מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורים קצרים מהעבר

מאיה וסבתא מיקי בטיול
מיקי ועמי בחתונתם עם משפחתה של מיקי
איך סבא הציל את חייה של סבתא

קשר רב דורי

מאיה הנכדה היקרה שלנו,

בהגיעך למצוות אספנו סיפורים קצרים מהעבר – הסיפור של סבתא מיקי

מאיה שלי אספר לך סיפור, על סבתא רבתא, פרידה וסבא רבא אליושה.

אליושה ופרידה ביום חתונתם

  

סבתא פרידה נולדה בסופיה בירת בולגריה, בת למשפחה אמידה, לאבא שלה מוריץ פרחי הייתה בסופיה, סוכנות ליבוא סבונים יוקרתיים בשם "סאן לייט " מלונדון בשותפות עם אחיו. סבא אליושה נולד במקולאייב ליד אודסה באוקראינה. בן למשפחה קפיטליסטית אמידה בעלת מפעל למיטות. עם עלית השלטון הקומוניסטי אשר דגל בשוויון, הוקיע את הקפיטליסטים והלאים את רכושם ברחה המשפחה לבולגריה. הוריו של אבא שלי, אליושה, שלחו את אותו מסופיה שבבולגריה לגרמניה ללמוד הנדסת מכונות.

אימא שלי, פרידה למדה בב"יס גבוה לעבודה סוציאלית שם הכירה את אחות אבי רעיה וכך אמי הכירה גם את אבי אליושה.

תעודת סיום בית ספר לעבודה סוציאלית

אליושה ופרידה התאהבו והתחתנו בשנת 1940. הורי קראו אחד לשני בשמות חיבה. אבי קרא לאמי הצינקה  – המשמעות הייתה ליבי ואמי קראה לאבי מוקי. הורי לא רצו להביא ילדים לעולם בזמן המלחמה. אני נולדתי בתאריך 12.02.1946 לאחר מלחמת העולם השנייה.

תעודת לידה של סבתא מיקי

בשנת 1948 המשפחה עלתה לישראל חיפה. אמי נהגה לספר לי סיפורים מהחיים. אני מבקשת לספר לך שלשה סיפורים  קצרים מתקופת מלחמת העולם השנייה בין השנים 1939-1945 שהיו בעיני ניסים שקרו להורי וגם לעם היהודי בבולגריה. בינואר1941 פורסם בבולגריה "החוק להגנת האומה" והצבא הגרמני נכנס לבולגריה. הצבא הגרמני גרש את הנשים והילדים מעיר הבירה סופיה לערי שדה ואת הגברים שלח למחנות עבודה בכפיה.

נס ראשון – אבי אשר למד בגרמניה ושלט בשפה הגרמנית, הבולגרית והרוסית לכן הגרמנים לקחו אותו לתרגום מסמכים בין השפות ולא לעבודות כפיה קשות.

נס שני – בזמן שהגברים נשלחו למחנות כפיה הנשים היהודיות והילדים נשלחו לערי שדה. אמי נשלחה לעיר קיוסטינדיל, בדרך לא דרך בדרכי עפר לפתע אמי שמה לב כי אבד לה שעון יד אשר היה יקר לליבה כי זו הייתה מתנת אירוסין מאבי. לימים הנשים היהודיות וטפן הורשו לחזור לבתיהן בסופיה, אמי, בדרכה חזרה ראתה משהו מנצנץ בעפר להפתעתה מצאה את שעונה.

נס שלישי – הצלתה של יהדות בולגריה – בשנת 1943 הנאצים הודיעו לממשלה הבולגרית  שכל יהדות בולגריה תגורש ברכבות לפולין והמשמעות ידועה…גזר דין מוות. ביום הדין היהודים רוכזו בזעקות שבר בכיכר העיר. אולם אזרחי בולגריה אשר לא היו אנטישמים הביעו התנגדותם במחאה אזרחית אדירה. הבישוף קיריל שהנהיג את הכנסייה בעיר פלובדיב איים לשכב על מסילת הרכבת והבטיח ליהודים: " לכל אשר תלכו אלך עמכם." לבסוף המלך בוריס למרות שהיה בן ברית עם הגרמנים ביטל את הגרוש. המשטרה הורתה ליהודים לחזור לבתיהם והרכבות חזרו ריקות לפולין. המלך בוריס זכה להיות המנהיג הבולגרי היחיד שהביס את היטלר פנים אל פנים בשעת המלחמה. המלך מת בנסיבות עלומות בשנת 1943.

