מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייו של שייקה כהן

סבא שייקה, אני ומשפחתנו
החתונה של סבא שייקה וסבתא אלה
קורות חייו של סבא ועל חשיבות הלימוד

שמו של סבי מצד אמי הוא ישעיהו, שם הלקוח מהתנ"ך. הוא נקרא על שם אבא של אימא שלו שנרצח בשואה. כינויו הוא שייקה. הוא נולד בישראל  ביום 24 באוגוסט בשנת 1948.

שם משפחתו כהן, השם המקורי היה קגן. שינו את שם המשפחה מכיוון שסבא של סבא היה ציוני ובא לארץ להקים מדינה יהודית ורצה שם יותר יהודי. הוא עלה לארץ בשנת 1926 עם אשתו ובנו הקטן בזמן מלחמת העצמאות. כשאמו הייתה בהריון, צלף ערבי מהכפר אבו כביר ניסה לפגוע בה אך הכדור עבר בה בין השערות בראש ושניהם ניצלו.

סבי הוא בן יחיד ומאוד רצה שיהיו לו אחים ואחיות. הוא  נולד בשכונת שפירא. הוריו שכרו חדר כדיירי משנה אצל משפחה אחרת. כשהיה בן חמש הוריו עברו לראשונה לבית משלהם, וכולם גרו בחדר אחד. כשהיה בן שתים עשרה עברו לשכונת קריית שלום ושם סוף סוף היה לו חדר משלו.

זכרונות ילדות

כשהיה ילד קטן דודה של אמו שלחה לו מארצות הברית חבילה של כדורים יפים וכשהלך לים עם הכדורים, הם אבדו. הסבירו לו שעכשיו הם בדרך לאמריקה. סבי גידל הרבה בעלי חיים: כלב, דגים, צב, תרנגולות, יונה, ציפורים ותולעי משי. בילדותו היה מחסור בחדרי לימוד בבית הספר, אז למד במשמרות. הוא שובץ במשמרת השנייה, בה למדו אחר הצהרים, היו ילדים שהיו נרדמים בגלל השעה. לבית הספר הלך ברגל מרחק גדול מאוד. בשעות הפנאי שיחק ביחד עם חברים בשכונה בחוץ. שיחקו הרבה משחקי כדור, בערב שחקו משחקי תופסת. שיחקו בקלפי מלחמה, גולות וגוגאים. בקיץ בנו טיארות גדולות (עפיפונים), אהבו להעיף אותם בחופי הים ופרדסים "קצוצים". פרדס "קצוץ" הוא כינוי שהילדים נתנו לפרדסים הרוסים שהיו שייכים לערבים באבו-כביר לפני מלחמת העצמאות. לשם בניית עפיפונים, היו קוטפים את הקנה בסוף הקיץ, מייבשים את זה כל החורף ובקיץ של השנה הבאה בונים את הטיארות. בל"ג בעומר היו מתחרים מי יבנה מדורה גבוהה יותר, בפרדס "הקצוץ" במשך חודשים שלמים אספו קרשים. בראש המדורה היו מציבים שתי דמויות, אחת יצגה את היטלר והשנייה את נאצר (שהיה נשיא מצרים). אחרי הגשם נהגו לשחק ב"כיבושים", את המשחק "כיבושים" לא מכירים היום. הבנות שיחקו הרבה בקלאס.

לימודים

סבי היה בגן של אימהות עובדות, אצל הגננת שיפרה, שמאוד אהבו אותה. לבית הספר היסודי קראו בית ספר ויתקין והיו בו כיתות א-ח. תיכון הוא למד בעירוני ט' בתל אביב, שהיה מאוד רחוק מאיפה שהוא גר והעירייה ארגנה הסעות בטיוליות (משאית ששמו בה ספסלים). הוא למד שם ארבע שנים, במגמה מתמטית פיזיקלית.

אירוע משמעותי

כשהיה סבא בכיתה ב' נורא רצה שעון, ואבא שלו אמר לו שאם יחסוך מדמי הכיס עשר לירות, הוא יוסיף עשרים לירות ויקנה לו שעון. אביו לא האמין שיצליח לחסוך עשר לירות, אך יום אחד סבא בא אליו עם שק מלא מטבעות ואכן קנו לו שעון. ביום למחרת הוא הלך עם השעון לכיתה והיה הילד הראשון שהיה לו שעון.

בסוף כיתה ב' היה לו פתאום כאב נורא ברגל והתעורר חשד שיש לוי דלקת פרקים. היה אסור ליו לדרוך על הרגל במשך חודש וחצי ועשו לו הרבה בדיקות דם, זה היה בתקופה של מגפת שיתוק ילדים ופחדו שיש לו את זה, וגם כשהחלים נאסר עליו ללכת לים ומאוד קינא בילדים שהלכו לים.

