מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה של מרגרט ינאי ממוביי

צליל וסבתא ביום הולדת שלישי של צליל
סבתא כשהיא הייתה צעירה
עלייתה וקליטתה של מרגרט בארץ ישראל

שמי צליל ינאי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את אחד הסיפורים המרתקים, סיפור עלייתה וקליטתה של סבתי מצד אמי, מרגרט ינאי. סבתא מרגרט נולדה בשנת 1944 בהודו בעיר בומבאי (היום מומביי).

סבתא מגי מספרת:

"בשנת 1954 נשלחתי ארצה ללא הורי,בהיותי רק בת עשר, במסגרת עלית הנוער. נקלטתי לפנימיית ניצנים (מוסד ניצנים) סמוך לאשקלון ולקיבוץ ניצנים, שסביב לה חולות וקרובה לים.

במסגרת הפנימיה למדנו חצי יום ועבדנו חצי יום. במהלך הלימודים, מובן שהדבר הראשון היה לימוד השפה העברית, לשון ודקדוק, מאוחר יותר מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה, תנ"ך וגם עבודות יד. המקצוע האהוב ביותר עליי היה תנ"ך.

במהלך חצי יום העבודה, עבדנו בעבודות שונות: בחדר כביסה (המכבסה), בחדר אוכל , בלול, ברפת, בחקלאות בזריעת ירקות וקטיף הכותנה. משלל העבודות בהם התנסיתי, אהבתי במיוחד את עבודת האדמה בשדה הפתוח ובכל מזג אויר".

סבתא מגי, חושבת שהיא הייתה צריכה להיות אשת אדמה ולדבריה בחיים לא צריכים להביט לאחור. סבתא ממשיכה ומספרת:

"תקופת ההסתגלות הייתה מאד קשה, מפני שכל הילדים היו הרחק מהוריהם, בארץ חדשה, והתמודדו עם השפה החדשה, אבל עם הזמן למדתי להתחבר עם שאר הילדים, שרובם הגדול הגיעו מארצות האטלס ולפיכך דיברו צרפתית. במשך הזמן כולם למדו את השפה העברית והייתה תקשורת טובה. הילדים בפנימיה חולקו לקבוצות ולכל קבוצה היה מחנך ואם בית.

חיי חברה שלנו, היו מאד פוריים ומהנים, היו פעילויות  מגוונות כגון: משחקי ספורט, ריצה, כדור רגל, כדור עף,  שחיה, משיכת חבל ועוד. פעמיים בשבוע היו לנו מפגשים חברתיים של הקבוצה בחדר תרבות עם המחנכים, במפגשים אלו, פתחו את הספריה להחלפת ספרים והיו מפגשים לריקודי עם.

ימי שישי, לאחר ארוחת הערב עם כל ילדי הפנימיה התקיימו ריקודי עם ומשחקי חברה. התקיימו תחרויות בענפי הספורט השונים. אני זכיתי בתחרויות השחייה: פעם אחת במקום הראשון ובשאר הפעמים במקום שני. בנוסף ואהבתי מאד ריקודי עם וריקודים סלוניים.

 בצעירותי

חוויות שזכורות לי

ממש בתחילתה של קליטתי היו מתקפות של פאדיונים (כיום אומרים מחבלים) והיו ניסיונות חדירה לפנימייה וגם לקיבוץ ניצנים הסמוך. היינו ילדים ומאד פחדנו והיינו תלויים במדריכים. אלתרנו טנקים שהיו העשויים מסמרטוטים, עצים ופחים והצבנו אותם על החולות כגורם הרתעה.

החוויה החזקה ביותר הזכורה לי הייתה כשהייתי בת 17, והיא הבאתו של אדולף אייכמן למשפט בארץ. אייכמן היה מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה, משפט אייכמן התנהל בשנת 1961 והוא ערך בין 8-9 חודשים. כולם היו מפוחדים ורתוקים לרדיו וזאת לאורך כל תקופת המשפט. לחלק מהילדים היו טרנזיסטורים (כמו טלפון – רדיו) שהקל על הרבה מאד ילדים לא לרוץ לחדר התרבות, כדי לשמוע את מהלך המשפט ששודר ברדיו.

בתקופה זו, בערך בגיל 17 קיבלתי צו גיוס, זה היה במקביל לעלייתם של הוריי לארץ. עלייתם הייתה כרוכה בקשיי קליטה רבים, שפה, מגורים, תעסוקה וכלכלה. מעל הכול הוריי היו דתיים מסורתיים, שהפעילו עליי לחץ כבד לא להתגייס וכמובן היה הנושא הכלכלי, שהרגשתי מחויבת לעזור למשפחתי. שתי סיבות אלו הכריעו את קבלת ההחלטה שלא אתגייס. (צליל: אני יודעת שסבתי מאד מצרה על זה שהיא לא חוותה את השרות הצבאי).

בניתי את חיי לבד ללא עזרה מאף אחד, למדתי ועבדתי כמנהלת כספים ופרשתי בגיל 68.  בשנת 1971, התחתנתי עם סבא יוסי ונולדו לנו שני ילדים: מירי ותומר. מירי היא אימא של צליל, נכדתי. ממירי בתי זכיתי לארבעה נכדים".

הזוית האישית

צליל: אני מאוד נהניתי מלכין את העבודה וללמוד עוד על המולדת שלי ועל סבתא שלי כשהיא הייתה יותר צעירה. בשבילי סבתא מגי היא אישה עם אומץ ותעוזה ואני מאד גאה בה.

מרגרט: אני מאוד נהניתי לספר את הסיפור שלי לנכדתי צליל מפני שזה תמיד מאוד כיף שמביעים עניין בסיפור חיי ובנוסף, אני רוצה שהיא תלמד עוד על המורשת שלה.

מילון

משפט אייכמן
משפט אייכמן הוא משפט שהתנהל בישראל בשנת 1961, ובו הועמד לדין הפושע הנאצי אדולף אייכמן על פי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, בגין מעשיו בשואה, שבסיומו נידון למוות והוצא להורג בתלייה, לאחר שערעורו ובקשת החנינה שלו נדחו. (ויקיפדיה)

טרנזיסטור
רדיו מאוד קטן

ציטוטים

” תקופת ההסתגלות הייתה מאד קשה מפני שכל הילדים היו הרחק מהוריהם , בארץ חדשה, שפה חדשה אבל עם הזמן למדתי להתחבר “