מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור החיים של מלכה סנדלר

מלכה עם התלמידים המתעדים והנכד דביר
מלכה בגיל 25
החיים בישראל

אנו: דביר שנער, עומר קוטובסקי, אריאל ורסנו, תלמידי כיתה י' 6, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי מתעדים את סיפורה של מלכה סנדלר, סבתא של דביר.

ילדותה של מלכה

מלכה נולדה בהודו בעיר מומבאי היא לא זוכרת את הבית שלה. בהודו הם דיברו באנגלית. הוריה מעיראק. שם אמה של מלכה נעימה ובהודו קראו לה ננסי, לאבא שלה קראו יעקב. בית הספר שהיא למדה בו היה יהודי והיא למדה עד כיתה ח' כי לא היה להורים שלה כסף לממן את הלימודים. היא זוכרת גם מאכלים מיוחדים עם אורז, בערבית קראו לזה פלאו. המשחקים שהם היו משחקים היו קפיצות בחבל, מחניים וקפיצות לרוחק. היא לא הייתה בתנועת נוער. היא לא מתגעגעת לתקופה ההיא אבל כן מתגעגעת להורים שלה. היא מתרגשת  כשהיא מדברת על זה. היא הייתה חוגגת חגים כרגיל ובת מצווה לא חגגו לה.

הדרך לישראל

המצב בהודו לא היה טוב כי היו מתנכלים למי שעלה מעיראק ולכן הם עלו לארץ, בגלל ההתנכלות. הם עלו עם מטוס מהודו לישראל. המשפחה של מלכה עלתה בשנת 1949 ממש אחרי הקמת המדינה. הם היו במעברות באשקלון וחיו באוהלים, לעיתים בלילות היו נופלים עליהם האוהלים. לאחר מכן הם עברו לביקתות קטנות, היה צפוף מאוד מפני שהם היו תשע נפשות. מלכה זוכרת מקרה שהאוהל נפל על אימא שלה כשהיא הייתה בהריון עם אח של מלכה. לא הייתה להם משפחה בארץ. כשהגיעו לישראל שלחו אותם לאשקלון. הם למדו את השפה בגני הילדים. אחותה הגדולה של מלכה ידעה טוב אנגלית אז שלחו אותה לעבוד במשרד החוץ, שם היא עבדה 50 שנה.

החיים בישראל

מלכה זוכרת הרבה גניבות בארץ והיו גם גניבות במכולת של אבא שלה. היא זוכרת שהיא והמשפחה שלה היו שמים שמיכות על החלונות בזמן המלחמה כדי שאם יפגע החלון, הרסיסים לא יפגעו בהם. זכור לה מקרה כשהיא הייתה בשיעור חקלאות, היא ראתה נחש באורך 2.5 מטר, היא נבהלה, עזבה הכל וברחה לחדר של המנהל, שם אמרה לו שהיא לא חוזרת לשם מפני שהיא פחדה מנחשים. מלכה רצתה מאוד ללמוד אבל לא היה כסף להורים שלה בשביל לממן את הלימודים שלה. מלכה לא שירתה בצבא מפני שההורים של מלכה היו דתיים ולא הרשו לה להתגייס.

געגועים מהעבר

למלכה ולאחיה היו מספרים סיפורים על הודו, על עיראק (ההורים של מלכה באו מעיראק) ועל המעברות בארץ, שם הם חיו בצריפים. המתכון המשפחתי של המשפחה של מלכה היה קובה, אורז עם תחתיות של בשר והם היו מאוד אוהבים את האוכל הזה. השם של המאכל היה "בסטיל".

חפצים שהיו עוברים מדור לדור היו סירים והיו גם מטפחות שהם נהגו לשחק איתן ולעשות איתן צורות לדוגמא: עכבר, תינוק בעריסה, ילד, תאומים ועוד. שירים שמעלים געגועים מהתקופה הזו הם שירי שבת. זה היה כיף להם לשיר את זה וזה גורם להם לשמוח.

הזוית האישית

מלכה סנדלר: היה לי כיף לדבר ולשתף את הסיפור שלי.

דביר שנער: אני למדתי יותר על סבתא שלי ועכשיו אני מכיר אותה יותר טוב.

אריאל ורסנו: למדתי יותר על המדינה ועל עבר המדינה ואיך חיו פעם לפני שנולדתי.

עומר קוטובסקי: מאוד נהניתי לעשות את העבודה, למדתי המון דבר על מלכה ומאוד נהניתי לשמוע על חייה.

מילון

פלאו
תבשיל עירקי עם אורז

מומבאי
(בהינדי: मुम्बई, לשעבר בומביי), היא העיר הגדולה ביותר בהודו, המרכז המוניציפלי השני בהודו ואחת מחמש הערים הגדולות בעולם. מומבאי מהווה את בירתה הכלכלית של הודו, בהיותה מוקד של תעשייה, פעילות פיננסית ומסחר, ומקום משכנן של הנהלות של חברות ענק רבות. נוסף על כך, מומבאי היא מרכז של תעשיית הבידור ובפרט הקולנוע בהודו. העיר משמשת כבירת מדינת מאהאראשטרה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”המצב בהודו לא היה טוב כי היו מתנכלים למי שעלה מעיראק, לכן הם עלו לארץ“