מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של סבתא גיטה

סבתא ואני בחתונה של אמא עם אבי החורג
סבתא גיטה
החיים במעברת פרדס חנה

שמי גיטה סעדה. כאשר נולדתי קראו לי איזמרלדה על שם סבתא רבתא שלי ז"ל, לאחר זמן מה שיניתי לגיטה בתעודת זהות.

נולדתי בשנת 1940, בטריפולי בלוב. עליתי לארץ בגיל חצי שנה (1940), ולכן אין לי זיכרונות מטריפולי. עליתי ארצה בשנות הארבעים. הסיבה לעלייה הייתה בשל הרצון לשמר את היהדות ומפני שישראל היא ארץ החירות והקודש, וזאת מדינת היהודים. כולם הגיעו בספינה גדולה מאוד.

כשעלינו ארצה שלחו את משפחתי למעברה בפרדס חנה. בהתחלה גרנו באוהלים ואז עברנו לצריפים ואחר כך לבתים. הבתים היו פשוטים והיו קשיי כלכלה רבים. החיים היו פשוטים וצנועים מאוד, היו מחלות רבות ווקיבלנו תלושים כדי לקבל אוכל. לא היו משחקים וצעצועים אז, מפני שלא היה להורי אמצעים לקנות דברים כאלה. הייתה חשיבות רבה לקניית מזון לבוש וחיים בסיסיים.

שם הוריי  – אמא היא "חלו", ואבא "חלפו", האחיות "יודית וגאולה". אבא היה סנדלר ואמא לא עבדה, רק עסקה בלטפל בילדיה. אבא ז"ל חלה בסרטן שהייתה מחלה קשה מאוד ולכן בשנותיו האחרונות הוא כבר לא עבד. אבי לא ידע שהוא חולה בסרטן ורק לאחר מותו הבינו שהוא חלה במחלה הזאת. שנותיו האחרונות היו קשות מאוד ועוד יותר עצוב שאם היינו יודעים אולי היה אפשר לטפל במחלה והוא לא היה סובל כל כך, ואולי הדברים היו נעשים אחרת.

אמא שלי, ברוך ה' הייתה בריאה והיא גידלה אותנו בנחת ובכל טוב כדי שנגדל באושר ולא בעצבות בעקבות מות אבא. אמא דאגה לנו כמה שאפשר והייתה אמא מאוד טובה, אישה טובה ויפה בחורה גבוהה שיער חום עיניים חומות בהירות ויפות. היא הייתה תמיד לבושה עם סינר ותמיד הייתה עסוקה בבישול ובדאגה לילדיה.

בילדותי, השכונה שבה גדלתי הייתה שכונה דתית, שומרי שבת, כולם נפגשו בשבתות בבית הכנסת הקרוב. כאשר היו רוצים לקנות דברים, פשוט היו מקבלים תלושים והיו הולכים למכולות וקונים מזון, מצרכים בסיסיים חלב קמח ושמן. האוכל היה פשוט, פרוסה עם ריבה וכוס תה, פסטה, קוסקוס ובשבת דגים וחמין.

כל החברים היו כולם מבית הספר או מהגנים. אהבנו לשחק  בקפיצה בחבל, קלפים, מחבואים ועוד.

כשהייתי קטנה הלימודים בבית הספר לא היו חשובים ולא היה קשר טוב עם המורים. הייתה משמעת רגילה לא עונשים והחמרה, הכל רגיל ונעים. הבנות לבשו כתלבושת אחידה שמלות. לא היה תקציב רב, לא היו טיולים ושפע, היו לומדים וחוזרים הביתה. לא מסיבות ולא כלום. אהבתי את מקצוע התפירה ולרקום מפות. בבית הספר היה חדר אוכל ואני זוכרת את מרק השעועית ואהבתי את האוכל. היו מחלקים לנו ביסקוויטים.

לא היו לנו תנועות נוער וטיולים. אהבנו שירים פשוטים ישראליים. לרוב מנגינות טובות לאוזן. לא היה אז שמחה מרובה, בעקבות המלחמות והמוות הרב, והמחלות, אז לא היו שמחים ולא רוקדים. לא היו להקות, אולי אחת פשוטה, שנקראה להקת התרנגולים. בעבר הייתה פשטות והיינו צריכים לישון מוקדם.

התחתנתי בגיל 17 בשידוך. ההורים שלטו בהיכרות בני זוגם של ילדיהם. היו פרימיטיביים, ודאגו שלא כל אחד יקח את ידה של בתם. ההורים היו מחתנים ועושים שידוך על פי החלטתם. והיה אסור להיפגש לפני החתונה לבד, אלא רק עם ההורים.

מתכון משפחתי

אמם של סבתא שלי ואחיותיה, הייתה מבשלת המון. היה לה מן סוד קטן, ומתכון טעים ושווה שהיה מפורסם ומדובר במשפחה. זה היה תבלין שהיה משתתף כמעט בכל המאכלים שהייתה מכינה בבית. תבלין זה עובר בין הדורות. אומנם סבתא עוד מתעקשת לא לספר מפני שזה היה מין מנהג וסוד כמוס בכל ארוחות השישי הקבועות. הם היו קוראים לתבלין גרגיר הטבע הכמוס של אמא חלו. אומנם מצחיק אבל ככה העבירו את התבלין מדור לדור בלי לגלות את הסוד.

הזוית האישית

ירין: מה שאני חוויתי מהתוכנית הזאת זה הרבה שיחות עם סבתא בהן הצלחתי להנות איתה בקשר חזק יותר. כל שיחה איתם, הם נהנו לדבר ולספר על עצמם מחדש. אני ממש ממליץ על התוכנית הזאת היא ממש מהנה וצוברת הרבה זיכרונות למבוגר, ואצלי הרבה סיפוקים שאני חווה מהמידע שסבתא נתנה לי לגביה. מאחל לה רק בריאות ושמחה בחיים ותודה על הכל.

מילון

הערכה
הכרה בהישגים או בתכונות חיוביות. "אני חש כלפיך המון הערכה."

ציטוטים

”כמו שהגל הולך וחוזר בשלום כך אני רוצה שאתם- תבואו ותחזרו בשלום“