מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתי טמילה מספרת על ילדותה ועל העלייה לארץ

סבתא שלי ואני
סבתא שלי ושתי הבנות שלה
סיפור חייה של סבתא - הילדות, העלייה לארץ והחיים בה

ילדותי

קוראים לי טמילה יוסופוב, נולדתי בעיר ייבלאח, אזרבייג'ן בתאריך 20.8.1946 לאמא טבריז ואבא אירזה. יש לי שתי אחיות קטנות, גומוש ופרידה – אני האחות הבכורה, גומוש האמצעית ופרידה האחות הקטנה. שם המשפחה המקורי שלי הוא טמילה שלומוב ולאחר שהתחתנתי, הוא השתנה ליוסופוב.

אבא שלי היה איש עדין, לעומת אימא שלי שהייתה אישה קשוחה ולא פחדה מעבודה קשה. אבא שלי עבד כסנדלר, ואימא שלי לא עבדה. לא היה לנו הרבה כסף, אני זוכרת, שלתיק עמו הלכתי לבית הספר היו חורים, ולפעמים היו נופלים לי דברים מהתיק. לא היינו משפחה עשירה, אבל היינו מלוכדים ומאושרים.

היה לנו בית פרטי עם שתי קומות וחצר. אנחנו גרנו בקומה הראשונה, והקומה השנייה לא הייתה בנויה עד הסוף. בכפר שגרנו בו לא היו בניינים גבוהים ולכולם היו בתים פרטיים. בנוסף, היה בבית חדר עם מרפסת פתוחה. בקיץ, היינו אוכלים שם, ובחורף ישנו, אכלנו ועשינו הכל בחדר אחד.

 אני עם שתי בנותיי

אימא שלי הייתה מבשלת לנו ומכינה דברים מאוד טעימים, כמו למשל: חש, דולמה, אש, דושפרה, Dovga, שקרבורה, בקלווה ועוד. בחצר היה לנו טאבון שאבא שלי בנה, פעם בשבוע אימא שלי הייתה מכינה בצק כבר מהלילה וקמה מאוד מוקדם בבוקר ומכינה לחם בתוכו.

הייתי משחקת בעיקר עם האחיות שלי במשחקי חצר: למשל בגומי, היינו מציירות על הרצפה עם פחמים כי לא היו לנו גירים צבעוניים.

 תקופת בית הספר והבגרות

אני ואחיות שלי תמיד היינו הולכות ברגל לבית הספר, גם אם זה היה חורף וגם אם זה היה קיץ. אין כל כך הרבה הבדל בין בתי הספר היום לבין בתי הספר פעם; בבית הספר שלי היו מורים קפדניים ונוקשים והיו גם כאלה שפחות.

בגיל 15, התחלתי לעבוד. עבדתי בסניף דואר, מהבוקר עד הצהריים, ובערב הייתי הולכת לבית הספר ערב (היו אצלנו שיעורים שמתקיימים בערב, בין השעות: 17:00-22:00). בסיום יום הלימודים היה כבר חשוך בחוץ. בעיר שלנו, היה מסוכן לבנות צעירות להסתובב בחוץ בשעות מאוחרות של הלילה, לכן אימא שלי הייתה מחזירה אותי הביתה.

נישואים והקמת משפחה

בגיל 22, באו לבקש את ידי מהמשפחה שלי. הבחור הגיע עם המשפחה שלו, וכשהוא ראה אותי, הוא אמר שאני יפה, אבל שאני רזה מדי ולא רצה להתחתן. (בנים לא ממש אהבו את איך שנראיתי, כי הייתי גבוהה, 1.75 ורזה, שקלתי 45 קילו. בזמנים ההם הבנים אהבו בנות מלאות יותר מאשר בנות רזות). התחלתי לאכול דברים עם אחוזי שומן גבוהים יותר כדי שאצליח להשמין.

בגיל 26, התחתנתי עם בחור מגרוזיה. פעם, אזרבייג'ן וגרוזיה היו חלק מברית המועצות, והיה ביניהן מרחק של כמה שעות נסיעה באוטו, אז לא הייתה לי בעיה להתחתן איתו. בגיל 28, נולדה הבת הראשונה שלי ושמה בלה. שנה לאחר מכן, נולדה הבת השנייה שלנו, השלישית והאחרונה שמה נורית.