חבר הכנסת מיכאל בר זוהר חיבר הרבה ספרים על יהדות בולגריה ביניהם "הרכבות יצאו ריקות" על אותה פרשה.מתוך 50.000 יהודי בולגריה עלו לארץ כ -40.000. עלינו לארץ בנובמבר 1948 בשלהי מלחמת השחרור באניית מעפילים בשם "קיפלוס" בזכות אמי שהייתה ציונית ומדריכה בתנועת נוער ציונית. כדברי השיר "אין לנו ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת".

הסיפור של סבא – עמי

נולדתי בארץ בשנת 1943 להורים שעלו בגיל צעיר.

סבא עמי בזרועות הוריו סימה ואברהם

אבא שלי היה בן 17 כשעלה לבד לארץ מפולין בשנת 1923. אימי עלתה גם בגיל צעיר עם הגרעין שייסד את קיבוץ עין המפרץ לימים הם נפגשו והתחתנו בשנת 1939.

זיכרונות שלי מקום המדינה

גדלתי בחיפה בשכונת נווה שאנן ובת גלים. כילד, לפני קום המדינה, אני זוכר חיילים אנגלים מסתובבים בשכונה. לא הבנתי מה הם עושים אבל אחרי קום המדינה הסתבר לי שבמקלט של הבית שלנו היה סליק של ההגנה (מחסן נשק לא חוקי מוסתר)  ואותו כנראה חיפשו הבריטים. השכונה שלנו הייתה על הר, בתחתית ההר הייתה שכונה ערבית בשם חליסה, הכביש לשכונה עבר דרך חליסה ולא פעם הם חסמו אותו.

מעל השכונה שלנו על ההר הין שני בתים אחד לבן ואחד אדום קראנו להם הבית הלבן והבית האדום. בבתים האלה גרו ערבים ומשם היו יורים עלינו. על גג הבית שלנו הייתה עמדה ומשם היו יורים חזרה על הבית האדום והבית הלבן ואני זוכר את שריקת הכדורים. אני גדלתי באווירה של שלילת הגלות ולכן לא התעניינו בעבר של ההורים שלנו   אני יודע מעט מאד על הרקע של אבא שלי וכמעט כלום על הרקע של אימא שלי והיום אני מצטער על כך.

סיפור קצר של סבא וסבתא

שנינו גדלנו בחיפה, שנינו היינו בתנועת הצופים בשבטים שונים, סבא גדול ממני בשלוש שנים, שנינו ילידי פברואר. סבא נולד בישראל .בתאריך 3.2.1943 "צבר" כך כינו את ילידי הארץ קוצניים מבחוץ מתוקים מבפנים. אני נולדתי בסופיה בולגריה בתאריך 12.2.1946. נפגשנו כאשר סבא הצטרף לטיולים של הגדוד שלי בצופים כמדריך מלווה. מאוחר יותר סבא יצא לגרעין "נחל" שיועד לקיבוץ "מגל" והתגייס עם חבריו לצבא.

לימים קיבוץ "מגל" בקש לגייס גם את הגרעין מהגדוד שלי לקיבוץ, וסבא נשלח כמדריך שליח לגדוד שלי במטרה לקשר ביננו לקיבוץ "מגל" בתקופה זו נקשרנו בקשר אהבה עד עצם היום הזה.

התחתנו ב-18.8.1965 בחופה וקידושין על ידי הרב הראשי של חיפה הרב מצגר. ב"בית הרופא ".

כחברי תנועת נוער "עליזים ו"סוערים" הזמנו לחתונה רק אקורדיוניסט אשר הלהיב והרקיד אותנו בריקודי עם שרקדנו בתנועה. והמשכנו לחגוג באווירת תנועת ה"צופים" בריקודי עם לצלילי אקורדיון. (בתקופה ההיא רקדו בחתונות  לצלילי תזמורת, החתונה שלנו הייתה שונה)

 

נולדו לנו ארבעה ילדים ביניהם שחר האבא החמוד שלך, היפה, טוב הלב, האמיץ והמוכשר. אוהבים אותך מאיה ומאחלים לך הגשמה והצלחה.

