מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של טלילה וינטרוב

טלילה,מתן ואורי
טלי בטבע ובטיולים
תקופת הצנע כל משפחה קנתה מצרכים בתלושים

סיפור חייה של טלילה וינטרוב מבית רונס
 
נולדתי בתל אביב, ישראל, בתאריך: 9.9.1950, כ"ז אלול תש"י להורי, דוד ובתיה רונס
 
 
 
נולדתי בתל אביב בבית חולים "פרויד" בשנת תש"י (שנתיים אחרי קום המדינה") , להורי בתיה לבית יונגמן ודוד רונס. גרנו בדירה עם עוד משפחה עם מטבח ושירותים משותפים. ברחוב הירקון 15 בתל אביב. זו הייתה תקופת הצנע וכל משפחה קנתה מצרכים בתלושים שקבלנו מהמדינה.
בשנת 1953 נולד לי אח ,יצחק, והיינו מטיילים בכל יום לאורך שפת הים על הטיילת וכן בגן מאיר שברחוב המלך ג'ורג' לשם הלכתי עם הגננת וילדי הגן שלי. בשנת 1954 עברנו לדירה בשדרות יד לבנים 14בשיכון עממי בשכונת יד אליהו בתל אביב (לידנו נבנה האצטדיון המפורסם).ז ה היה בנין עם הרבה דירות והיו לי הרבה חברים וחברות .
בכל יום אחרי הצהריים היינו יורדים לחצר ומשחקים במשחקי חצר כמו קלאס, קפיצה בחבל, מחבואים ,  גולות ועוד. החלפנו בינינו בולים, מפיות וגלויות נוף שאספנו.  למדתי בבית הספר הממלכתי דתי "מודיעין" הוא היה רחוק מאוד מביתי ונאלצתי ללכת ברגל כי הורי רצו שאלמד בבית ספר דתי. בית הספר היה רק של בנות ולמדתי במשמרות .שבוע אחד למדנו בשעות הבוקר ושבוע אחד למדנו אחרי הצהריים.  הלימודים התקיימו בצריפים כי למדינה לא היה כסף לבנות מבנה.
 
בהמשך השנים בנו 2 בניינים ולמדנו בבית ספר קבוע בשעות הבוקר. משעות הצהריים התקיימו חוגים ב"בית התלמיד". למדתי בבית הספר עד כיתה ח' והשתתפתי בהרבה פעילויות חינוכיות ופרויקטים של בית הספר כמו הצגות בכל חג והצגה שנתית והצגת סיום בהיכל התרבות בתל אביב והייתי אחראית על הספרייה.
 
בבית ספרי למדו תלמידות עולות חדשות מכל קצוות תבל וגם ילידי הארץ ולכולם היה יחס שוויוני. בכיתה ה' התחלתי ללכת לתנועת בני עקיבא בסניף תל אביב מרכז ובכל שבת צעדנו ברגל במשך שעה שלמה עד שהגענו (אני וחברותיי) לסניף שהיה בבית הספר בילו בשדרות רוטשילד ואחרי כמה שנים עבר לרחוב דובנוב בתל אביב. יצאנו להרבה מסעות ומחנות ברחבי הארץ.  בית ספר תיכון מכתה ט עד יב למדתי ב"צייטלין" עירוני דתי ג' במגמה הומנית.
שירתתי בשירות לאומי כמדריכה  בפנימיה ב"חוות השומר" שבאילנייה בגליל. למדתי באוניברסיטת ת"א לתואר ראשון בגיאוגרפיה וחינוך .
 
בשנת 1970 התחתנתי עם משה וינטרוב (סבא משה בשבילכם)
 
 
עברנו לגור בחולון בשכונת "נאות שושנים". שם נולדו יפעת חגית רועי ויעל. עסקתי בהוראה ובניהול בבית ספר יסודי ועל יסודי בבת ים חולון . וסבא משה עבד כרופא בבית חולים "רוקח" בתל אביב.
 
בשנת 1984 נסענו כולנו לניו יורק בארה"ב לשם השתלמות, ואני למדתי  לתואר שני בחינוך יהודי בישיבה אוניברסיטה ולימדתי בבית ספר יהודי "רמז" במנהטן. בחופשים טיילנו בכל רחבי ארצות הברית והכרנו הרבה חברים חדשים. אחרי שלש שנים חזרנו לישראל ועברנו לגור ברעננה.
 
המשכתי לעסוק בהוראה בבית ספר על יסודי בכפר סבא. כמו כן המשכתי בתחביבי ,בטיולים ברחבי הארץ והעולם, בקריאת ספרים  ופתרון תשבצים, בציור ופיסול . 
במשך השנים ילדינו גדלו, למדו בבתי ספר ובאוניברסיטה שרתו בצבא והתחתנו. ברוך השם שאנו מבורכים בהרבה נכדים חמודים וחכמים.
כיום אני נהנית בעיקר מבילוי עם נכדי, באירוח כל המשפחה בשבתות ובחגים בביתנו וביציאה משותפת לבתי מלון ברחבי הארץ. מי ייתן ובעזרת השם נזכה לראות את כולם עוסקים בתורה ובמעשים טובים לתפארת המשפחה ומדינת ישראל.
 
 
תשע"ה

מילון

לימוד במשמרות
כיתה לומדת בכל שבוע בשעות אחרות, שבוע אחד בבוקר ושבוע אחד אחרי הצהריים

תקופת הצנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 19491959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. הוטלו הגבלות על כספים שניתן להוציא מהארץ. אזרח ישראלי שיצא לחו"ל באותה תקופה יכול לשאת עמו רק סכום קטן של מטבע חוץ. בהמשך עלו אף הצעות להרחבת המדיניות באמצעות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד כהנה וכהנה הצעות.

ציטוטים

”גם אם קשה תמיד לשמור על אופטימיות“