מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה לארץ ישראל של סבתא רימה

סבי וסבתי בצעירותם בארץ בשנת 1990סבתי עם דודי קובי בשנת 2002
סבי וסבתי בצעירותם בארץ בשנת 1990
המעבר מגאורגיה לנוף הגליל

סבתי מצד אימי, נולדה בגאורגיה בשם רימה אנוקשוילי.

בגיל שלוש עשרה היא נישאה לדוד, ושינתה שמה לרימה צאצאשוילי. בנה הבכור נולד בהיותה בת ארבע עשרה, והשני שנה לאחר מכן.

בשנת 1972 כשהיתה בגיל שבע עשרה, עלו סבי וסבתי ארצה מגאורגיה יחד עם שני ילדיהם הקטנים, הוריה, אחיו הגדול של סבי,  והוריו. בשנה זו הייתה עלייה גדולה של יהודי גאורגיה. הם טסו מקוטאיסי שבה גדלה, למוסקבה שם שהו במשך שבוע במלון , אותו המדינה ממנה. ולאחר מכן עלו על מטוס לארץ ישראל.

בהגיעם ארצה, פוזרו המוני האנשים בעיירות נידחות, בפריפריה, בעיירות פיתוח. סבתי ומשפחתה הופנו לנוף הגליל ,ללא אפשרות בחירה.

בהגיעם לעיר, נצרת עלית עוד הייתה בתחילת דרכה. סבתי מספרת שכל הבניינים היו עדיין בבנייה והיה המון חול ואבק.

סבתי ומשפחתה נאלצו לגור בבניין היחיד שהיה באזור, והיה בטוח. הם התמקמו בקומה הרביעית והאחרונה בבניין. זו הייתה הקומה היחידה בבניין שהייתה מחוברת לחשמל ומים. עד שהושלמה הבנייה, הם היו המשפחה היחידה שגרה בבניין.

סבתי מספרת כיצד קיבלו דודיי דניאל וקובי את שמותיהם, כשנולדו קראנו להם "ככה" ו"זזה". כאשר סבתי הגיעה למשרד הפנים, ומסרה את השמות, הפקידות במשרד צחקו, ואמרו לה לשנות את שמותיהם, וכך באותו מעמד נבחרו שמותיהם.

לאחר מספר חודשים בארץ, נשלחה סבתי לאולפן כדי ללמוד את השפה העברית.

לאט לאט, העיר הריקה מתושבים, העיר המלאה בחול ובניינים לא גמורים, התמלאה בתושבים וכך הופרחה השממה.

לעיר הגיעו אנשים רבים, מתרבויות רבות ומגוונות. כמו האנשים שהגיעו, והמגוון הרחב, כך גם היו אז החיים בעיר. החיים היו מגוונים, בעלי הפתעות אך עם קשר מדהים ויוצא דופן.

כל תושבי השכונה היו חברים, מרוקאים , גרוזינים ולא משנה מה היית, כולם גדלו ביחד, כאחד. הדלתות תמיד היו פתוחות, כולם הסתובבו בכל מקום, כאשר מישהו היה במצוקה כולם היו נחלצים לעזרתו, הייתה אחווה שכבר לא קיימת היום.

היום, במקום בו יש חניונים, היה פעם דשא ענק (בשכונת "שלום") בו הילדים היו משחקים. האימהות היו קוראות מהחלון לילדיהם, לעלות הביתה, כי לא הייתה טכנולוגיה כמו היום, ולא ניתן לסמס ולהתקשר לנייד.

סבתי זוכרת את הרגע, בו הם  קנו טלוויזיה בפעם הראשונה. טלוויזיה ששידרה שידורים רק בשחור לבן. סבתי מספרת, איך כל השכונה התלהבה ושמחה, וכולם הגיעו לביתה, לצפות בטלוויזיה, וכמובן האירוח היה רחב לב ומובן מאליו. כך היה הקשר פעם, מיוחד  ופתוח בין השכנים.

הזווית האישית

ליהי – נהנתי מאד מהשיחה עם סבתא, כך למדתי להכיר יותר לעומק את סבתי ואת עברה.

מילון

אחווה
אחווה היא רגש ידידות חזק, המבטא קרבה רבה דמוית קשר משפחתי.

פריפריה
אזורים מרוחקים גאוגרפית מהמטרופולינים הגדולים.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”לאט לאט, העיר הריקה מתושבים, העיר המלאה בחול ובניינים לא גמורים, התמלאה בתושבים וכך הופרחה השממה.“