הייתה כל עולמנו, הדבר הכי טוב שקרה לנו! גרנו במישקולץ, בהונגריה בבית גדול מאוד, כמה אגפים, הייתה לנו גינה ענקית עם עצים רבים, שטח שגידלנו 250 עצים של ענבים, עצי אגוזים, דובדבנים, אוכמניות, פרחים. מרוב שהבית היה גדול השכרנו חלק ממנו למשפחה שלנו ועוד שתי דירות קטנות שאחד מהן נתנו לדוד שלי, ודירה אחת השכרנו לנזירות בהמשך. המשפחה הייתה באה לבקר והיינו נהנים להיפגש ולדבר ולהעביר חוויות יחד. כל החגים שהיו, חגגנו אצלנו בבית ואהבנו לארח את כולם.

אני זוכרת שימי החורף בהונגריה היו קשים, היה קר וירד שלג רב, לעיתים הגיע עד גובה של מטר ובעלי מיקלוש ז"ל היה מפנה את השלג בעזרת מטאטא מיוחד ומפזר מלח כדי שמרתה תוכל ללכת לבית הספר בבוקר. כל יום בעלי חזר הבייתה והביא ממתקים רבים, בכל פעם שבעלי היה יוצא מהבית או נכנס הוא היה מנשק אותי ואת מרתה ומאוד אהבנו את זה.

משפחתי אהובה ילדתי ונכדיי האהובים כל עולמי

הזוית האישית

דלית אנג'ל תיעדה את סיפור חייה של אילונה, אילוש במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

שרגיש (Seregélyes)
בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בשרגיש 82 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם הנֵאולוגי. (מתוך המכון הבין-לאומי לחקר השואה)

ציטוטים

”"הכל בסדר, יותר בעיות לא צריך" - הכל בסדר כפי שהוא. “