מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של משפחת רייס

קרקוב, פולין
קריית מוצקין
סיפור חייהם

הוריה של סבתי נולדו בפולין. הם לא עברו את השואה כי אביה היה איש חכם שהבין בעת עליית היטלר לשלטון שכדי לשרוד כיהודי, עליו לברוח עם אשתו הצעירה לארץ ישראל.

בזמן המלחמה נותק הקשר שלהם עם ההורים, האחים והאחיות. כשהמלחמה הסתיימה התברר שלא נותר זכר למשפחה הרחבה. הוריה של סבתי, שרגא ויפה רייס, התביישו בכך שלא יכלו לעזור משפחתם ולכן סיפרו מעט מאוד לדורות הבאים על מה שידעו.

שרגא נולד למשפחה אירופאית לא טיפוסית, הייתה להם חווה חקלאית והם היו משפחה עשירה ומשכילה. שרגא בהיותו ילד טייל עם משפחתו בערים רבות באירופה ושלט בשש שפות. כשהוא נולד קראו לו פרידריך, וכשעלה ארצה עיברת את שמו לשרגא.  יפה נולדה בלבוב בפולין למשפחה עירונית ולהוריה הייתה מכולת.

יפה הכירה את סבא שרגא כשהייתה בת 16 וכשהוא היה בן 21. הם תכננו את עליתם  לארץ כשנה ובין השאר למדו מקצועות מעשיים- שרגא למד נהיגה וצבעות ויפה למדה להיות ספרית. הם עלו ארצה באונייה וגרו בחיפה בחדר אחד. בשנת 1937, שנתיים לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה הם בנו את ביתם בקריית מוצקין.

באותה תקופה הבריטים שלטו בארץ. מול ביתם היה מחנה בריטי צבאי עם תותחים והילדים ברחוב, ביניהם גם אחי (בנם הבכור של שרגא ויפה) היו מפריחים בלונים בכוונה כדי להפריע לתותחים של הבריטים. באותה תקופה כולם חיו חיים צנועים ועבדו מאוד קשה.  לשרגא בתקופת המלחמה לא הייתה פרנסה רבה כצבעי, דווקא סבתא יפה הייתה ספרית מפורסמת.

כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה ב1945 התחילה תנופת בנייה בארץ לקראת קום המדינה ושרגא הפך מצבעי פשוט לקבלן צבע גדול ועשיר. שרגא ויפה המשיכו לעבוד עד גיל שבעים בערך, נולדו להם שני ילדים ונכדים רבים. שניהם נפטרו בהפרש של 4 שנים בגיל 89. אמי מספרת שהיו אנשים טובים ונפלאים.

הזוית האישית

תמר: למדתי דברים חדשים על משפחתי שלא ידעתי לפני.

מילון

לבוב
עיר במערב אוקראינה, לפני מלחמת העולם השנייה הייתה שייכת לפולין.

ציטוטים

”כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה ב1945 התחילה תנופת בנייה בארץ לקראת קום המדינה“