מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של צילה שוסטר, במולדובה

סבתי היום בישראל
סבתי בצעירותה בבלץ, מולדובה
משפחתי היהודית - מסורתית, וחייה בגלות

סבתי, צילה שוסטר, נולדה בשנת 1962 בעיר בלץ שבמולדובה .

סבתי מספרת שבילדותה גרה עם אמה ,אביה ושתי אחיותיה.

המשפחה גרה בבית פרטי, קטן. הבית היה מאוד ישן, היה בו תנור הבנוי מאבן, והייתה מעליו גדר שהייתה עשויה ברזל. בתנור נהגו להכין לחם, עוגיות, ועל הרשת שנמצאת על הגדר היו מכינים מרק בורשט.

לסבי היה בית כנסת פרטי בו הוא היה מתפלל. כל בוקר הוא היה קם בשבע בבוקר ויוצא לתפילה.

משפחתי היא משפחה דתית, ולכן חגגנו את החגים וקיימנו את כל המנהגים, למשל: בפסח ניקינו את הבית מכל החמץ ושרפנו אותו, ולאחר מכן, היינו מכינים ארוחה חגיגית, ואוכלים עם כל המשפחה. בארוחה זו היינו עורכים שולחן  ומגישים עליו אוכל מסורתי כגון גפילטע פיש.

עד שנות הגן, לא הלכתי למסגרת חינוכית, והייתי בבית עם אימי. בהגיעי לגיל המתאים, התחלתי את שנות לימודי בגן הילדים, ולאחר מכן התחלתי את לימודי  בבית הספר, בו למדתי  עד כיתה י'.

בהייתי בת שמונה שנים, סבי נפטר.

לאחר מותו , מבנה בית הכנסת נמכר לאנשים אחרים. תקופה זו, הייתה תקופה עצובה לכל בני משפחתי. החגים אותם נהגנו לחגוג, והמנהגים אותם ציינו, לא היו כל כך שמחים כמו בעבר, בזמן שסבא היה בחיים.

כשסיימתי את בית הספר הלכתי ללמוד בטכניון וסיימתי אותו. אחרי שנים נישאתי, וילדתי את בני הבכור, ולאחר ארבע שנים ילדתי בת.

גרנו כולנו ביחד בבלץ, באותה שכונה ובאותו בית. חיינו שם מספר שנים, ולאחר מכן  קיבלנו דירה קטנה במקום אחר, דירה מרוהטת, עם אמבטיה, מטבח ושירותים . גרנו בדירה זו שנתיים ולאחר מכן עלינו ארצה.

ממולדובה עלינו אני וילדיי. העלייה ארצה הייתה עבורנו אירוע מרגש. כשהגענו השתכנו בנצרת עילית  בה אנחנו חיים  עד היום.

הזוית האישית

דרינה – למדתי דברים רבים אותם לא ידעתי בעבר, על ילדותה של סבתי צילה. נהנתי מאוד לשמוע וללמוד על ילדותה ועל חייה בבלץ.

מילון

מרק בורשט
חֲמִיצָה, המוכרת גם כבּוֹרְשְׁט, היא מרק חמוץ בצבע אדום הנובע משימוש בסלק, המאפיין מטבחים מסורתיים של מזרח אירופה.(ויקיפדיה)

גלות
גלות היא עקירה, בדרך כלל מאולצת, של אדם או קבוצה ממולדתם.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”העלייה ארצה הייתה עבורנו ארוע מרגש.“