מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של שרה ישמרני

שרה בצעירותה
שרה כאם צעירה
ילדות באיראן ועלייה לישראל

שמי שרה, ושם משפחתי הוא ישמרני. השם שלי לקוח מהתנ"ך הגיע משרה אמנו אשתו של אברהם אבינו. נולדתי בפרס (איראן של היום) בראש השנה, בתשרי בשנת 1946. נולדתי בעיר שיראז. להורים שלי קראו חנה וראובן. השם ישמרני הוא מהסבא שלי. היה לנו בית כנסת שאבא היה הולך להתפלל. בבית חגגנו את כל החגים היהודיים. בתיכון באיראן למדתי ביולוגיה ועד היום אני מאד אוהבת את התחום הזה.

גרתי לא ברובע היהודי (האזור שהיהודים התגוררו בו בפרס) ובגלל זה הייתי בבתי הספר של הגויים אך לא כולם היו נחמדים אלינו, אפילו היו אנטישמים שהגיעו כדי להפריע ולהציק לנו, אבל היו גם את השכנים שלנו שלמרות שהיו גויים היו חברותיים.

בפרס עוד בזמן שגרנו שם היה לנו את הדברים החשובים שבאנו איתם עד לארץ, שהיא המסורת שלנו, המאכלים האהובים עלינו: "חורשט זבזי"- מאכל בשרי שמבוסס על ירקות שונים, "קציצות הגונדי" – קציצות בשר עם תבלינים מיוחדים, "כופתא"- קציצות בשילוב מיוחד של אורז ותבלון.

העלייה לישראל

לאחר עשרים שנה בדיוק (1966) שנה לפני מלחמת ששת הימים, עליתי לארץ עם משפחתי בתור "עולים חדשים" כדי לחיות פה במדינה שלנו – מדינת היהודים. העלייה לארץ היתה בטיסה ישירה לישראל. עלינו מטעמים ציוניים.

כשעלינו לארץ, לקחנו אתנו שטיחים: השטיחים שהבאנו היו ממש מיוחדים שנקראו משעבס על שם המלך בפרס, השטיחים הללו נועדו במיוחד בשבילו ולאחר מכן מכרו אותו לתושבים במחיר גבוה במיוחד כי זה היה חשוב ויקר וכל כך עד כדי כך שכולם אהבו את זה. עם כל מיני ציורים וצבעים נועזים פשוט שטיח אומנות.

כשעלינו לארץ גרנו בשכונת מורשה ברמת השרון. בארץ לא התאפשר לי ללמוד לימודים גבוהים כי הייתי צריכה לעזור בפרנסת המשפחה בגלל המצב הכלכלי הקשה. באותה תקופה לא היו סופרים בארץ ועשינו את הקניות בחנויות ובשווקים.

היה ספר מיוחד שמאוד אהבתי לקרוא של הסופרת 'חנה סנש' מתורגם לפרסית על המרגלת היהודיה  ועד עכשיו אני זוכרת את הסיפור ואת הדמות שלה בזיכרון שלי.

כשעליתי לארץ הייתי עדיין צעירה לכן הלכתי ללמוד בבית ספר יהודי בשם "אולפנית" בפעם הראשונה, ובאותו זמן היה מאוד קשה למצוא עבודה ולמרות זאת אבא שלי פרנס אותנו את המשפחה.

הסדר יום שלנו היה בבוקר נאלצנו ללכת לעבוד ובלילה הייתה חיילת שלימדה את כל הצעירים והילדים כמו בבית ספר.

התחתנתי עם יוסף בעלי בשנת 1977 לאחר העלייה של שנינו לארץ. בעלי הוא קרוב משפחה שלי והמשפחה קבעה שנתחתן. גם שם המשפחה שלו ישמרני, כך שלא הייתי צריכה להחליף את שם המשפחה.  אחרי החתונה עברנו לשכונת שבזי בתל אביב ועבדתי בתפירה בחנות של חזיות פסיה. בעלי עבד כמסגר ובערב כנהג מונית ואני עבדתי בחברת סיפולוקס. נולדו לנו ארבעה ילדים. הבת שלנו נפטרה ממחלה קשה בגיל 45 ויש לה שלושה ילדים. יש לנו 12 נכדים.

היום אני עקרת בית. אוהבת מאד לקרוא, בעיקר ספרי ביולוגיה וצמחים.

אנחנו שומרי מסורת עד היום.

הזוית האישית

שרה ישמרני: יש לי הרגשה מאד נעימה שהנכד שלי מתן מאד מתעניין בי ובסיפור חיים שלי. זה מאד ריגש אותי. הוא ילד משכמו ומעלה, כארז הלבנון: יש לו עוצמה, הראש תמיד למעלה והוא איתן.

מתן ישמרני השתתף עם סבתו שרה בתכנית הקשר הרב דורי ושמע ממנה על ילדותה באיראן ועל עליתה לארץ.

מילון

חורשט סבזי
חוֹרֵשְׁט סַבְּזִי הוא תבשיל ירקות ובשר הנחשב למנת הדגל במטבח הפרסי. תבשיל חמצמץ אשר רכיביו הם ירקות ירוקים טריים ומיובשים המתבשלים יחד עם בשר בקר ושעועית אדומה בבישול ארוך. את התבשיל נהוג לאכול באירועים מיוחדים ובשבתות, ונהוג להגישו עם אורז לבן.

ציטוטים

”היה ספר מיוחד שמאוד אהבתי לקרוא של הסופרת 'חנה סנש' מתורגם לפרסית על המרגלת היהודי.“