מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של סבתי אורלי דון

סבתא אורלי והנכד אלמוג
סבתא אורלי בילדותה
זיכרון של ילדה ממלחמת ששת הימים

שמי אלמוג דון. במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בחרתי לתעד את סיפורה של סבתי, אורלי דון.

ילדותה של סבתא

סבתא אורלי נולדה בתאריך 15.7.1959 בבית יולדות הקריה בתל אביב. הוריה קראו לה אורלי מכיוון שנולדה בשעות הבוקר. בית הוריה של סבתא היה בנתניה. היא גדלה בבית קטן בן שני חדרים עם חצר גדולה. המטבח היה מאוד פשוט וצנוע. ההורים ישנו בחדר אחד וסבתי ואחותה ישנו בסלון. מכונות הכביסה באותה תקופה פעלו ללא שטיפת הכביסה, ולכן היו מעבירים את הבגדים עם הסבון מהמכונה לגיגית מפח ושוטפים וסוחטים אותם ידנית. סבתי ביקרה את סבא וסבתא שלה באופן קבוע. היא זוכרת שלא היו להם מים חמים, שהמקרר פעל עם קוביית קרח ענקית שהניחו בתחתית המקרר.

גם גז בישול לא היה להם והבישולים נעשו על פתיליות שעבדו על נפט. באף בית לא הייתה טלוויזיה ובכל יום בשעה שתיים ועשרה בצהריים שודרה ברדיו תכנית לילדים הנקראת “התכנית לאם ולילד“. זו הייתה תוכנית פופולרית שחיכו לה יום יום בשקיקה והיא כללה סיפורים וחידונים. זכור לסבתי במיוחד הסיפור “מסע הפלאים של נילס הולגרסון”, סדרה שהיא אהבה מאוד ועד היום היא זוכרת את המילים של שיר הפתיחה של התכנית.

בתקופת הנעורים סבתא אהבה להאזין למוסיקה. היו אלה שנות השישים. האזינו לשירי הביטלס ואלביס פרסלי ולשירים ישראליים שאושרו להשמעה לאחר מלחמת ששת הימים. בהמשך נכנסו שירי פופ. נהגו לרקוד ריקודי עם, אך גם פופ וריקודי זוגות, שהיו פופולריים בעיקר במסיבות סלוניות, שנערכו בבתים של חברים בימי שישי בערב.

זיכרון של ילדה ממלחמת ששת הימים

בחודש יוני בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. סבתא אורלי היתה בת שמונה.

זאת הייתה מלחמה שונה מאוד מהמלחמות של היום: לא היו חדרי ממ"ד. מקלטים ציבוריים היו בודדים ולכן נאלצו לחפור שוחות בחצרות הבתים, בתוכן תפסו מחסה כאשר נשמעו אזעקות. בתוך השוחות הקימו מדפים בעזרת בלוקים וקרשים, כדי שיהיה מקום לאחסון קופסאות שימורים ובקבוקי מים למקרה הצורך. את חלונות הבתים כיסו עם בריסטולים שחורים כדי למנוע בצבוץ אור בשעות החשיכה.

חיילים בשירות הג"א היו עוברים בין הבתים לבדוק שהכל מוחשך כנדרש מהאזרחים. אמצעי התקשורת היחידים באותה תקופה היו מכשירי רדיו וטרנזיסטורים וכולם היו צמודים אליהם, כדי לעקוב אחר מהלך המלחמה. אירוע שנחרת בזיכרונה של סבתי: היה "מטר" של פתיתים מוכספים לבנים שנפלו מהשמיים. הפתיתים פוזרו על ידי מטוס קרב ישראלי במהלך מרדף אחר מטוס ירדני ממש מעל אזור מגוריה של סבתא בנתניה. זה היה מחזה קסום עבור הילדים, אך גם מעורר פחד.

תקופת הצבא

סבתי אורלי התגייסה לצה"ל בשנת 1977 ושירתה בנח"ל (נוער חלוצי לוחם). את הטירונות היא עשתה במחנה 80 ליד פרדס חנה ולאחר מכן שירתה בבט"ש (ביטחון שוטף) בישובי הצפון כגון מטולה, יראון והאחזות רימונים. בנוסף במהלך השירות סבתא עסקה גם בעבודה חקלאית בבקעת הירדן.

נישואים והקמת משפחה

בתקופת השירות הצבאי סבתא אורלי הכירה את מי שהפך לימים לבעלה, אריה דון. לאחר כשנה סבתא אורלי וסבא אריה נישאו. נולדו להם שני ילדים: מיטל (אימא שלי) ודודי ליעד. לסבתא אורלי וסבא אריה יש כיום שלושה נכדים.

הזוית האישית

סבתא אורלי: נהניתי לספר לנכדי את סיפור ילדותי ומשפחתי. התהליך העלה בי זכרונות ילדות וחוויות שעברתיו וחיזק את הקרבה ביני לבין אלמוג. התרגשתי מהתעניינותו בסיפור חייי ומכך שהיה לו חשוב ללמוד על עברי.

אלמוג: נעם לי לשמוע את הסיפור של נונה (סבתא) שלי, על חוויות ילדותה, השונות לגמרי ממה שאנו חווים היום. התהליך היה מהנה מאוד.

מילון

התכנית לאם ולילד
"התוכנית לאם ולילד" או בשמה היותר מאוחר "לַבָּת, לַבֵּן, וּלְמִי שמִּתְעַנְיֵן" הייתה תוכנית רדיו יומית ששודרה ברשת א' של קול ישראל בשנות השישים, השבעים והשמונים, משעה 2:10 בצהריים. קודם לכן נקראה התוכנית "פינת הילד". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”היה "מטר" של פתיתים מוכספים לבנים שנפלו מהשמיים. הפתיתים פוזרו על ידי מטוס קרב ישראלי במהלך מרדף אחר מטוס ירדני ממש מעל נתניה“