מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של סבא קרול רוטמן

סבא ועידו במפגש הקשר הרב דורי
סבא עם הוריו
סיפור עליית משפחתו של סבא מרומניה

סבא קרול נולד ברומניה בשנת 1946. הוריו היו ניצולי מחנות עבודה שהוקמו ברומניה, בזמן מלחמת העולם השנייה ע"י הקבוצות הפרו נאציות, הלגיונרים המקומיים ששלטו  במדינה בהשפעת הגרמנים.

הוריו רוטמן ישיעו משה ורבקה רוטמן לבית שוורץ נולדו בשנת 1920 בעירה BOTOSHANI, בוטושאן, בצפון רומניה בקרבת הגבול הרוסי וקרובים למדינת מולדובה היום. היו אלו משפחות ברוכות ילדים שהתפרנסו מחייטות ומסחר עד להגעת השלטון הנאצי לשלטון. ראשית היישוב היהודי בעירה 1540. התאריך מתבסס על מצבות שנמצאו בבית הקברות הישן, מצבות שלא ניתן למצוא אותן יותר בימינו.. ראשוני היהודים בעיר היו סוחרי בהמות. במאה ה-19, גדל מספר היהודים בצורה משמעותית, הן כתוצאה מהגירה מגליציה ומשאר ארצות הסביבה, הן כתוצאה מגידול טבעי. במחצית המאה ה-19, הייתה קהילת יהודי בוטושאן, השנייה בגודלה במולדובה לאחר IASHI.

היהודים היוו כמחצית מתושבי העיר. רבים מתושבי העיר, כשאר יהודי רומניה, היגרו ממנה בסוף המאה ה-19, וראשית המאה ה-20, מרביתם לארה"ב. עם זאת, ב-1910, חיו בעיר כ 15000 תושבים. בימי מלחמת העולם השנייה, גדלה האוכלוסיה, עקב גירוש יהודים מהיישובים הקטנים במחוז (כדוגמת סוליצה) או עזיבה (שטפנשטי). לאחר המלחמה, בחרו רבים מהם להמשיך להתגורר בבוטושאן. לאחר קום מדינת ישראל, בשנות החמישים והששים, עלו מרבית יהודי בוטושאן ארצה, וכיום קיימת בה קהילה קטנה מאוד, בת כ 100 חברים בלבד.

בעד שנת 1939 היתה ברומניה קהילה יהודית גדולה שמנתה כ 1.500.000 יהודים (אשכנזיים וספרדים) בשנה זאת עלו לשלטון מפלגות שהגבילו מאוד את צעדי היהודים. החרימו את רכושם ושללה את אזרחותם הרומנית. קמו מפלגות לאומניות שאימצו את הלאומנות הגרמנית וטיפלו ביהודים ברוח זאת. חלק ממשפחתו של אביו של סבא נשלחו למחנה ריכוז בטרנניסטריה וחלקם לא חזרו משם. הצעירים נשלחו למחנות העבודה שהוקמו ברומניה. שנת 1941, אביו ישיעו משה, נשלח למחנות העבודה באזורים הדרומים של רומניה, באזור הדלתא שבים השחור. והשתחרר רק בסיומה ברומניה בשנת 1944. בסיום המלחמה הוריו התחתנו ועברו לעיר הבירה, BUCURESHTI בתקווה שיצליחו לעלות לישראל אבל השלטון הקומוניסטי שעלה אז לשלטון ברומניה, לא אישרו זאת והם היו מסורבי עלייה עד לשנת 1960, עם פתיחתם מחדש של שערי העלייה לישראל. למרות שהשלטון הקומוניסטי ששלט ברומניה התנגד לכל סממני הדת, המשפחה ניהלה חיים יהודים מסורתיים, אכלו רק בשר ועופות בשחיטה כשרה במסגרת הקהילה היהודית.

בשנת 1960 משפחתו של סבא קיבלו אישור לעלות לישראל.

ילדותו עד למועד העלייה לישראל

סבא סיים את לימודיו בבית הספר היסודי 93. שבעברו לפני המלחמה היה בית ספר יהודי. למרות השלטון הקומיניסטי ששלט בתקופה זאת הילדים ממוצא יהודי נאלצו השתתף בסיום יום הלימודים בשיעורי "אידיש" לשיעורים אלו הצטרפו גם ילדים נוצרים שמשפחתם חשבה כנראה שידיעת השפה תעזור להם בעתיד. עם סיום בית הספר היסודי הוא התחיל לימודיו בתיכון במקביל להשתתפותו בבית הספר לספורט. לדבריו לא הרגישו סממנים לאנטישמיות אבל זכור לו שכל פעם המורים היו שואלים בכיתה את השאלה " מי לא רומני" שהכוונה הייתה מי יהודי.

