מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של צברית

אני וליהיא המתוקה
אני בצעירותי
ילדותי בראשון לציון, למדתי בבית ספר חביב

נולדתי בשנת 1936, בראשון לציון בשכונת שיבת ציון.
 
הייתי רק בגן ובכיתה א' ואז שלחו אותי לעבוד כי משפחתי הייתה מרובת ילדים ולא היה לנו מספיק כסף…
הלכתי לעבוד עם אמא שלי ועבודתה הייתה משק בית. כשהייתי בת 14 הלכתי ללמוד בבית ספר חביב. למדתי בשיעורי ערב וביום עבדתי. באותם שיעורי ערב למדתי מקצועות רבים,  למשל ריקוד ושירה ותאטרון.
 
 
 בתחפושת שאימי הכינה לי
 
 משחקת בהצגה על יוסף ואחיו
בתקופת בה שלטו האנגלים בארץ, הייתי בת 11. היה אז עוצר, אם הבריטים היו תופסים יהודים מסתובבים סתם, היו שולחים אותם לכלא. היו עושים עוצר. לאנגלים היו כובעים אדומים ולכן קראנו להם כלניות… כשהייתי בת 12 הוקמה מדינת ישראל. 
 
 אני כילדה
 
 
לא התגייסתי לצבא מכיוון שהתחתנתי בגיל צעיר, הייתי אז בת  17. מיד לאחר נישואי הייתי בהריון. נולדו לי 3 בנות ומהן תשעה נכדים ושלוש נינות. אסתר היא בתי הגדולה כיום בת 60. חיה, בתי האמצעית בת 54 ולבנה הבת הצעירה  שלי בת 50 . 
כשהייתי בגיל 69 בעלי נפטר. בביתי שיעמם לי לבד…אז הלכתי למועדון שפטל בראשל"צ. במועדון אני עושה הרבה פעילויות כמו: התעמלות ריקודי עם וריקודים סלונים. הלכתי גם לשיעורי דרמה בהם העלנו הצגות. הופענו שם מול משפחותינו עם תלמידי י"ב. בבית העם ובמועדון, הכרתי חברות חדשות. לפני זמן מה השתתפתי בכוכב נולד לגמלאים ועליתי לשלב הגמר. זכיתי במקום  ה – 2. האירוע התקיים בבית יד לבנים.
 
תשע"ה 

מילון

"כלניות"
כינוי לחיילים הבריטים שחבשו כומתה אדומה.

ציטוטים

”החיים היו קשים אבל מעניינים“