מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של אליס

מדור לדור
אליס בנעוריה
מהלך חיי היום יום וההתבגרות של סבתא אליס.

בית ההורים
שמי אליס נולדתי בעיר קזבלנקה שבמרוקו הייתי גרה בבית רב קומות מול הים בקומה שלישית שבשכונה אלאנק והיא שכונה יהודית, בבית היה שלושה חדרים מטבח קטן ומקלחת אחת. היו לי שישה אחים: שלמה, יוסף, ניסים, דניאל, סמי ומישל ושלושה אחיות: פני, שולה ושונטל כולם חיים הים חוץ מפני וניסים.
לאבי קראו יהודה והוא היה רציני, חתיך, רזה ושקט ועסק במפעל טקסטיל יבוא ויצור מחוץ לארץ לכל מרוקו.
שם אמי הוא רחל והיא הייתה מצחיקה דוברת שלוש שפות ומתבלבלת ביניהם היא הייתה בשלנית טובה ומספרת סיפורי סבתא והייתה עקרת בית. בשבת אימא הייתה מכינה לנו חמין, דגים, ומרק. 
  
זיכרונות ילדות
בבית הספר "אליאנס" למדתי צרפתית, חשבון, היסטוריה, גאוגרפיה וערבית כיבדו שם את המורים היה להם מעמד מכובד הייתה משמעת חזקה  אם הינו מפטפטים הינו צריכים לכתוב  50 פעמים:
"לא לדבר בשיעור ,לא לדבר בשיעור, לא לדבר"…..   
 
בבית הספר הינו צריכים ללבוש תלבושת אחידה לבנות בצבע בג' ולבנים בצבע כחול, בבית הספר היה חדר אוכל ענק ולא אהבתי את האוכל שם אבל אכלתי למרות שהוא לא היה טעים, למדנו מהשעה שמונה בבוקר עד חמש אחר הצהריים.                 
 
בכל שנה היה לנו טיול שנתי של שבועיים למקומות רחוקים מהבית והיו לנו חוויות מדהימות שם,החל מגיל 14 הינו עושים מסיבות יום הולדת עם חברים לא רק עם המשפחה
.                             
אחר הצהריים היו לנו פעילויות נוער כמו צופים ושם הינו לומדים ריקודי עם ועברית. היו לי חברים מבית הספר ומהשכונה ושיחקנו בחבל, בכדור, בחמש אבנים,במחבואים, התחרינו באופנים …. בשעות הפנאי אהבתי לקרוא ספרים, ללכת לקולנוע, לבלות עם המשפחה וחברים ובקיץ ללכת לים ולבריכה.   
 
זיכרונות משנות העשרים
היינו מאזינים לשירים בצרפתית והיינו רוקדים ריקודים סלוניים של שנות השישים: אלביס פרסלי, אנריקו מסייס, שרל אזנבור, אדית פיאף ועוד הרבה זמרים היו מקובלים בזמן זה. אני אהבתי מאוד לרקוד את סגנון הרוק אנד רול וקיבלתי פרס מקום ראשון בתחרות של ריקודי ולס. 
היו מוניות, אוטובוסים, והיו אופנועים ורק לעשירים היה מכונית פרטית משלהם. אהבתי ללכת לסרט, לרקוד, ללכת לים, והייתי אוהבת ללמוד בעל פה שירים שאהבתי.    
 
אהבה ומשפחה
לרוב בני המשפחה היו מחליטים אם מי אנחנו ניתחתן (שידכו לנו בן זוג). מערכת היחסים הייתה כמו היום הילדים כיבדו  את ההורים ולהפך, אבא שלי היה מתעניין בלימודים שלי ואימא לא הייתה מסכימה לשחק ליפני שגמרנו את השיעורים.  אני ואימא שלי היינו חברות סיפרנו אחת לשנייה הכול והייתה בניינו קירבה. בבית שלי הייתה משמעת, היינו עושים כינוס משפחתי בימי שישי.  התחתנתי עם סימון בורמד שאליו שידכה אותי דודה של אימא שלי.  
 
נולדו לנו ארבע בנות: יעל, טלי, שרון וקרן. יש לי 12 נכדים ועדיין אין לי נינים.
        
תקומה והתיישבות
עליתי לארץ ישראל בשנת 1962 ממרוקו לצרפת באנייה והגענו למחנה קונדרנס במרסי, היינו שבועיים ואחר כך עלינו על אנייה נוספת לישראל הגענו לגבעת אולגה שבחדרה לצריף עולים. מצב המשפחה היה קשה מבחינה כלכלית. שלחו אותי לקיבוץ שלוחות שבעמק בית שן ושם למדתי חצי שנה את השפה העברית ובסיום הקורס הלכתי לעבוד בספריה, ובזמן זה רק אני עבדתי. הקליטה הייתה קשה עבור ההורים שלי.
                         
גלגולו של חפץ
שם החפץבו בחרתי: "מכתש ואלי"  קיבלתי אותו מדודה של אמי.  החפץ היה שייך לסבתא רבתא  של דודה של אמי. הוא משמש לטחינת תבלינים, חיטה, לחם, קפה….. הוא הגיע ממרוקו ויש לו עיטורים מיוחדים. הוא עשוי מנחושת.                                                                                                                                                                                
 
תשע"ו

מילון

פריג'ידר
מקררר

שוינגם
מסטיק

רידו
וילון

ציטוטים

”בבית שלי הייתה משמעת, היינו עושים כינוס משפחתי בימי שישי.“