מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העליה של סבתא עליזה

בת מצווה עם סבתא
בת מצווה עם סבתא האהובה שלי
סיפור עלייתי מעירק לארץ ישראל וחיי בארץ

שמי עליזה סרח ואני אספר את סיפור העלייה שלי:

נולדתי בעיראק בשם אלווי, בשנת 1954. שם דיברנו אך ורק בשפה הכורדית. הוריי רצו מאוד לעלות לארץ ישראל, ארץ הקודש שהבטיחו לנו, וכך עשו הוריי. בגיל שנתיים עליתי לארץ ישראל ושינו לי את השם לעליזה מלשון עליז (שמחה). בהתחלה התגוררנו בנגב שם גרנו בתוך אוהלים ונעזרו בסוס ועגלה כדי לעבור ממקום למקום. לאחר שנה וקצת עברנו לגור בצריפים ומשם עברנו לגור בבתים במושב סמוך למרכז הכפרי נהורה, שממוקם בין קריית גת לאשקלון. ושמרנו על המסורת שלנו, ועל התרבות שממנה הגענו.

אבי היה מאוד פעיל בעירק, השכין שלום בין ערבים, הוא זה שעשה לכולם את הדרכונים, ועבד במשטרה בעיראק ובא בעלייה הסופית. בישראל גרנו בשכונה יהודית ובעיראק היינו עם הערבים היה יחסי שכנות מאוד טובה היו מאחלים חג שמח, ההורים היו הולכים כל פעם לבית כנסת והיינו משפחה דתית.

אני זוכרת שכל המושב לא ידע לדבר עברית, היו מעטים שדיברנו עברית. הרוב דיברו כורדית. כל מושב הייתה לו את העדה שלו, מושב אחד היה פרסי, מושב של כורדים, מושב של מרוקאים וכו'. במושב שלי אני זוכרת שכולם הכירו את כולם, היה לי קל להשתלב בגלל שהייתה לנו אותה שפת אם. כשהייתי בערך בגיל שמונה היו באות אלינו חיילות שהיו מלמדות אותנו את השפה העברית ועם השנים למדתי לדבר עברית שוטפת.

במלחמת ששת הימים, לא היה מקלטים במושבים וחפרנו בורות. מעל הבורות היינו שמים שקים שבתוכם היה אוכל וכך אכלנו. בעת הצורך נכנסו לבורות והסתתרנו. אחי התגייס לצבא ותפקידו היה להעביר נשק למקום הלחימה ולתת ציוד למלחמה. התקשורת הייתה מופעלת על ידי רדיו, וכעולים חדשים לא הבנו מה הולך סביבנו, היה הרבה פחד.

את רוב הילדות העברתי בשדות עם אחיותיי, הייתי משחקת בחוץ גם עם הילדים במושב, חמש אבנים, קלאס, וקופצים בחבל. תפקידי בבית היה להאכיל ולנקות את הכלוב של התרנגולות. הייתי מנקה ועוזרת לאמא שלי בבית, הייתי מכינה לאחיי הקטנים סנדוויצ'ים לבית הספר. במושב הייתה אחדות חזקה, היו מבקרים אחד את השני ולא היו צריכים לשאול מתי כל אחד בא. את החגים העברנו כשכל החברות היו נפגשות ביחד בחגים. היינו מעבירים את החג ביחד. היינו אוכלות ביחד ובמושב כל אחד היה בא עם ההורים. היו באים משפחות ומארחות. משפחה הייתה באה ואוכלת ושותה אחת עם השנייה. הייתה אחדות חזקה.

הייתי בבית ספר "מעגלים" שבו היו באים מהמושבים שלידו. מורים לימדו ערכים בבית ספר, היחסים עם המורים היו בכבוד, היו מושמעים ולא הייתה חוצפה, וההורים תמכו במורים. היה כבוד למורה. העונש היה שהמורה פונה להורה והוא היה מעניש את הילד. היה מלא מסיבות בית ספר. אני השתתפתי בפעולות בני עקיבא, שם היינו עוזרים לאחר והיינו נפגשים עם חברים.

התחתנתי בשנת 1976. הכרתי את בעלי דרך חתונה של חברה. שנה לאחר מכן ילדתי את הבן הראשון שלי ומאוחר יותר הבאתי עוד שלושה ילדים לעולם. יותר מאוחר התגרשנו וסבא התחתן שנית והביא עוד שני ילדים לעולם.

הזוית האישית

מעיין: חוויה חיובית שעזרה לי להתחבר לסבתא שלי.

מילון

אלווי
שמחה בכורדית

ציטוטים

”במלחמת ששת הימים – לא היה מקלטים במושבים וחפרנו בורות ומעל הבורות היינו שמים שקים שבתוכם היה אוכל וכך אכלנו. “

”בעת הצורך נכנסו לבורות והסתתרנו. “