מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של סבתא לאה עופר

סבתא וכל הנכדים בשנה שעברה
סבתא עם מבקר המדינה כשעבדה במרדו
סבתי מספרת על ילדותה, על המשפחה שלה, ועל חוויות שהיא חוותה

שמי לאה, ואני נקראתי בשם זה על שם סבתי, אמא של אבי. יש לי כינויי חיבה והאלאיינקה, וגם סבתא טונה. שם משפחתי הוא גראואר ומקורו מפולין, כשהתחתנתי שיניתי את שם משפחתי למאיר ולאחר מכן לעופר. שמות הוריי שלמה וטובה. יש לי אחות אחת ששמה אסתר. נולדתי  בט"ו בשבט תש"ח, 8.2.1949 בארץ בעיר חיפה, בבית חולים הדסה.

הוריי ואני התינוקת

אחותי נולדה שנתיים וחצי אחריי, גדלנו יחד בשכונה הנקראת "חליסה" בחיפה. שתינו למדנו בבית הספר "אליאנס" שהשפה העיקרית בו הייתה צרפתית, שתינו ניגנו בפסנתר. אני הייתי בצופים, אחותי עסקה במועדוני נוער, שתינו היינו תלמידות טובות מאוד. אחותי הפכה לפרופסור למדעי המוח.

שתינו שירתנו בצבא. אחותי בתפקיד פקחית טיסה ואני בתור מפקדת על חיילים וחיילות בנח"ל. שתינו למדנו באוניברסיטת חיפה. אני עבדתי במשך ארבעים שנה במשרד מבקר המדינה ומשם פרשתי לגמלאות, אחותי עבדה במכון הביולוגי בנס ציונה עד לפני שנה, אז יצאה לפנסיה. שתינו בנות להורים ניצולי שואה שהסתירו מאתנו את הזוועות שעברו ורק לפני פטירתם שיתפו אותנו בסודות מהעבר שלהם.

אבא הלך לעבודה במשמרות, אימא עסקה בעבודות בית, אני ואחותי יצאנו לבית הספר ברגל כל יום הלוך וחזור מרחק של כשני קילומטרים. למדנו אחר הצהריים פסנתר והתאמנו כל יום שעתיים. אני הלכתי לצופים בימי שלישי לשעתיים וברוב שעות היום קראתי המון ספרים ששאלתי מהספריה, בגללי קבע הספרן שלא ניתן להחליף יותר מספר אחד ביום. בערב כשאבא שלי לא עבד אכלנו ארוחה משפחתית משותפת, ובסופי השבוע יצאנו לטייל ברחבי הארץ עם הטנדר שלנו מחברת חשמל. גרנו ארבע נפשות בדירת שני חדרים. היה תא שירותים אחד בבית. היו לנו מים זורמים בבית. לא הכרנו מה זה טלפון עד התיכון. קרח וחלב הביאו לנו מוכרים מבחוץ עד שקנינו מקרר. טלוויזיה לא הייתה. אוטו היה לאבא שלי. ההורים גידלו במרפסת תרנגולות שיטילו ביצים לארוחות שלנו.

לימודים

למדתי בבית הספר "אליאנס" בחיפה. בבית הספר למדנו מכיתה א' עד י'ב, שתים עשרה שכבות, בכל שכבה שתי כיתות, בכל כיתה עשרים ילדים.  בכיתה י' למדתי במגמה ריאליסטית עם דגש על פיזיקה ומתמטיקה, הייתי תלמידה טובה והיו לי חברות רבות. בבית הספר היה כבוד גדול אל המנהל ואל המורים, המורים שלימדו צרפתית היו הכי חשובים יחד עם המורים למתמטיקה. תמיד קמנו למורה והתיישבנו רק אחרי אישורו. אף פעם לא קראנו למורה בשמו מתוך כבוד. למדנו את כל המקצועות הרגילים כמו היום, עם דגש על צרפתית ומתמטיקה.

תחביבים

אהבתי את השירים שאמי הייתה שרה לי: "צימוקים ושקדים" ביידיש ואת השיר "אדון עולם". כמו כן שמעתי ושרתי את כל השירים של קליף ריצ'רד. מכיוון שניגנתי בפסנתר, אהבתי יצירות קלאסיות. יחד עם זאת, אהבתי לרקוד רוק אנד רול וריקודים סלוניים נוספים. אהדתי ו"השתגעתי" אחרי הזמר הבריטי קליף ריצ'רד ולהקת הצלליות שליוותה אותו בגיטרות חשמליות. גם כשבבית היה מחסור עקב תנאים כלכליים אני דרשתי וקיבלתי מהוריי כרטיס להופעה של קליף ריצ'רד בחיפה. שנים רבות אחר כך בעלי השני קנה לי כרטיס להופעה נוספת של הזמר ולא ידעתי את נפשי מאושר.

גיל ההתבגרות

בשנים אלו יצרנו חבורות נוער וערכנו מסיבות שבועיות, כל פעם בבית של חבר אחר, כמו כן אהבנו לראות סרטים לפחות פעם בשבוע ופעם בחודש יצאתי לתיאטרון חיפה לצפות בהצגות עם משפחתי. פעם בחצי השנה נתתי קונצרט בפסנתר לפני קהל וקיבלתי ציון מהמורה שלימדה אותי או מחבר שופטים.

