מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורי סבתו'ש

סבתי זלדה ואני בארוחת שישי
סבתי ואני בסיור הקשר הרב דורי
העלייה מטורקיה

שלום אני זלדה בן-אריה אני סבתא של שקד דאודי (שקדוניה) ועוד 6 נכדים, נולדתי במדינת טורקיה בעיר איסטנבול סבא וסבתא משניה הצדדים נולדו באימפריה העותומנית (טורקיה של היום).

סבא וסבתא  היו מעיירה בגבול בולגריה סבא וסבתא מצד של אבא היו בגבול סוריה.

ההורים של אבא של סבתא שלי התיישבו בירושלים בשנות ה- 20 אז נפרדו דרכם של אבי ושני האחים שלו עד- 1949.

הביקור הראשון שלי בארץ ישראל הוא היה בשנת 1949 ושם פגשתי לראשונה את סבאי ואת הדודים שלי. סבתא כבר לא הייתה בחיים היא קבורה בהר הזיתים בירושלים.

ירדנו מהאנייה בנמל חיפה וכשנסנו לירושלים הדרך הייתה מאד מפחידה ומסוכנת, הנסיעה נמשכה 9 שעות והרגשתי שהגעתי למדינה שונה.

המפגש היה מאד מרגש ועצוב מפני שסבתא לא הייתה בחיים.

סבא היה רב בבית הדין מוהל ושוחט. סבא היה איש חכם והיה לי נעים מאוד לדבר אתו הוא היה מספר לי על החיים שלו בירושלים בזמן המנדט.

בשנת- 1950 כל חופש הגדול בילינו בירושלים עם סבא והדודים, הזכרנו בית עם שירותים בחצר לא יכולנו להישאר אצל הדודים מכיוון שהם היו כל המשפחה בחדר אחד!

סבא וסבתא (מצד של אימא) התיישבו באיסטנבול בשנת 1914 בזמן מלחמת העולם השנייה עברנו לגור ליד סבא וסבתא בעיירה שכולה יהודים עם בתי כנסת, מקווה וחמם (בית מרחץ) לא בכל בית היו מים זורמים. לכן האנשים התקלחו בחמם.  הבית היה צר וארך כנוי בשלוש קומות שבכל קומה 2 חדרים.

היה שירותים רק בקומה הראשונה (בול קליעה) בכניסה היה מחסן של עצים ופחמים לחורף לבישול ולחימום ושם סבתא הייתה מגדלת תרנגולות, לא היה לנו מים זורמים אז מתחת לבית היה פיר (סוג של באר) שאסף את המים מהגשם ומהשלג מקור זה היה הדבר היחידי שמכך השגנו את המים.

זה היה הבית של סבתי (הוא עדיין קיים בטורקיה!!)

 

הפיר שימש אותנו למקרר, אנחנו הורדנו מצרכים על תוך   הבאר בתוך סלסלה והבהר קירר לנו את המצרכים.

עם קום המדינה רוב היהודים עזבו את העיירה ועלו לארץ ישראל ואנחנו עברנו לעיר יותר גדולה ומודרנית. כשעברנו לעיר המשכתי בבית הספר יהודי (אליאנס).

(אליאנס – כל ישראל חברים, בראשי תיבות:  כי"ח, בצרפתית: Alliance Israélite Universelle – "אליאנס" הוא ארגון יהודי בין לאומי הפועל לקידום חברה ערכית ושוויונית. מושב ההנהלה העולמית הוקם בפריז ונשאר שם עד היום. הארגון הוקם על ידי קבוצת נכבדים יהודים צרפתים ב- 1860 כדי לענות על הצורך במנהיגות מרכזית חברתית לקהילה היהודית.)

השנים הקודמות שלי למדתי בבית ספר טורקי עברתי לתיכון בית ספר הנזירות במנזר באיסטנבול. הבית ספר היה פתוח לכל הדתות (ארמנים, יוונים, מוסלמים ויהודים) הייתה לנו תלבושת אחידה  בהפסקות שיחקנו בקלאס בחבל ותופסת.  אך הלימודים היו קשים מאד ויום למוד ארוך.

