מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של רינה בטסיקס

אני וסבתא בבת מצווה שלי
סבתא שלי בגיל 18
להתאקלם בארץ ישראל

קוראים לי רינה בטסיקס, נולדתי בשנת 1951 בעיר קזבלנקה שבמרוקו, לאבא שלי קראו שלמה ולאמא שלי קראו חנה, יש לישבעה אחים ואחיות- רחל, מזל, דוד, תמר, רבקה, יוסף וליליאן.

עלינו לארץ ישראל באונית המעפילים כשהייתי בת חמש, וכשהגענו לארץ ישראל לא היה לנו כלום, כי השארנו את כל החפצים והרכוש במרוקו, ואני זוכרת שהייתי עצובה, כי אפילו את הבובה שלי לא הרשו לי להביא. לא היה לנו בית, ולכן לקחו אותנו למעברה, וגרנו בצריף בקריית נחום עד גיל שמונה.

לאחר מכן עברנו לצריף אחר, ובו גרתי במשך עשר שנים, עד שהתאקלמנו והגענו לבית אמיתי- וזה היה חלום שהתגשם.

התחתנתי בגיל שמונה עשרה, בשנת 1970 בחיפה, והשנה [2020] חידשנו אני ובעלי את הנדרים בצפת, לאחר חמישים שנות נישואין.

הייתי אמא לראשונה בגיל תשע עשרה, כיום יש לי שלושה ילדים- רפאל בטסיקס, בלי גבע, ושירלי קיסוס.

רפאל עובד בחברת רפא"ל, בלי עובדת כפסיכותרפיסטית ושירלי עורכת דין.

למדתי בתיכון קריית חיים, שנתיים, לאחר מכן למדתי עיצוב אופנה ותפירה.

עבדתי בגן שהיה שלי, ולאחר מכן עבדתי כמה שנים בחברת אלביט בתחום האלקטרוניקה. אני אוהבת מאוד לאפות עוגות ועוגיות טעימות וללמד את נכדי גם לעשות זאת.

חפץ מן העבר העובר מדור לדור –"פמוטים של שבת" .

הפמוטים עברו בירושה מסבתא רבא בלינה ז"ל, לסבא שלמה, ואחר כך לאימא שלי- בלי . הפמוטים עברו בירושה לסבתא רבתא, בלינה מאימא שלה  ביוון.

בכל יום שישי – סבתא רבתא שלי בלינה ז"ל הייתה מדליקה נרות בפמוטים, ומברכת. לאחר מותה היא העבירה אותם בירושה לסבא שלי –שלמה . סבא שלי החליט להעביר אותם לאימא שלי שקוראים לה – בלי על שם אמו, סבתא רבתא שלי. כך עוברים הפמוטים מדור לדור, מסבתא – לבת – לנכדה וכן הלאה.

הפמוטים שעשויים מכסף טהור, יוצרו ביוון העתיקה, והם בעלי קווים חלקים ועגולים.

כמנהגה של סבתא רבתא בלינה ז"ל , גם אמא שלי ממשיכה במסורת, ומוציאה מהארון את הפמוטים בכל ערב שישי , עם כניסת השבת, מדליקה בהם נרות ומברכת איתם את כל בני המשפחה. אצלנו נהוג שכל הבנות שבמשפחה משתתפות בטקס. אימא ,אחותי הבכורה אורי, ואני מדליקות יחד את נרות השבת, כמו שנאמר : "כל אם וכל בת מדליקות נרות שבת".

טקס הדלקת הנרות בפמוטים הללו מכבד את יום השישי, וגורם ליום שישי להרגיש מיוחד משאר הימים, וגם מכבד את זכרה של סבתא רבתא שלי. וכך נמשכת המסורת המשפחתית מדור לדור .

הזווית האישית

אילה – היה מאוד כיף לשמוע את הסיפור של סבתא ולכתוב אותו, כדי שישמר ושיזכרו אותו תמיד.

מילון

מעברה
ישוב ארעי לעולים חדשים לארץ ישראל בשנות החמישים (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לאחר מכן עברנו לצריף אחר ובו גרתי במשך עשר שנים, עד שהתאקלמנו, והגענו לבית אמיתי- זה היה חלום שהתגשם.“