מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור אחד פשוט ואופטימי

סבא ואחות זהבה במעברה במחנה
ליאה וסבא כיום
ילדות בארץ ישראל

שמי שמאי קידר (קינדלר), נקראתי על שם סבא שלי שמאי קינדלר. אימא שלי היא ציפורה (פייגה) והאבא הביולוגי שלי שלמה (סשה). נולדתי בעיר לגניצה בפולין בקיץ 1950. אחותי זהבה (גולדה) בוגרת ממני בשלוש שנים ונקראת על שם הסבתא (גולדה).

עלייה לארץ וילדות רבת תהפוכות

בתחילת 1951 משפחתי עלתה לארץ באונייה שהגיעה לחיפה ומשם הועברנו למחנה עולים "שער עלייה" בפאתי העיר חיפה. לאחר זמן קצר מהגעתנו לארץ בערב חג פורים, אבי נפטר ואמי נשארה בודדת עם שני ילדים קטנים ונאלצה לעבור למעברה אחרת בשם "מחנה ישראל" ששוכן ליד שדה התעופה נתב"ג של היום.

במחנה ישראל גרנו כחמש שנים, בהתחלה כולנו בחדר אחד של מבנה שהיה פעם חלק ממחנה צבאי אנגלי. שם למדתי ללכת, לדבר ולשחק עם חברים. אני זוכר שאת הרחצה ערכנו בתוך גיגית פח עם מים קרים והמשחק ששיחקנו היה תחרות של זריקת פקקים של בקבוקים ומי שהיה הכי קרוב לקיר ניצח.

כשמלאו לי כשלוש שנים, אמי ציפורה נישאה בשנית למשה זילברפיץ. בתקופה הזו אני עברתי לגור עם סבתי (אמו של אבי החורג) בהרצליה ואחותי עברה למוסד אונים בכפר סבא. אצל סבתא שלא דיברה עברית למדתי את שפת היידיש שאני דובר אותה עד היום. המשפחה הייתה מתאספת בימי שבת אצל הסבתא וכאן גם הלכתי לגן חובה. מאד אהבתי את התקופה, היו לי הרבה חברים, שיחקנו במשחקים בגן וגם אחרי שחזרנו מהגן, היינו מטפסים על עצי האורן שהיו בחורשה הקורבה ובמיוחד כדורגל בגן המשחקים שהיה מאד קרוב. לפעמים היינו הולכים לטייל לשדה התעופה הקטן של הרצליה לראות את הפעילות במקום. באחד המשחקים בגן שברתי את זרוע ימין והלכתי עם גבס שגרם לגירודים רבים במשך למעלה מחודש. הדבר הכי שאני זוכר מסבתא שלי שהייתה מספרת לי סיפור לפני השינה (ביידיש כמובן) ותמיד נגמר במשפט מצחיק -"המאייסלה הריין המאייסלה הרוייס זהמאייסלה".

השכונה והמשחקים

כשמלאו לי 6 שנים עברה המשפחה לגור יחד בבית חדש בדרום העיר רמת גן בשכונה שנקראה "עולי מזריץ". שם התחלתי את לימודי בביה"ס היסודי – בית הספר נטעים. מאחר ורוב המשפחות בשכונה (שישה בתים עם ארבע דירות בכל אחת) היו מאותה העיר בפולין, המשפחות הכירו אחת את השנייה בצורה טובה ומהר מאד נבנו חברויות רבות הן בשכונה עצמה והן עם חברים בבית הספר היסודי. אפשר לומר שהייתי נער שובב, ללמוד לא היה דבר החשוב, כמי שהצטיין במשחק הכדורגל, משחק שהיה כמעט הכי חשוב באותה תקופה אותו שיחקנו כמעט כל יום הן במגרש הקטן שהיה בשכונה או באיזור שנקרא בהמשך הפארק הלאומי רמת גן. מלבד כדורגל שילבנו גם עם הבנות של השכונה במשחק שלוש תחנות. היינו מכים עם מוט עץ בגליל עץ שאורכו היה כ- 8 ס"מ מחודד בקצבות. השיטה היתה לא קלה, היה צריך להכות על הקצה הגליל על מנת שיקפוץ לאוויר ואז להכות בו הכי רחוק שאפשר על מנת לרוץ בין התחנות, כמובן שאם הגליל היה נתפס באוויר על ידי הקבוצה היריבה המכה היה נפסל. היה ממש קשה לתפוס וגם כואב.

