מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סגירת מעגל

אני וסבתא כיום, במהלך התוכנית בבית הספר.
כאן סבתא ציפורה בבית אבות "דורה" בגיל 18
סיפור של סגירת מעגל

שם הסבתא: צפורה בסון, שם הנכדה: תמר בסון.

השתתפותי בתוכנית הקשר  הרב דורי של כיתה ז3, בבית ספר תיכון דרכא בגין, הוא עבורי סגירת מעגל וגאווה. אני למדתי כאן והייתי מבוגרי המחזור השני. בעלי למד כאן בערב, ארבעת ילדיי סיימו את לימודיהם כאן ועכשיו נכדתי תמר בסון לומדת כאן.

הפרויקט נותן לסבא וסבתא להרגיש שמעריכים אותם ואת ניסיון החיים שצברו, מצד שני התלמידים-הנכדים זוכים ללמוד ולהשכיל מניסיון החיים של המבוגרים. תיעוד סיפורי החיים המרתקים של המבוגרים ע"י הנכדים, ביישומי טכנולוגיה חדשנים,  בונה קשר ערכי ומחזקת את הקשר בין הדור הצעיר למבוגר.

המפגשים האלה נותנים משמעות לדרך שעשו הקודמים והרצון להמשיך לחנך, ולהשפיע על דור ההמשך לאהבת המולדת ולנתינה בלתי פוסקת.

שושלת המשפחה ואילן היוחסין.

אני נצר לשושלת בת מאות שנים, ולאילן היוחסין של משפחת גול. שורשי משפחתי נטועים במחוז גילן מאזור גולדסטן (הקרוב לים הכספי), אזור הנקרא "ארץ הפרחים" שבאירן (מקודם פרס). משם נדדו לעיר קאזווין לאחר מכן לעיר משהד. בשנת 1746 היה פוגרום במשהד והמוסלמים דרשו מהיהודים להתאסלם או לעזוב, ולכן אבות אבותינו עברו למושבם הקבוע לעיר הראת שבאפגניסטן. הסבא הראשון של השושלת מצד אבי היה אדם יפה תואר ובגלל יופיו חבריו וידידיו החלו לכנותו בשם גול שפירושו פרח-שושנה וגם על שהגיע מארץ הפרחים. (מצ"ב צילום עץ האילן).

ילדותי וסיפור העלייה

נולדתי בעיר הראת שבאפגניסטן, לאבא ישעיהו גול שביקר מספר פעמים בארץ ישראל, עבד בירושלים בכריכת ספרי קודש. וקיבל  את הכינוי האג'י – חזר מארץ הקודש, ולאימא מרים ממשפחת נעמת. קוראים לי צפורה על שם סבתא של אבי שהייתה אישה יראת שמיים, חשובה ומכובדת.  סבא של אבי היה רב ולמשפחת גול היה בית כנסת משלהם. אני הבת הבכורה של המשפחה. יש לציין שכל היהודים שגרו בעיר הראת היו דתיים מאוד, חגגו את כל החגים, ושמרו בקפדנות על המסורת. הנשים והבנות לא עבדו ולא יצאו לקניות כי זה לא היה מכובד וגם פחדו שהמוסלמים יחטפו אותן. הילדים הקטנים לא ביקרו בגנים ובבתי ספר כי לא היו מוסדות ליהודים, הבנים למדו בחדר תורה. הילדות נשארו עם האימהות בבית, עזרו לאימא בבישולים, בניקיון הבית ובעיקר עסקו במלאכת היה. ב- 6 חודשי החורף היה קר מאוד גשמים, שלגים והיה קשה מאוד לצאת מהבית, לכן הצטיידו במזון בתקופת הקיץ. בשלו את המאכלים על גחלים, והשתמשו במנות נפט לתאורה.

בדרך כלל  היו יחסי שכנות טובים עם המוסלמים עם עליות וירידות. עם חלקם נהלו היהודים קשרי עבודה ומסחר, בקרו אחד את השני, כל אחד כבד את חגיו של השני.

עם ההכרזה על עצמאות והקמת מדינת ישראל  משפחתי החלה בהכנות לקראת העלייה לארץ ישראל מטעמים ציוניים וגעגועים לארץ הקודש. בהמשך החלו המוסלמים להציק ליהודים, בזזו את רכושם, הכו אותם, ואפילו היו רציחות פה ושם. בשנת 1951 משפחתי עזבה את אפגניסטן והגיעה עם משאית לעיר משהד ומשם לעיר טהרן שבאירן, כדי לטוס לארץ. עקב בעיות  בירוקרטיות, הם נאלצו לשהות אצל משפחה מוסלמית בעיר טהרן, במשך שנה שלמה עד עלייתם ארצה.

משפחה

בשנת 1952 משפחתי הגיעה לארץ, לשער עלייה, שם שהו 3 חודשים משם עברו לאוהלים במעברת זיכרון יעקב שהיו מוקמים על סלעים, קוצים ועשבים גבוהים. לאחר מכן הגיעו לצריף מפח למעברת גדרה. בצריף לא  היה חשמל, לא שירותים ולא מים זורמים. היו ברזי מים ושירותים משותפים לכל העולים. היו מלחמות על תורים לברזי המים. הגענו לארץ זוג הורים ו 3 ילדים. כאן נולדו עוד 5 ילדים. כאן עברנו טראומה, אחי שהייה קטן ממני בשנה נפטר בן 9 ממחלה חשוכת מרפא, ואני קבלתי את זה קשה מאוד בתור ילדה קטנה.

אבי עבד בחקלאות. אמי בשנים הראשונות טיפלה בנו ואחרי שגדלנו יצאה לעבוד במוסדות לקשישים. היה צנע בארץ לא היה מספיק אוכל, היה מחסור במוצרי יסוד, וחילקו תלושי אוכל למשפחות. את החלב, נפט וקרח היו מוכרים ומובילים בעגלה עם סוס או חמור. המצב הכלכלי בארץ היה קשה  מאוד לכולם, היו לעולים קשיי קליטה, שפה, מנטליות ותרבות. אך לא התלוננו, זה מה שהיה ועם זה חיו. המדינה עברה מלחמה קשה והייתה בחיתוליה. אחרי 3 שנים זכינו  לעבור לשיכון ובפעם הראשונה היה לנו אור בבית, ברזי מים ושירותים וזה היה לוקסוס במושגים של אז.

שעות הפנאי

כשהיינו ילדים קטנים לא היה חשמל, רדיו, טלוויזיה, טלפונים, מחשבים ועוד. את שעות אחרי הצהריים בילינו בעיקר ברחוב של השכונה. שחקנו בתופסת, 7 אבנים, מחניים, קפיצה על חבל עד שהחשיך וירד הערב נכנסנו לבית. בשבתות הלכנו ברגל לגבעת קטרה לקטוף פרחים, וראינו משחקי כדורגל במגרש הנמצא עד היום בשכונת נווה שולמית.

לימודים ועבודה

כשהגעתי עם משפחתי למעברת גדרה בקרתי שנה בגן ילדים, לאחר מכן למדתי מכיתה א-ד בבתי ספר דתיים, מכיתה ה'-ח' בבי"ס פינס. בשנים 1962-1966 למדתי בבי"ס התיכון האזורי שנקרא היום דרכא בגין והייתי בין בוגרי מחזור ב'. לאחר מכן, למדתי שנה בסמינר למורים. בי"ס למזכירות רפואיות במכללה למנהל. בשנת 1969 התחלתי לעבוד בבי"ח הרצפלד כמזכירה רפואית, במשך השנים למדתי והתקדמתי בתפקיד, כיהנתי כמנהלת לשכה ורשומות רפואיות. עבדתי למעלה מ- 40 שנה בבי"ח. בתפקידי עזרתי לכל הרופאים, ובמיוחד לרופאים העולים מברית המועצות לשעבר, בקליטה שלהם, טיפול בניירת מול משרד הקליטה, משרד הבריאות וקופת חולים. קבלתי מהם הרבה הערכה ופרגון. כמו כן, טיפלתי במשפחות החולים, טיפלתי בתיקים הרפואיים מול כל מיני מוסדות. בשנת 1992 הוכתרתי בתואר עובדת מצטיינת של בי"ח הרצפלד מטעם עיתון ידיעות אחרונות.

שני אירועים חשובים מאוד זכורים לי מתקופת עבודתי, האחד בטכס פתיחת בי"ח הגשתי זר פרחים לגב' גולדה מאיר  ז"ל שכיהנה כראש ממשלת ישראל באותה תקופה והייתה האישיות המרכזית באירוע.  השני השתתפותי בהלוויה של הסופר שי עגנון (שהתאשפז בביה"ח) שהיה הישראלי הראשון שקבל פרס נובל, ואותי זה ריגש מאוד כי גדלתי על יצירותיו ובמעמד הזה פגשתי גם את כל גדולי האומה.

כשפרשתי לגמלאות  משפחתי ארגנה לי מסיבה יפה באולם, בהשתתפות: משפחה,  קרובים =, חברים, ידידים ו- 120 איש מעובדי בית החולים, מכל הסקטורים.

הכרת בן הזוג

גדרה הייתה פעם מושבה קטנה אחד הכיר את השני. בן זוגי  שמואל גר גם בגדרה בשכונה אחרת, היה משחק כדורגל בשבתות, שם הייתי רואה אותו. ההכרות שלנו התחזקה עקב אשפוזה של סבתו הקשישה בבי"ח הרצפלד בגדרה בו אני עבדתי.

המשפחה הנוכחית

אחרי נשואינו נשארנו לגור בגדרה, פה בנינו את בתינו. נולדו לנו 4 ילדים: אורית, איתן, מיטל, ואבישי. במשך השנים הילדים התחתנו וגם נשארו לגור בגדרה קרוב אלינו. יש לנו בינתיים 11 נכדים. תמר בסון היא הנכדה הראשונה מהבנות.

בכל ערב שבת ובחגים כל ילדיי מוזמנים אלינו לארוחה החגיגית, עצם המפגש בניהם, זה מאחד ומלכד אותם.

בכיף, אהבה מכל הלב – אני מכינה צהריים לנכדים, עוזרת להם בשיעורים, משחקת עם הקטנים ומשגיחה עליהם בעת הצורך. בעלי מסיע אותם לגנים, לבתי ספר, לחוגים ולאן שצריך.

תחביבים

מאז שפרשתי אני מנוייה במתנ"ס גדרה, משתתפת ב 3 חוגי התעמלות בשבוע. מגיעה לשלישי אקדמי שמרצים מהשורה הראשונה מגיעים להרצאות. קריאת ספרים, עיתון יומי, פתרון תשבצים, סודוקו. הליכה, טיולים בארץ ובחו"ל.

הזוית האישית

אני מאוד נהניתי, התקרבתי לסבתא מאוד והכרתי את העבר של סבתא בצורה טובה יותר. לרוב אין זמן לשמוע את הסיפורים המעניינים.

מילון

מעברה
מקום ראשוני שלשם הגיעה סבתא שלי וגרה שם עד שעברה למקום קבע.

ציטוטים

”משפחה זה דבר חשוב ואני גאה בילדיי ובנכדיי.“