מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה של סבא גרשון וסבתא מזל

תמונה עם סבתי (מצד שמאל), ואימי באמצע ואני
תמונה של סבא וסבתא שלי ביחד
סבא וסבתא שלי לפניי ואחרי העלייה

שמה של סבתא שלי הוא מזל מלינקר, שנולדה בהודו בעיר בומבי בשנת 1948. היו לה 7 אחיות ו-2 אחים. הבית היה עני, ובגלל זה נאלצה סבתא ללכת לעבוד בגיל 8 ולא למדה בכלל בבית הספר.

סבתא הייתה שואבת מים מהבאר, מכינה אוכל, מנקה ועד, כי אמה הייתה מיילדת בבית חולים והייתה נמצאת שם שעות רבות. אביה היה מכין מצבות ואחיה ואחיותיה התחתנו בגיל מוקדם, ובגלל זה עבודות הבית נפלו עליה. החיים האלו לא היו לא פשוטים בכלל, תארו לעצמכם ילדה בת 8, שכל משק הבית על הכתפיים שלה.

שמו של סבי הוא גרשון סנקר, הוא נולד בהודו בכפר, בשנת 1944 לבית עני מאוד. הוא עבד בתור עגלון, היו לו 17 אחים ו3 אחיות. יש לו הרבה אחים בגלל שאמו (סבתא רבתא שלי) התחתנה בגיל צעיר מאוד (בגיל 12) כי בהודו, באותה תקופה, היה מקובל להתחתן בגיל צעיר.

בין סבא לסבתא שלי הפגישו בשידוך כשסבתי הייתה בת 18 וסבי היה בן 22, הם התחתנו בשנת 1966. שנה לאחר חתונתם נולד בנם הבכור ושמו יהושע.

בשנת 1968 החליטו לעלות לארץ, דרך הסוכנות היהודית. העלייה הייתה בטיסה מהודו לאירן. בתקופה זו היחסים ביו ישראל לאירן היו טובים. לאחר שהות של 3 ימים באירן, המשיכו את דרכם בטיסה לישראל. מיד עם הגעתם לארץ ישראל נקלטו סבי וסבתי בעיר קריית גת, הגיעו לבית עמידר, שם גרו קרוב לכל המשפחה המורחבת. כמעט כולם עלו איתם.

הם הקימו משפחה גדולה 3 בנים ו-4 בנות (ביניהן אמא שלי). הם התחילו את דרכם בארץ מאפס. בתחילת הדרך סבי הלך לעבוד בקטיף תפוחי אדמה, במשך שנתיים, ולאחר מכן הלך לעבוד בנמל אשדוד ששם עבד עד שיצא לפנסיה. סבתי הייתה עקרת בית וגידלה את הילדים.

סבי נפטר כשהגיע לגיל 74 ממחלת האסטמה שאיתה עלה מהודו ובמהלך עבודתו בנמל החמירה.

הזוית האישית

טליה העלתה את סיפור סבה וסבתה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי וחקר ההסטוריה של העולים שהגיעו לארץ מכל העולם.

מילון

עגלון
בן אדם שיש לו סוס ועגלה שלוקחת אנשים וסחורות תמורת כסף.

ציטוטים

”תארו לעצמכם ילדה בת שמונה, שכל משק הבית על הכתפיים שלה“