צריך לזכור שהמדינה הייתה בשנותיה הראשונות: ההורים היו יוצאים לעבודה מוקדם מאד בבוקר והיו חוזרים בשעה מאוחרת לקראת הערב ואנחנו נאלצנו להיות רוב היום עצמאים ולהחליט מה עושים ומתי לאורך היום בין הלימודים למשחקים. אימא עבדה שנים רבות כטבחית במוסד לאנשים מוגבלים שהוקם בתוך מחנה ישראל במבנים של הצבא הבריטי ואבי החורג שרכש את מקצועו עוד בפולין עסק בבניית מברשות למטרות שונות.

קביעת העתיד ובניית המשפחה

הלימודים בתיכון היו לא קלים משני טעמים, הראשון היה חוסר בסיסי הן בשפה האנגלית כי פשוט ביסודי לא הייתה לנו מורה לאנגלית והן יסודות בשפה העברית ונאלצתי לנסות לסגור פערים ללא עזרה. בתקופת התיכון מאד אהבתי את מקצועות הספורט והייתי בנבחרת הגימנסיה בהתעמלות קרקע, קפיצה למרחק ולגובה אבל בעיקר המשכתי לשחק כדורגל בסופי שבוע. לצבא התגייסתי כטכנאי אלקטרוניקה של חיל האויר ולאחר שירות של שנה וחצי כטכנאי התקבלתי לקורס טיס אותו סיימתי בסוף שנת 1971 כטייס קרב. המשכתי בשירות כטייס ומפקד במשך 25 שנה. בזמן השירות השלמתי לימודי תואר ראשון ותואר שני באוניברסיטה בהמשך. השתתפתי במלחמות שונות החל ממלחמת יום הכיפורים, מלחמות לבנון השונות והשתתפות במבצעים רבים. את טלי, סבתא של ליאה, הכרתי בהיותי מדריך בביה"ס לטיסה שליד באר שבע באירוע של מסדר כנפיים שהתקיים ביוני 1973 והתחתנו לאחר שלוש שנים. נולדו לנו שלושה ילדים: תום, איתי וענת.

חוויות המשפחה

כמשפחה התגוררנו במספר בסיסי חיל האוויר הן במרכז הארץ בדרום הרחוק ליד אילת וגם באיזור באר שבע, וחווינו חוויות מעניינות וטיולים רבים ברחבי הארץ. בשנת 1987 המשפחה עברה לארה"ב בה אני למדתי בביה"ס לפיקוד ומטה של חיל האויר האמריקאי והילדים למדו בביה"ס המקומי. גם בתקופה הזו טיילנו ובילינו וצברנו חוויות מעניינות. לאחר יציאה לגמלאות מהשירות הצבאי עבדתי בחברה שעיקר עיסוקה היה פיתוח וייצור אמצעים מיוחדים להגנה על כלי טיס עבודה ששולבה בטיסות רבות לאזורים שונים בעולם עבודה שמאד אהבתי.

הזוית האישית

ליאה: מאוד נהניתי לעשות את התוכנית. היה מאוד כיף ללמוד על העבר שלי ועל סבא שלי ובעיקר נהניתי מהעבודה על עץ השורשים ומהשיחות הרבות עם סבי.

סבא שמאי: ליאה היקרה, נכדתנו הראשונה, שמחתי לשתף אותך בדרך הארוכה שעשינו משפחתי מהיום שעלינו לארץ, התלאות והקשיים מול האתגרים, השמחה והחוויות שצברנו, המשפחה שסבתא טלי ואני הקמנו והגאווה הרבה שלנו מילדנו שלנו ובטח מכולכם הנכדים היקרים שלנו.

מילון

"המאייסלה הריין המאייסלה הרוייס זהמאייסלה"
הסיפור התחיל, הסיפור נגמר והסיפור פשוט נגמר (ביידיש).

ציטוטים

”לא חשוב הסרט אלא הדוחק“