העלייה לישראל

בשנת 2002, אני ונורית, בתי ובעלה עלינו ביחד לישראל. בתי הבכורה, בלה, כבר הייתה בישראל שבע שנים,  היא עלתה לישראל כבר בשנת 1995. למעשה, כל בני המשפחה שלנו כבר היו בישראל, ורק אני, נורית ובעלה נשארנו בגרוזיה. המצב במקום שגרנו בו התחיל להיות קצת מסוכן ורצינו להיות במקום שכל היהודים צריכים להיות בו ביחד והיה חשוב שנצא משם לפני שיהיה מאוחר מדי.

כשהגענו לישראל,התחלנו את הכל מאפס, לא ידענו עברית והיה לנו  מאוד קשה. בתי נורית ובעלה התחילו ללכת לאולפן, כדי ללמוד עברית ובמקביל גם התחילו לעבוד. אני לא הלכתי לאולפן, כי הייתי כבר אישה מבוגרת והיה לי קשה להתחיל ללמוד שפה חדשה.

בשנים הראשונות שלי כאן, מצאתי עבודה באיזו שהיא חברה והתחלתי לעבוד בה. לא ידעתי מה התנאים ומה הזכויות שלי ופשוט עבדתי. לאחר חודש של עבודה, הייתי אמורה לקבל משכורת אבל אז גיליתי, שלא שילמו לי שכר ובנוסף גם אמרו לי לא להגיע לעבודה יותר. מאז, בכל פעם שהתחלתי לעבוד בעבודה חדשה, היה לי חשש שלא ישלמו לי, אבל זה לא קרה שוב.

כשהיינו בגרוזיה, שמעתי על מקום מיוחד שיש בישראל ומאוד רציתי לבקר בו –  הכותל בעיר הקודש ירושלים. לאחר שהתאקלמנו כאן עשיתי זאת. נסעתי עם המשפחה שלי לירושלים והגענו לכותל המערבי. התרגשתי מאוד, זה משהו שרציתי לעשות כבר הרבה זמן וכשהגעתי לשם הייתה לי הרגשה טובה, הרגשתי ברת מזל.

אני מאוד שמחה שעלינו לכאן, בארץ שלנו יש המון ניסים; לבת שלי לא היו ילדים 12 שנים, וכמה שנים אחרי שהיא עלתה לישראל נולדה לה בת בכורה, ולאחר שלוש שנים נולדו לה תאומים.

הזוית האישית

שרית יעקובי: בזכות השתתפותי בתכנית "הקשר הרב דורי'", שמעתי לראשונה את סיפור החיים של סבתא שלי בצורה מפורטת כזו, וזה מאוד עניין אותי. התהליך של הראיון היה טוב. אף פעם לא שמעתי ולא ידעתי את כל מה שהיא סיפרה לי ואני מאוד שמחה שהייתה לי את ההזדמנות הזו כדי לדעת יותר. אני חושבת שכל בני המשפחה המבוגרים יותר רוצים לספר לנכדים שלהם, למשל, מה עבר עליהם ומה הם חוו, אבל אין להם את ההזדמנות הזו. בזכות התכנית הזאת "הקשר הרב דורי", לסבים והסבתות יש אפשרות לספר את סיפור חייהם, והנכדים שלהם יכולים לתעד אותו ולדעת איך הם חיו פעם.

מילון

ייבלאח
עיר באזרבייג'ן, הוקמה במאה ה-12 על שטח ביצתי וקיבלה מעמד של עיר ב-1 בפברואר 1939.

חש
מרק רגל

דולמה
ממולאים, יש כמה סוגים: בשר עטוף בעלי כרוב מבושלים עם בטטה/דלעת. בשר בתוך עגבנייה בשר עטוף בעלי גפן

דושפרה
בשר עטוף בבצק וחתוך לצורות קטנות.

Dovga
יוגורט מבושל עם ירק, אפשר לאכול גם חם וגם קר (תלוי בעונה).

שקרבורה
מאפה, אגוזים עטופים בבצק.

אש
אורז עם פירות יבשים, ערמונים ועוף.

ציטוטים

”"לבתי לא היו ילדים 12 שנים, ואחרי שהיא עלתה.. נולדה לה בת בכורה, ולאחר 3 שנים - תאומים."“