החינוך היה מאוד נוקשה ופדנטי. השפה הייתה צרפתית וטורקית והשפה השלישית הייתה אנגלית. הייתי תלמידה טובה והסתדרתי טוב.

המשכתי את הלימודים בהיסטוריה, אומנות וספרות. קיבלתי תעודה של האוניברסיטה הצרפתית. רציתי להמשיך את הלימודים אך אבי לא אפשר לי להיות עורכת דין למרות הבקשות הרבות שלי.

עלינו ארצה כל משפחתי בשנת- 1972.

מנהגים וזוגיות

בזמני בחורה לא יכלה להכיר לבד בחור.

הנישואין היו מתחננים על ידי ההורים, או בדר השדכנים (דרך החברים, המשפחה, השכנים ובני דודים) אני לא קיבלתי את דרך הזאת. עם כל הקשיחות של הוריי עשיתי דברים בכוחות עצמי שזה נסיעות לחו"ל עם תרמיל על הגב.

להביא חתן הביתה… היה נהוג שההורים של החתן באים לבית של הכלה ומביאים פרחים, סוכריות ומבקשים את היד של הבחורה. אבא של הכלה לא נענה מיד לדרישה של החתן ועושה כאילו הוא מסרב. הוא חוקר את החתן מה הוא עושה, איפה הוא עובד ואז נותן את הסכמתו. אחרי שהעניינים הסתדרו נהוג שהכלה מגישה לכולם קפה רגיל לכולם ולחתן במקום סוכר יש מלח ופלפל. אם החתן אוהב את הכלה הוא שותה את כל הקפה בלי להגיד מילה – מנהגים מלחצים ותמימים אבל הכול למען השמחה ולאהבה לזוג.

עוד מנהג: לשפוך מים מאחורי הרכב שמשהו יוצא לטיול.

 

 

 

 

הזוית האישית

אני נרגשת להיות חלק מהפעילות החינוכית אשר מחזקת את "הקשר הרב דורי". המפגשים שלי ושל נכדי שקד, היו חווייתיות ובעלי זמן איכות. אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי לספר על הילדות שלי ועל ההתבגרות שלי שהתרחשו בזמנים אחרים. המפגשים קירבו ביננו והידקו את הקשר הבין דורי. לנו זו הייתה הזדמנות וכל אחד מאתנו, לחווה חוויות שונות וללמוד אחד את השנייה. חשוב לי לציין שהסקרנות של שקד וההתעניינות שלו חזקו בעיניו את החשיבות של להיות חלק ממשפחה מורחבת, ממשהו גדול מאתנו שעובר מדור לדור. הקשר הרב דורי הופך פתאום למשהו אחר וגדול, מקבל שם, צבע, תמונה ומקום, הופך למשהו ממשי שמביא אותי לציטוט שבעיני מייצג את הפעילות.

מילון

סלוניקי
סלוניקי היא העיר השנייה בגודלה ביוון ואחת מערי הנמל החשובות בה. היא ממוקמת במחוז מרכז מקדוניה ונקראת באופן לא רשמי "בירת מקדוניה". העיר מונה 322,240 תושבים נכון לשנת 2011, ומהווה מרכז תעשייתי ומסחרי. כלכלתה מתבססת בעיקר על הנמל, תעשיות נפט, פלדה, טקסטיל וכן תעשיות חקלאיות. מתוך ויקיפדיה

אימפריה עותמאנית
האימפריה העות'מאנית הייתה אימפריה טורקית שהתקיימה למשך 624 שנים, משלהי המאה ה⁻13 עד תחילת המאה ה⁻20, השתרעה מדרום⁻מזרח אירופה עד לצפון אפריקה וחצי האי ערב. האימפריה העות'מאנית הייתה בין הכוחות הפוליטיים העיקריים בעולם מהמאה ה⁻15 עד תחילת המאה ה⁻18, והיוותה איום על מדינות אירופה עד שהתפרקה לאחר מלחמת העולם הראשונה והייתה לטורקיה המודרנית. ארץ ישראל נכללה גם היא בתחומיה של האימפריה העות'מאנית.

ציטוטים

”"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" “