בית הספר העממי שבו למד נחשב בית ספר ברמה מאוד נמוכה והוא היה תלמיד הכי טוב בכיתה. הוא לא הבין את זה אז. בתיכון הגיע לאחד מבתי הספר הכי טובים בעיר. בתחילת השליש הראשון קיבל ציון 'לא מספיק' בכל המבחנים. סבא היה בהלם. ואז הוא התחיל ללמוד לבד את כל החומר שהיה חסר לו, יום ולילה, עד שהעלה את כל הציונים לשמונים. כשקיבל תעודת שליש שני המורה אמרה לו שבישיבת המורים הם דיברו על כך שעוד לא ראו דבר כזה. זו הייתה שנה קשה מאוד.

בין התיכון לצבא עבד כפקיד אשנבים בדואר. היו שולחים אותו לכל מיני סניפים להחליף אנשים שהיו חסרים. סבא אהב את הרעיון לנסוע כל פעם למקום אחר ולפגוש אנשים חדשים, אבל העבודה הייתה מאוד משעממת. הוא עבד שם עד שהתגייס לצבא.

משפחה – מנהגים ומסורות

את חג הפסח הוריו היו חוגגים עם חברים, מאחר ולא היו להם קרובי משפחה. החג החביב עליו ביותר הוא פורים. הוא אהב להתחפש. הרבה שנים התחפש לקאובוי, יחד עם שאר הבנים. היה לו נרתיק של המערב הפרוע שכתוב עליו ג'ון ווין שמאוד אהב. היה לו שכן דתי שבבוקר היה אוהב להקריא לילדים שלו את המגילה. הזמינו אותו להצטרף וסבא מאוד אהב לירות עם הרובה שלו בכל פעם שהזכירו את השם המן.

אירועים ותחביבים

סבי היה סטודנט כשאביו קיבל אירוע מוחי. הוא חזר לתל אביב לפעמים כדי להחליף את אמו ליד המיטה שלאביו בלילה. זמן קצר אחרי זה, אמו חלתה ונפטרה. אירוע מכונן אחר בחייו הוא מלחמת יום כיפור בה הוא חוויות קשות.

סבא נסע פעמים רבות לחו"ל בנושאי עבודה, בעיקר לארצות הברית. סבא וסבתא עשו שנת שבתון באריזונה בשנת 1988. סבי אוהב לקרוא ספרים ולחקור על ההיסטוריה. בעבודה ההתמודדות עם פרויקטים מורכבים עבור לקוחות בחו"ל אתגרה אותו, יצרה עומס רב וחייבה עצבים חזקים, עבודה קשה וסבלנות רבה. סבא עבד ברפא"ל משנת 1977 ועד 2019 כמנהל פרויקטים.

הקמת משפחה

סבי הכיר את סבתי אצל חברים משותפים. הם התחתנו בשנת 1972. סבי היה בן עשרים וארבע החתונה הייתה בחולון. בגיל עשרים ושש נולדה בתו הבכורה, ובגיל שלושים וארבע נולד בנו.

סבי מהנדס תעשייה וניהול בהכשרתיו בעל תואר שני ו-MBA. התמחה בניהול פרויקטים. כשהיה צעיר, רצה לעסוק בהרבה דברים – בעיקר ארכיאולוג. יש לו הרבה תחומי עניין. סבי חושב שלימודים הם מפתח להצלחה בחיים. יש רק יחידי סגולה שהצליחו להתקדם בלי לימודים.

יש לו בן ובת וארבעה נכדים. הוא עדיין עובד במשרה חלקית המתבססת על נסיונו. בשאר הזמן הוא עוסק בתחביביו ונהנה למרוח את הזמן ולא להיות עסוק כל הזמן.

הזוית האישית

שני: מאוד נהניתי לכתוב את התיעוד, לדבר עם סבא שלי וללמוד את המנהגים והדברים השונים שהם נהגו לעשות כשהוא היה צעיר. זה היה מאוד מעניין והיו הרבה דברים שלא ידעתי ולמדתי במהלך הכנת הסיפור.

מילון

טיארות
עפיפון

פרדס קצוץ
כינוי שהילדים נתנו לפרדסים הרוסים שהיו שייכים לערבים באבו-כביר לפני מלחמת העצמאות. (סבא שייקה)

ציטוטים

”אני חושב שלימודים הם מפתח להצלחה בחיים. יש רק יחיד סגולה שהצליחו להתקדם בלי לימודים“