מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור גדול על ילדה קטנה

סבתא אסתר ומעין
תמונה שצולמה כשהגעתי לקיבוץ עם אחיי.
סיפור העלייה מפרס של סבתא אסתר

העלייה של שלושת אחי הגדולים

אני  אסתר, נולדתי בפרס ( אירן ) בדצמבר 1943. היינו משפחה ציונית ואבי רצה שנעלה ארצה. שלושת אחי הגדולים נהגו ללכת למועדון של הקהילה היהודית, שם היו אנשים מהארץ שסיפרו על ארץ ישראל והכינו אותם לקראת העלייה. שלושת אחי עלו ארצה  ב -1950 על ידי הסוכנות היהודית, בעליית ילדי טהרן, והגיעו לשער העלייה. שם גיבשו אותם לחבורות לפי גילאים, ושלחו אותם לקיבוצים דרך עליית הנוער. אחי הגדול יוסף נשלח לקיבוץ בית אלפא ושני אחיי הנוספים אפרים ומנשה נשלחו לקיבוץ חצור. אפרים הצטרף לחברת הנוער "נבטים" ומנשה הצטרף לקבוצת ילדי הקיבוץ "חרמש".

אני אחי ואמי, תמונה זו צולמה לפני עלייתי ארצה ב – 1951
אני ואחי הגדול

משפחתי בפרס

העלייה שלי

אני נותרתי בפרס עם הורי ושני אחי הקטנים: אחותי עדנה ואחי יהודה. תקשרנו עם אחי הגדולים דרך מכתבים ותמונות. הורי חשבו שעוד מעט נעלה גם אנחנו ארצה. מאוד התגעגעתי לאחיי ורציתי להצטרף אליהם. הורי הבינו שהעלייה של כל המשפחה לא תצא לפועל והחליטו שאני אעלה ארצה עם שכנים שלנו בתור ביתם. הוריי חשבו שיעלו מיד אחרינו אבל הזמן עבר והוריי הגיעו רק לאחר שבע שנים ב – 1957  וגרו בקרית משה. אמי הייתה תופרת והכינה לי מזוודה עם בגדים שהיא תפרה. כמה ימים לפני עזיבתי ארצה הורי לקחו אותי ליום כייף בעיר וקנו לי כל מה שרציתי ואני זוכרת שקנו לי תיק וורוד קטן עם לק אדום שבנסיעה נשפך ולכלך את הכול. הגענו אני והשכנים לשדה התעופה ושם התלבשנו בהרבה בגדים כדי שלא נעלה יותר מידי תיקים למטוס, היה יום מאוד חם ועם כל הבגדים עלי הזעתי מאוד. ואז הייתה תקלה במטוס והטיסה נדחתה. התאכזבתי מאוד כי כבר דמיינתי את הפגישה עם אחיי.  לאחר כמה ימים הטיסה המיוחלת אכן הגיעה. כשנחתנו בארץ ישראל אחיי לא מצאו אותי כי הגעתי עם שם המשפחה של השכנים, דאגתי מאוד שלא פגשתי את אחיי. לאחר מכן גרתי עם השכנים שלי בשער העלייה עד שבני דודים שלי שגרו בקיבוץ העוגן איתרו אותי ולקחו אותי לקיבוץ. בקיבוץ העוגן שהיתי כשלושה חודשים. חודשים אלו זכורים לי כחודשים קשים מאוד.

המעבר לקיבוץ חצור

לאחר שלושה חודשים נעשו כל הסידורים כדי שאגיע לקיבוץ חצור ואפגוש את אחיי.

הגעתי לקיבוץ והצטרפתי לקבוצת "איילה" של ילדיי הקיבוץ. בתחילה היה לי מאוד קשה, לא הייתי רגילה לאוכל, לא ידעתי לדבר עברית והיה לי קשה לתקשר. במקרה באותה תקופה הגיעה משפחה מעירק שהיו דוברי ערבית והייתי מבלה איתם הרבה. בהמשך משפחה מהקיבוץ אירחה אותי בביתה. מהר מאוד התרגלתי לתנאים החדשים בקיבוץ.

 

תמונה שצולמה כשהגעתי לקיבוץ עם אחיי

בתקופה הזו הייתה לינה משותפת בקיבוץ ובלילות היינו עושים הרבה שטויות ומשגעים את שומר הלילה. בתקופה זו היינו מאוד עצמאים. מידי יום לאחר הלימודים היינו מתחלקים לקבוצות והולכים לעבוד במשק חי, בגינות של בית הספר ובביתנו. בערב היו לנו פעולות מטעם השומר הצעיר. היינו יוצאים למחנות וטיולים ובונים מתקנים בטבע. התיכון היה בקיבוץ. בתיכון היו לנו חיים מלאים הרפתקאות. בכיתה ט' הורי רצו שאעזוב את הקיבוץ ואעבור לחיות איתם בקריית משה אבל אני לא הסכמתי לעזוב את חיי הקיבוץ. התחלתי לצאת עם עמרי רמות שיהיה בעלי לעתיד.

אני וחברי בשומר הצעיר

 

בסיום התיכון התגייסנו כל קבוצת "איילה" לגרעין הנח"ל. כשהשתחררנו' התחתנתי עם עמרי בקיבוץ, בחתונה חגיגית ומרגשת. נולדו לנו ארבעה ילדים: אופיר, עדי, יסמין ונעמה. לאחר כמה שנים, כשילדי היו גדולים וכבר היו לי ארבעה נכדים, בעלי היקר עמרי רמות נפטר עקב מחלת הסרטן. יש לי 11 נכדים וכולנו חיים בקיבוץ, אנחנו משפחה מלוכדת ומדי שבוע נפגשים אצלי במוצאי שבת.

אני ובעלי לאחר המלחמה.

הזוית האישית

סבתא אסתר– היה לי חשוב להעביר למעיין את סיפור עלייתי ואת חיי בקיבוץ ללא נוכחות ההורים, וללמד אותה ערכים. מעיין– נהניתי לשמוע על חייה של סבתא ונהניתי לעבוד איתה.

מילון

שומר לילה
בזמן הלינה המשותפת בקיבוץ הילדים ישנו בבתי הילדים ושומר הלילה הסתובב בין בתי הילדים לבדוק שהילדים ישנים טוב. במקרה שילד התעורר ורצה עזרה היה קורא לשומר לילה והשומר היה בא לטפל בילד.

ציטוטים

”"אחיי לא מצאו אותי כי הגעתי עם שם המשפחה של השכנים, התאכזבתי מאוד."“