לאחר העלייה לישראל

עם הגעתם נשלחו לשכונת האסבסטונים שהוקמה בנס-ציונה. במשך החודשים הראשונים בארץ הוא עבד במשק של קרובי המשפחה במושב בן שמן. לאחר כחודשים הוא נקלט במסגרת עלית הנוער ונשלח להמשך לימודיו התיכוניים בקיבוץ מעברות. שם נקלט במוסד החינוכי של הקיבוץ, השלים לימודיו במסגרת קבוצת הנוער של הקיבוץ, הכיר והתחבר לצורת החיים המשותפים שבמסגרת הקיבוצית שכללה בנוסף ללימודים גם מחויבות עבודה יום יומית בענפי המשק, כמו לולים, פרדסים, רפת. באותה תקופה ילדי הקיבוץ לא ישנו במסגרת המשפחה ולכן שילוב ילדי החוץ היה קל יותר ומהר מאוד הפכו לחלק מקבוצות הנוער. 1962, לאחר שנתיים בקבוצת הנוער של הקיבוץ, הוא פרש והתקבל בבית הספר הטכני של חיל אויר בחיפה. שם למד במסגרת פנימייה במגמת חשמל מטוסים. 1964, סבא מתגייס, ושירת שנתיים וחצי בחיל אויר במקצוע מערכות חשמל לחימוש מטוסים.

1966 סבא משתחרר מהצבא. 1967, ינואר, סבא מתחיל לעבוד בתעשייה האווירית בלוד בבית המלאכה לתיקון מכשירי הקשר שבמטוסים. במסגרת הזאת הוא המשיך לעבוד עד  שנת 2013 כ 47 שנה. 1969, המפעל עבר לאשדוד. התחיל עם כ 400 עובדים והתפתח לכ4000 עובדים היום. התפתח והפך להיות אחד ממפעלי  האלקטרוניקה  הצבאית הגדולים והמובילים בארץ ובעולם. במפעל פיתחו ומרכיבים מערכות צבאיות לצה"ל. בין המערכות שמכירים היום כולם בארץ, מערכת כיפת ברזל להגנה מטילים, מערכת מעיל רוח להגנת הטנקים מטילים. לפני פרישתו סבא מילא תפקידים שונים ליצורן של המערכות, התקין  מערכות רדאר בבסיסי צהל השונים בארץ , ובמדינות אחרות .גם היום כ 3 שנים לאחר פרישתו הוא ממשיך כמתנדב פעם בשבוע .הוא גם מתנדב במסגרת עירית אשדוד במינהל נגד האלימות.

1969, סבא וסבתא הכירו במסגרת עבודתם המשותפת בתעשייה האווירית ובהמשך התחתנו בשנת 1970. למשפחה נולדו 3 ילדים: טל, אורן אבא שלי ומאיה. סבא השתתף ב 3 המלחמות, 1967 מלחמת ששת הימים, 1973 מלחמת יום כיפור  וב- 1982 מלחמת לבנון הראשונה.

בשנות ה-40 של המאה הקודמת מנתה הקהילה היהודית במצרים כ-80 אלף בני אדם לפחות. רוב היהודים התרכזו בקהיר ובאלכסנדריה, שהיו ערים גדולות וקוסמופוליטיות, אך גם בפורט-סעיד ובאיסמעיליה. מעט מאד חיו חיים כפריים בערי השדה. בודדים היו היהודים ששורשיהם היו נטועים במצרים יותר ממאה שנה. רובם הגיעו למצרים מארצות כגון איטליה, וטורקיה. חלקם גם היו אשכנזים שגורשו מארץ ישראל משום שסירבו להתגייס לצבא הטורקי. הקהילה היהודית בשנים אלה ניהלה חיים עצמאיים וטובים: במצרים היו בתי ספר יהודים, בתי חולים יהודים ואפילו תיכון יהודי. "עד שנת 1948 החיים של היהודים היו טובים, והיחסים בינם לבין הערבים היו טובים מאד.  היהודים היו קהילה עשירה, מוצלחת, משכילה. יהודי מצרים הם ה'ייקים' של המזרח התיכון, חשוב היה להם שהכול יהיה מושלם. על כן, בבתי הספר למדנו חמש שפות". בשנת 1948 הוקמה מדינת ישראל, פרצה מלחמת השחרור, והכול השתנה: האווירה נעשתה קשה, ההתנהגות כלפי היהודים הפכה גרועה, השלטונות במצרים התנכלו להם, רדפו אותם, עצרו אותם, חוקקו חוקים נגדם ולבסוף גם גירשו אותם מהמדינה ללא רכושם.

