מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של אילנה בן עטייה

ביום החתונה של סבתא
סבתא בילדותה
ילדותה של אילנה

סבתי אילנה נולדה בתאריך 8.3.1948, כ"ז באדר א' תש"ח, במדינת ישראל, בעיר פתח תקווה. היא נולדה לזאב וציפורה שוגר. לסבתי היו עוד שני אחים הגדולים ממנה במספר שנים, נעמי ושמואל.

הבית הראשון בו גרו היה בעל חדר אחד, שם גרו עד היותה בת שלוש וחצי. מאז ועד חתונתה גרה סבתי בפרברי בתל אביב, ודירה זו הייתה בעלת 2.5 חדרים. לא רחוק מביתה הוקם בית ספר ושם למדה עד כיתה ח', לאחר מכן עברה לתיכון בכפר הירוק, שם עבדה בועד הפועל, לפני שעות לימודיה.

האירוע שסבתי זוכרת לטובה מילדותה הוא בת המצווה שלה. בת המצווה נערכה בשנת 1960, באולם בדיזינגוף, תל אביב. האולם היה בעל שתי קומות, בקומה התחתונה התמקמה תזמורת שניגנה ברקע ובקומה השנייה נערכה ארוחת ערב לבני המשפחה, לשכנים, חברים וקרובים מחו"ל שהוזמנו. בנוסף לאירוע באולם, סבתי חגגה עם כיתתה בקולנוע. גם את החגים סבתי אוהבת מאוד וזוכרת שבימי חופשה נסעו למשפחתם בקיבוץ זגר כדי לערוך ארוחות שישי, לשבת יחד בסוכה, לעשות סדרי פסח וכ'ו… בארוחת שישי ובימי שבת נהגה לאכול צ'ולנט שהיה האוכל האהוב עליה ביותר בזמנו. סבתי גם הייתה חברה בתנועת הנוער העובד והלומד, שם הכירה חברים רבים שאיתם שמרה על קשר עד היום. היא אהבה את הקומזיץ שהיו מקיימים בתנועה כל יום שישי. לרוב בביתה של סבתי דיברו עברית אך לעיתים ההורים דיברו ביניהם גרמנית על מנת שהיא לא תבין את הנאמר.

סבתי הכירה את סבי אצל חברה משותפת, שהייתה בת כיתתה של סבתא שלי. מאותו יום לא נפרדו אף לא ליום אחד עד ליום חתונתם שנערכה לאחר כחצי שנה בתאריך 24.3.1969.

סבתי הייתה מזכירה בכירה בועד הפועל, אך ביום בו ילדה את בנה הבכור החליטה לסיים את עבודתה כדי לגדל את ילדיה בבית מספר שנים. כשאבי היה בן שנתיים וחצי החליטה לעבור מבת ים לכפר סבא, הם חיפשו מקום שליו ובית מרווח יותר. בשנה זו סבתי פתחה גן ילדים ועבדה כגננת במשך 15 שנה. בשני העשורים האחרונים תפקדה כמזכירה באגף תרבות בבית ספיר בכפר סבא.

בשבתות נהגו להתכנס כל המשפחה אצל הסבתא בבת ים וכמה שנים מאוחר יותר, כשסבי בנה בריכה בחצר, המקום הפך למקום מפגש חברתי. סבתי אהבה את חג החנוכה וחג פורים, חגים המסמלים שמחה וניצחון. משפחת סבתי הייתה משפחה חילונית לחלוטין, אך לאחר חתונתה עם סבי למדה להכיר את חוקי היהדות וחינכה את ילדיה בהתאם.

לאבא של סבתי היה סיפור חיים מעניין. שמו היה זאב: בתחילת שנות הארבעים, כשמדינת ישראל עוד נשלטה על ידי הבריטים במסגרת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ניסו לגייס אוכלוסייה גברית שתצטרף לכוח צבאי הבריטי כדי להילחם נגד הנאצים באירופה. סבא של אבי התגייס מרצון בגיל 33 על מנת לשחרר את היהודים מסבלם. כשהחלו להיערך לעבור לכיוון אירופה, עשו חניית ביניים בכרתים. כבר בתחנה זו מטוס גרמני תקף את המתגייסים, ירה לכיוונם ופגע בסבא זאב ברגלו. כשהוא שכוב ירוי ברגלו, נלקח לשבי כשבוי מלחמה משם הגיע לגרמניה ועבד כשבוי במשך שלוש שנים במכרות פחם מטרים רבים מתחת לאדמה. חשוב לציין שבניגוד ליהודים במחנות הריכוז, באותה תקופה סבא זאב לא חווה התעללויות או השפלות אלא קיבל זכויות של חייל. הייתה שליטה צבאית כמו פקודות, קימה לתורנויות. התקופה הזו גרמה לטראומות מאוחרות יותר, זה בא לידי ביטוי בהתנהגויות קיצוניות כמו בהלה מטון דיבור מסוים, עמידה לדום וקריאה בשמו בעת שינה וכו'.  תקופה זו גרמה לו לפרק את משפחתו מכיון שאשתו הראשונה לא קיבלה ממנו אף מכתב והסיקה שהוא כבר לא יחזור ואולי מת. היא לא חיכתה לשובו והתאהבה בבחור אחר.

הזוית האישית

לירן: נהניתי ללמוד על סבתא שלי דברים שלא ידעתי, שמחתי לתעד אותה.

מילון

צ'ולנט
סיר חמין משגע עם בשר נימוח, שעועית וחומוס נמסים, בצל מטוגן, תפוחי אדמה וביצים חומות.

ציטוטים

”החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך“