מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של ז'יכלינסקי – מקור שם ז'יכלין

תמונה משותפת שלי עם סבא שלי
מתנה מסבי-סוסי עץ
סוסי העץ

שם המשפחה, מקורו בעיירה ז'יכלין ליד העיר לודג' בפולין.
 
אזור כפרי שהיה שייך לאצילים פולניים בשם ז'יכלינסקימנה כ-600 תושבים 60% מהם יהודים. חלק מהתושבים היו מגדלי וסוחרי סוסים עבור חיל הפרשים הפולני. לכן קיבלו רשות מהאציל המקומי להיקרא בשם ז'יכלינסקי.
 
בראשית המאה ה-19 עזבו חלק מהיהודים ללודג' -פולין וחלק היגרו לארה"ב ולברזיל. בארה"ב התמקמו במישיגן, ניו ג'רסי, פנסילבניה, טקסס וניו-יורק. בברזיל בריו דה ז'נרו ובסאן – פאולו. חלק עבר לעיירה נדאז'ין ליד ורשה בפולין. בעיירה ז'יכלין הוקמה במאה ה-19 חסידות ז'יכלין. האדמור השלישי הושמד בשואה. הסבא רבא יצחק הירש שהגיע לנדאז'ין, הוא למעשה אבי "בית האב" שלנו. היו לו חמישה ילדים. אנחנו צאצאיהם של  יעקב  ופרידה.
בארץ יש ארבעה בתי אב בשם ז'יכלינסקי
בארץ יש ארבעה בתי אב בשם ז'יכלינסקי: בתל- אביב,ברחובות,פתח תקווה וחיפה. יעקב(סבי) נפטר מטיפוס בגיל 38 ואשתו פרידה נאלצה לפזר את ילדיה בין בני משפחתה. אבי גדל אצל אחות אימו ושם למד את מקצוע הקצבות. אשתו של אבי נפטרה מטיפוס והשאירה אותו עם שני ילדים קטנים. הוא נישא לאחותה ונולד להם ילד משותף.
 
במלחמת העולם השנייה, הם נשלחו לגטו ורשה ובאחת הפעמים, עת יצא אבי עם אחיו הצעיר לעבודות כפיה,לקחו את אימו, אשתו וילדיו למחנה השמדה בטרבלינקה. אבי משה ביחד עם אחיו הצעיר ליאון, ברחו ליער ליד עיירת הולדתם-נאדז'ין ושם שהו עד לשחרור פולין ע"י הצבא האדום בתאריך 17.5.1945. כל האחים נפגשו בעיר לודג' ושם פגש אבי משה את אימי חנה.
 
אימי חנה,ילידת פלוצק,הבת האמצעית בבית,שרדה את השואה בגלל שעבדה במפעל ליצור נשק במזרח גרמניה. זו הסיבה,ששנים לאחר מכן לא אישרו לה לקבל פיצויים ממשלת גרמניה. אביה נהרג ב"מסע מוות" בשמחת תורה. אימה,סבתה ושתי אחיותיה נרצחו במחנה ההשמדה טרבלינקה. הורי נישאו בתאריך 20.8.1945 בלודג'.
 
אני נולדתי בתאריך 18.6.1946 בעיר שצ'צ'ין שבפולין. בבית אחיו השני של אבי. לכן,אין לי תעודת לידה. בגיל 9 ימים, כשהורי ודודי, ניסו לחצות את הגבול לגרמניה, הם נעצרו ע"י הגרמנים ונאלצו לשלם שוחד, כדי שיאפשרו להם להמשיך בדרכם.
 
בגרמניה היינו ב"מחנה עקורים" ושם עשו לי את ברית המילה. סנדקי היה יהודי מארה"ב בשם פישביין. היו לו כ-60,000 סנדקויות. בגרמניה שהינו כשנתיים. אבי ואחיו עסקו בקצבות. המשכנו למרסי שבצרפת וממנה עלינו לארץ באניית המעפילים "גלילה" בתאריך 4.11.1948
 
בארץ הועברנו למחנה העולים בפרדס חנה ולאחר כשלושה חודשים עברנו לעיר חיפה וגרנו ברח' "דרך העצמאות" עד קיץ 1952. אבי פתח אטליז וביח"ר ליצור נקניק ברח' "קיבוץ גלויות" בחיפה. בשנת 1973 מכר אבי את העסק בגלל שחלה. בין השנים 1952-1969 גרתי במושבה הגרמנית בחיפה. נולדו לי עוד שני אחים: פנחס וצביקה. אבי נפטר בגיל 66 בתאריך -27.11.1973 מאוטם שריר הלב. אימי נפטרה בתאריך 2.4.1996 כתוצאה מבעיות בלב.
 
נישאתי לרחל אשתי בתאריך 12.8.1969. נולדו לנו ארבעה ילדים: אסנת,שי(אבא של ניר), משה ומיכל. נכון להיום יש לנו 12 נכדים. כן ירבו!  כיום אנו גרים בחיפה ברח' טשרניחובסקי. 
 
הטראומות של בן לניצולי שואה היו חלק מילדותי. האווירה ששררה בבית הייתה בצל השואה. הורי לא דיברו על מה שהיה "שם". שמעתי סיפורים בחצי אוזן כשהורי שוחחו עם דודי וחבריהם, ניצולי שואה. מאחר ולא סיפרו לנו, לא שאלנו וכשרצינו לשאול ולדעת פרטים כבר לא היה את מי לשאול.
 
בבית גדלתי כ"אתרוג".שמרו עלי כב"צמר גפן", מאחר ואבי התייתם בגיל 13 ואשתו וילדיו הושמדו בשואה. למרות המצב הכלכלי הקשה,שהיה באותם ימים, קיבלתי כמעט כל מה שרציתי. יציאה לטיול היה מבצע בלתי אפשרי. כשחליתי והיה חשש לאסטמה, אבי לקח אותי למס' ימים לבית הארחה בצפת.
 
חגיגת הבר-מצווה שלי הייתה מפוארת יותר מחתונה. בצבא שירתי בחיל "הנדסה קרבית". אבי הגיע מחיפה למחנה 20 ,שליד כפר יונה,כדי לבקרני. נתן סיגריות לש.ג וכך הצליח להיכנס לבסיס. גם כשהייתי בקורס משקי"ם  בבסיס בחצור, אבי הגיע למקום במונית מחיפה. באותם ימים לא הייתה מקובלת הנורמה של ביקורי הורים בבסיסים צבאיים ולכן, אחרי כל ביקור הייתי נענש בשמירה בסיסית. התחושה לדאגה ושמירה על הקן משפחתי, מלווה אותי בכל צומת בחיי, וזאת לאור העובדה, שמחויבות זו הושרשה בקרבי ע"י הורי, ששרדו את תופת השואה. הדאגה לילדים הייתה מוקצנת ולעתים מופרזת.
 
סיפורם של זוג סוסי העץ
 
סיפורם של זוג סוסי עץ ועגלה אבי משה ז"ל נסע לקנות סחורה באחת העיירות שבגרמניה. בדרכו ראה איכר שעובד על זוג סוסי עץ ועגלה בשלבי סיום .שאל אותו אבי למי מיועדים הסוסים?ענה האיכר שהם מתנה לבנו לחג המולד. אבי שכנע אותו שימכור לו את הסוסים מתנה לבנו.(שזה סבי) האיכר השתכנע ואבי הביא לי את הסוסים מתנה. הייתי בן שנתיים כשעלינו לארץ וכמובן, שסוסי העץ והעגלה עלו איתי. אחרי שהורי נפטרו ,לקחתי את הסוסים לביתי ואשתי רחל (סבתא של ניר) שיפצה אותם. כיום הם עומדים בסלון לראווה ואני שומר עליהם מכל משמר שלא יישברו. לא להאמין, הם כבר בני 67 ! (קיבלתי אותם במתנה כשהייתי בן שנה)  
תמונות זיכרונות ילדותי 
זיכרון ראשון, אני בעגלת תינוק מחזיק צרור מפתחות והבת דודה הגדולה שלי אומרת לי להסתכל לקומה העליונה של בי"ח רמב"ם שם אמי מביאה לי אח.
השלג בחיפה בשנת 1950 אני, אמי ואחי מסתכלים דרך החלון כשגרנו ברח' "דרך העצמאות" השירותים היו בחוץ ועליהם נערם הר שלג.
 
הקשר הראשון לנושא כסף הורי ודודי יושבים במוצאי שבת בבית ברח' "דרך העצמאות" ועושים חשבונות. על השולחן ערימת שטרות. מבלי שירגישו לקחתי את חבילת השטרות התיישבתי מתחת לשולחן וקרעתי  את השטרות. המכות שחטפתי זכורות לי עד היום.
 
המרד הראשון- היינו אמורים ללמוד ב"משמרת השנייה", במחצית השנייה של השנה. ארגנתי את ילדי הכיתה ושבוע ימים הגענו בבוקר ואני לימדתי את הילדים לפני חדרו של המנהל. השביתה נשברה מאחר וחלק מהילדים הפסיק את ההפגנה אך אני אמרתי שאיני מוכן ללמוד בבי"ס בו המנהל מפר הבטחות. אימי ניצלה את האירוע והעבירה אותי לבי"ס "חיה זיו", אותו סיימתי כתלמיד מצטיין ויו"ר מועצת התלמידים הראשון של ביה"ס. 
 
קבוצת חסמב"ה הייתי פריק של ספרי חסמב"ה. ארגנתי את החברים להיות כמו ה"חסמבאים". המערה החשמלית שלנו הייתה מערת העטלפים בדרך סטלה-מאריס, כיום ליד ביה"ס התיכון הערבי בחיפה.
   
מאכלים מאחר ואבי היה קצב. חבריי אהבו לבוא אלינו ואימי הכינה להם כריכים עשירים בנקניק. חמין עם הרבה בשר. אווז ממולא בבשר טחון ואורז עשוי בתנור. דגים מלוחים וגפילטע-פיש מתוקים.
שירים בחגים אבי נהג לשיר שירים ביידיש. זכורים לי שירים כמו: "על הדרך עץ עומד", מוכר הגפרורים", "העיירה בוערת","אבינו מלכנו", "אני מאמין".
 תשע"ה

מילון

גטו
כינוי לצורת ההתיישבות היהודית בגולה ברבעים ובישובים נפרדים,סגורים בתוך עצמם מבחינה תרבותית מהעמים הלא-יהודיים

מחנה ריכוז
מתקן כליאה רחב ידיים בו רוכזו פליטים יהודיים ללא משפט בתנאים מחפירים.

מחנה השמדה
מחנות, בהם הושמדו 3,500,000 יהודים במסגרת ה"פתרון הסופי" הגרמני הנאצי.

מחנה עבודה
מתקן כליאה המיועד לניצול בכפיה לביצוע עבודות למטרות שונות.

אקציה
כינוי מקובל לריכוז יהודים לקראת גירושם ורציחתם. פירוש המילה אקציה בגרמנית "מבצע".

ציטוטים

”לזכור את העבר, לחיות את ההווה, להאמין בעתיד. - אבא קובנר“