1952 הציעו למשפחה להצטרף למושבים שהוקמו בצפון, הם התיישבו במושב שפר, הקרוב לעיר צפת.

מושב שפר נוסד בשנת 1951 ע"י תנועת המושבים. ביישוב כ- 69 משפחות, מתוכם 60 בעלי נחלות ובסה"כ כ- 280 נפשות. התושבים התפרנסו מחקלאות – לולים, מטעים, ומקצועות חופשיים. ילדי היישוב למדו בבתי ספר חיצוניים: יסודי – "נוף גליל" בקיבוץ פרוד ואו חמ"ד מירון, תיכון "משגב" במועצה אזורית משגב.  היישוב מוכר כאגודה חקלאית וממוקם על כביש 866 בין כרמיאל לצפת. היישוב הוקם בתחילה ע"י קבוצת חיילים משוחררים ונקרא בשם "פרידה", בצמוד למקום שנקרא "פרוד עלית", עם הזמן התאחדו שני היישובים ובשנת 1956 הופרדו לשני יישובים – "אמירים" ו"שפר".

ההורים של סבתא התחילו לעבד את האדמה. הקימו כרמים, לולים, מטעי פירות בחלקות האדמה שחולקו לכל משפחה. הילדים התחילו את לימודיהם בכיתות הראשונות בתוך המושב ובהמשך בבית הספר חמ"ד מירון. עם סיום הלימודים היסודיים, סבתא נשלחה להמשך הלימודים בקיבוץ מחניים הקרוב לראש פינה.

אב המשפחה חיפש דרכים נוספות לעזור לרווחת המשפחה, והתקבל לעבודה בקרן קיימת לישראל שטיפלה אז בהקמת תשתיות כבישים ויערות במדינה, ועזר בהקמת הכבישים בגליל. תפקידו היה חבלן פיצוץ  הסלעים. באחד המקרים  בזמן הכנות לפיצוץ, זמן שנדרש להתרחקות מהמקום, הוא מעד, נפל, ושבר את הרגל, ולא הצליח להתרחק מהמקום. פציעתו הייתה קשה מאוד, איבד את  מאור עיניו, וכך נשאר נכה לכל חייו.

1948 סבתא יפה נולדה בקהיר, מצרים, כבת יחידה ובן, חיים, למשפחת  חדידה. זאת משפחה אמידה מבוססת במצרים, אב המשפחה מנהל בתי קולנוע ומקורב מאוד לאנשי השלטון. קשרים אלו מאפשרים לו לעזור בסתר ליהודים מקומיים מול השלטון. 1950. עם הקמתה של מדינת ישראל ובעקבות מלחמת השחרור שמצרים השתתפה בה, מצב היהודים  החמיר והיהודים התחילו לחפש דרכים לעזוב את מצרים. בתחילה יצאו ממצרים אם המשפחה והילדים (סבתא יפה ואח הגדול שלה) לצרפת , ובהמשך גם אב המשפחה הצליח לצאת ,לעזוב את כל הרכוש ,ולהצטרף למשפחה בצרפת. 1951 המשפחה עולה לישראל ונשלחת לבאר יעקב, ליד נס ציונה, לאחת ממחנות האוהלים   שהוקמו בישראל החדשה לקליטת העלייה. התנאים היו קשים מאוד. בהמשך שופרו קצת התנאים והמשפחה עברה לצריף. אב המשפחה עבד לפרנסת המשפחה בפרדסים שבאזור. אם המשפחה עבדה בניקיון בביתי החולים שבסביבה.

הזוית האישית

מילון

מסורבי עלייה
יהודים, בעיקר תחת המשטר הקומוניסטי, שלא הורשו לעלות לישראל משיקולים פוליטיים.

ציטוטים

”למרות שהשלטון הקומוניסטי ששלט ברומניה התנגד לכל סממני הדת , המשפחה ניהלה חיים יהודים מסורתיים “