מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של סבתא רחל

סבתי ואני כיום
סבתא רבא בצעירותה
עליית ילדי טהרן

שמי רחל נוימן נולדתי 26.11.1930 באוקראינה שלפני מלחמת העולם השנייה הייתה בשטח פולני. להורי קראו שרה ויהושוע נוימן. נולדתי הבת הבכורה ויש לי אחות בשם רגינה. גרתי בכפר זוקוף והיינו המשפחה היהודית היחידה בין תושבים אוקראינים והשכנות בינינו הייתה מאוד טובה. גרתי עם סבא וסבתא מצד אמא(את סבתי הכיר סבי באוסטריה ולאחר נישואיהם עברה לגור באוקראינה עם משפחתו) . לסבי הייתה תחנת קמח, הוא גידל עופות ושימש כשומר היערות.
 
למדתי בעיר צ'שנוב שהייתה במרחק קצר מהכפר בבית ספר פולני והייתי היהודייה היחידה בכיתה. בעיר צ'שנוב גרה משפחתי מצד אבי שסבי היה סוחר . אני זוכרת ילדות מאוד מאושרת .כל משפחתי החליטה לעבור לברזיל והורי עם אחותי נסעו ראשונים כדי להכין מקום מגורים והיינו אמורים להצטרף אליהם . אך פרצה מלחמת העולם השנייה ואני נשארתי עם סבי וסבתי וברחנו לרוסיה הייתי בת 9.
 
הרוסים שלחו אותנו לסיביר שם המצב היה קשה אבל משפחתי מצאה עבודה במשרדים ממשלתיים מאחר וידעו פולנית, רוסית ואוקראינית. ושם למדתי בבית הספר זכור לי שבאחד הימים היה ממש קר ולא רציתי ללכת לבית הספר והרוסים הכניסו את סבא שלי לכלא כי הסכים שאשאר בבית. 
 
אחרי שנתיים בסיביר עברנו אני סבי וסבתי ודודה שלי לתוך רוסיה לעיר שנקראת סמרקנד שבאוזבקיסטן ושם סבי וסבתי נפטרו.
היה רעב גדול ברוסיה לא היה מזון ונשארתי עם דודתי . הסתובבנו ברחובות עם עוד ילדים יתומים וחיפשנו אוכל. אני ודודתי לא נראינו כיהודיות והצלחנו להיכנס למנזר דודתי הייתה שם מדריכה ואני למדתי שם והתנהגנו כנוצריות הייתה לי שרשרת עם צלב גדול.
במסגרת הסכם שנחתם בין רוסיה לממשלה הפולנית הגולה הוקם צבא אנדרס שהיה בדרכו לטהרן להצטרף לבנות הברית כדי להילחם בגרמנים הורשו להצטרף לפולנים רק בתי היתומים הפולנים שבתוכם היו ילדים יהודים. וכך המשכתי לנדוד לכיוון טהרן דרך הים השחור.
 
באותו הזמן בארץ ישראל שמעו שיש ילדים יהודים בין היתומים הפולנים וחילצו אותנו מבתי היתומים.
 
האנגלים לא נתנו לנו לעלות בשנת 1943 מטהרן עברנו לקארצ'י בהודו ומשם למצרים והגענו לארץ ברכבות.
העלייה שלי נקראת עליית "ילדי טהרן"
.כשהגענו לארץ עליית הנוער שלחו אותי ללמוד בירושלים בבית ספר "רוחמה" שהיה בית ספר דתי . משם העבירו אותי ללמוד בבן שמן שהיה בית ספר חקלאי אחר כך הייתי בגרעין הקריות והלכתי להכשרה ל"רמת דויד".
כשפרצה מלחמת השחרור גייסו אותי לפלמ"ח. הייתי ברביבים אחר כך טיפלתי בנס ציונה בפצועים ב"בית הבק". 
 
כשהשתחררתי הייתי אמורה לנסוע לברזיל למשפחתי אך הכרתי את בעלי שלמה פלד שהיה ניצול שואה והתחתנו והקמנו משפחה יש לי בן ובת.
 
עבדתי באמפא ושלמה בעלי היה אזרח עובד צהל בבסיס תל נוף הוא ניהל את אגף מבני המטוסים. שם משפחתו של בעלי היה אייזנמן עקב עבודתו בצבא נידרש לשנות את שם מישפחתו לפלד.
 
כיום אני גמלאית מטיילת ,הולכת להצגות ,בתי קפה והרצאות יש לי 6 נכדים ו-8 נינים.    
 
העשרה:

ילדי טהראן הוא הכינוי שניתן לקבוצת ילדים ניצולי שואה שהועברו מפולין לטהראן שבאיראן, ולאחר מכן הועלו לישראל בשנת 1943.

  
תשע"ו   2001

מילון

כפר הנוער בן שמן
כפר הנוער הוקם בשנת 1927 על אדמות בית החרושת חדיד. הכפר נוסד על ידי ד"ר זיגפריד להמן, מתוך מטרה להנחיל לילדים ולנוער ערכי ציונות, עבודת האדמה והערכת בני האדם. הראשונים שהתחנכו בכפר היו ילדים מקובנה. עם הזמן הצטרפו לכפר תלמידים חדשים מן הארץ ומחוצה לה.

ציטוטים

”"כיום אני גמלאית מטיילת ,הולכת להצגות, בתי קפה והרצאות יש לי 6 נכדים ו-8 נינים.“