בצעירותי

בתיכון העברנו פתקאות בשיעורים ותיאמנו מפגשים. קיבלתי הרבה מכתבי אהבה גם בבית הספר וגם בתיבת הדואר הפרטית שבבית מבנים שחיבבו אותי ורצו את חברתי, אבי שהוציא את המכתבים מהתיבה כעס ולא עודד אותי להענות לחברויות שהוצעו לי. באותה תקופה היה לנו כבר טלפון בבית, ולחלק מהבנים היה רשיון נהיגה ומכונית לרשותם בסופי שבוע. נהגנו להתכנס בבתים של חברים ולתכנן תכניות.

באותה התקופה חברויות נוצרו באוניברסיטה על ספסל הלימודים תוך כדי עזרה הדדית בשיעורים והכנות לבחינות בערבים ובלילות וכך נוצרו גם זוגות שגם נישאו. מכיוון שלסטודנטים אין כסף, זוגות היו מתחלקים בהוצאות הבילוי על ידי יצירת קופה משותפת שבה כל אחד שם את חלקו וזה יועד לנסיעות בתחבורה ציבורית, לנסיעה במוניות, למפגשים בבתי קפה ולכרטיסים לסרטים. חבורות של סטודנטים עודדו חברויות זוגיות.

תמונה שקיבלתי

יחסי עם הוריי

בתקופת ילדות ונערותי לא הייתה פתיחות בין הורים לילדים כמו היום. ההורים היו מאוד מסורים לילדיהם, אבל בגלל זכרונות שואה היו עצובים, מופנמים, ולא הכירו את הווי החברתי בארץ, אפשר לומר שהיו גלותיים. עם זאת, אבי היה מוכן לעשות עבורי הכל כולל הסעות ממקום למקום בטנדר, הוצאת כספים למרות מחסור לכל שגעונותי, ללימודי פסנתר שהיו חשובים להם מאוד, ואף השקיעו ושילמו לבית ספר פרטי "אליאנס" כדי שאני ואחותי נלמד צרפתית. המסירות של הוריי אליי באה לידי ביטוי גם בשירותי הצבאי כשסירבתי לאכול מהאוכל הצבאי ואבי נסע כמעט כל יום והביא לי אוכל של אימא ופלאפל שכה אהבתי. את אחותי הוריי שלחו ללימודים גבוהים בפילדלפיה בארצות הברית וזכו להשתתף בקבלת התואר בארה"ב. ראוי לציין כי ההורים התעקשו לדבר עם ילדיהם בעברית בלבד, על אף שבינהם דיברו פולנית ויידיש.

זוגיות ומשפחה

את בן זוגי הראשון עוזי (אבא של בנותיי) פגשתי בטכניון, במפגש ריקודים, כאשר שנינו היינו סטודנטים. עוזי למד בטכניון ואני באוניברסיטת חיפה. הצעת הנישואין הייתה בפני ההורים שלנו כאשר נפגשו בפעם הראשונה. אחרי שהפכתי לפנויה פגשתי את בן זוגי השני כאשר הוא הביא לי פרחים, כתב לי שירים והחליט שאני אהיה אשתו. בגשר קרל בעיר פרג ענד לי טבעת והציע לי לחיות יחדיו כזוג. החתונה ראשונה התקיימה באולמי כרמל חיפה, החתונה השנייה התקיימה באולם נו"ש פלוס בחיפה. בחתונה הראשונה לבשתי שמלה לבנה ובחתונה השנייה לבשתי חליפה בצבע תכלת. בחתונה הראשונה שלי השתתפו הדודים, בני דודים, חברים מהאוניברסיטה, וחברים. בחתונה השנייה שלי השתתפו חברים מהעבודה, בני משפחה, חברים מהכיתה וגם בנותיי ובעלה של בת אחת שלי.

מימין: אני ובן זוגי הראשון, משמאל: אני ובן זוגי השני והנוכחי

בגיל עשרים ושתיים בעת לימודיי באוניברסיטת חיפה הכרתי את בעלי. מקום המפגש המועדף היה מועדון הריקודים בטכניון, אליו נהגנו הבנות ללכת "לתפוס" סטודנטים. התחתנו באוגוסט 1972 בחיפה ונולדו לנו שתי בנות: נגה ואורלי. אחרי שכל אחת מהן נישאה, "נולדו" לי חמישה נכדים ועומרי ביניהם. כל הנכדים לומדים במסגרות חינוך חובה. בנותיי ומשפחותיהן עזבו את חיפה ועברו לגור בפרדסיה ובהרצליה בהתאמה. אני ובעלי נשארנו לגור בחיפה, העיר בה נולדתי והתבגרתי.

הזוית האישית

עומרי: מאוד נהניתי לראיין את סבתי, ואני שמח שניתנה לי ההזדמנות לזמן איכות ולחיזוק הקשר איתה. בשבילה זו הייתה חוויה מהנה ובילוי חוויתי איתי.

מילון

חמין
המושג חַמִּין (ריבוי של "חם" בלשון חז"ל; ביידיש מזרחית: טשאָלנט, קרי צ'וֹלנט או צ'וּלנט; בערבית: סכינא או תבית) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי שייחודם הוא בכך שבישולם אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת. רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול והנחה על האש הופך צבעו לחום כהה, ורכיביו מקבלים גוון אחיד. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”למדתי מסבתא שלי עד כמה המשפחה חשובה - "משפחה היא אחת מיצירות המופת של הטבע" ג'ורג' סנטיאנה (משורר וסופר אמריקאי)“

”בגללי קבע הספרן שלא ניתן להחליף יותר מספר אחד ביום בספריה“