התאהבות וחתונה מפי סבתא מיקי – מריה

עמי הגיע לגדוד שלי בצופים כמדריך שליח, מקיבוץ "מגל" במטרה להוציא אותנו לגרעין לקיבוץ. במהלך שנה זו היו לנו הרבה פעולות גיבוש, טיולים וארועים. בין היתר, טיול ארצי למספר ימים לאילת. עמי הדריך, כשהגענו לעובדת, הבנים של הגדוד, עלו על עגלה שהיתה בשטח, אשר שמשה את הארכיאולוגים שחפרו באתר, ו"הטיסו" אותה לכוון התהום, עמי נבהל מאוד ודרש מהם להפסיק. הבנים מרדו והמשיכו "לטוס" עם העגלה. כתגובה עמי המדריך הודיע כי יבטל את המשך הטיול לעין עובדת שאמור היה להיות קטע טיול חוויתי מאוד.

הגדוד המשיך למרוד, "צפצף" והתחיל לרקוד ולשיר.

באותם רגעים חשבתי בליבי איזה מדריך רשע. בסופו של דבר, עמי התרצה והמשכנו לעין עובדת נהיננו בבריכות וסימנו את הטיול ברוח טובה. אז הבנתי שיש בעמי גם טוב. לימים, בחרו בי להשתתף במועצת שביעיות לקראת היציאה לגרעין. עמי הצטרף ושנינו נסענו לתל אביב, בזמן הישיבה עמי שירבט על נייר קטן .

 

השירבוטון נשאר אצלי בארנק עד היום. חזרנו לחיפה בערב ועמי היציע לי ללכת לסרט ה"גלגל הענק". למחרת עמי היציע לי ללכת לסרט "סיפור הפרברים", לאחר הסרט עמי ליווה אותי והלכנו כבר "יד ביד" ומאז לא נפרדנו בתאריך 18.8.1964 נישאנו. לימים עלינו על ה"גלגל הענק" בלונה פרק שבווינה. "סיפור הפרברים" מרגש אתנו עד היום.

טיול למערה בגליל

יצאנו מספר מדריכים ועמי המלווה לטיול סיור בגליל. הגענו למערה, בה תהום של 10 מטרים אשר אפשר לרדת לקרקעית המערה רק בעזרת חבל. עמי ירד ראשון ונעמד על זיז סלע כדי לעזור ליורדים בחבל.התחלתי לרדת כשאני נאחזת בכוח הידיים בחבל.הרגשתי שאין לי כוח יותר לאחוז בחבל ואמרתי, "אני עוזבת את החבל אין לי כוח יותר, '"על החיים ועל המוות"' ועזבתי…!עמי נבהל, התעשת, במהלך הנפילה, תפס אותי והצמיד אותי אליו

בפתח המערה לאחר הנפילה, אני עם הראש למטה – הציל אותי!!!

בטיול למערה- כך נראינו אז…

בשורה למטה משמאל -מיקי. בשורה למטה מימין -עמי

הזוית האישית

מאיה: זו הייתה תוכנית יפה, למדתי יותר על עברם של סבא וסבתא, נהניתי להיפגש עימם ולכתוב איתם את הסיפור.

סבתא מיקי: הרעיון ראוי ויפה, המפגש הראשון והחגיגי היה ראוי ומרגש. סיפור הסיפורים והקלדתם היו חוויה מרתקת ומהנה לסבים ולנכדים. לסיכום, זוית ראיה מכובדת ומעניינת לקשר רב דורי.

בברכה בתודה ובהצלחה, מיקי, סבתא של מאיה רוזן

מילון

סיפו הפרברים
סרט

שירבוט
ציור ללא מחשבה

מגל
קיבוץ בצפון הארץ

עין עובדת
עיר עתיקה בנגב

תהום
מצוק

סופיה
בירת בולגרייה

ציטוטים

”סבתא שלי תמיד אומרת "מכל רעה צומחת טובה"“