מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא שלי נלי ליפובסקי

סבתא נלי עם הוריה
עגילים שעוברים מדור לדור
סיפור חייה של נלי, מלידתה באוקריאנה ועד ימינו

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור של סבתא שלי.

לסבתא שלי קוראים נלי ליפובסקי. היא נולדה בשנת 1953. את השם נלי היא קיבלה מאבא שלה, שפשוט אהב את השם. להורים של סבתא קראו: ליליה וסוראן. ליליה עבדה בתפקיד פקידה במשרד וסוראן עבד בתפקיד מנהל במפעל לייצור מנועים. לא היו לסבתא אחים.

תמונת ילדות עם הוריה

סבתא נולדה וגדלה בעיר חרקוב, שהיא עיר מאוד יפה ואחת הגדולות באוקראינה.

היא גדלה בדירה בת שני חדרים בשכונה קרובה למרכז העיר. החדרים בדירה היו גדולים והמרפסת בדירה טבלה במגוון גדול של פרחים. בתוך הדירה היה מטבח גדול, שבו סבתא בילתה די הרבה זמן כי היא מאוד אהבה לבשל. כל יום סבתא אכלה מאכלים שונים כמו: מרקים ( מרק עוף, בורש, מרק עם כיסוני בצק ועוד), מאכלים שונים מבשר ודגים והמון המון פירות. ליד בניין המגורים הייתה חצר ובה בכל ערב נפגשו כל הילדים מהשכונה ושחקו בכל מיני משחקים כמו: פנטומימה, קפיצות בגומייה, מחבואים, דג מלוח וצעצועים. השכונה הייתה מלאה בפארקים ועצים ירוקים כך שלילדים תמיד היה במה לשחק והיו הרבה רעיונות למשחקים.

בקרבת העיר לא היה ים, אבל היה נהר ואגם שאליהם נסעה המשפחה בסוף השבוע. הזמנים היו לא קלים ויהודים היו צריכים להסתיר את הלאום שלהם, לא היו בתי כנסת בשכונה ומי שרצה להגיע לבית הכנסת היה צריך לעשות זאת בסתר. לא הייתה אפשרות לחגוג חגים יהודיים כי ברגע שהיו מגלים שאתה יהודי – היו מעליבים במילים לא יפות ואפילו עושים חרם. בשנת 1996 סבא וסבתא שלי עלו לישראל והם חיים עד היום בעיר נשר. העלייה הייתה קשה מאוד לסבתא וסבא. הם הרגישו בודדים בארץ חדשה והמטרה הכי חשובה שלהם הייתה  לעשות הכול בשביל עתיד טוב לילדיהם.

באוקראינה סבתא עבדה במפעל לייצור ציוד לרופאי שיניים וסבא היה מהנדס בניה ובארץ שניהם התחילו לעבוד בניקיון כדי לפרנס את המשפחה. קשיי שפה, חוסר בחברים, שינוי סטטוס בעבודה בהחלט היו מכשול גדול, שהם נאלצו להתמודד מולו. סבתא מספרת שהדבר שעזר לה להתמודד זה לראות את ההצלחות של הילדים ולחשוב שהכול יסתדר והיא נמצאת במקום הנכון. אני מקווה שהם יהיו בריאים עוד המון שנים.

סבתא שלי היום

הילדות של סבתי 

לסבתא שלי היו חברות מבית הספר שלה. הם היו נפגשות אחרי בית הספר ושיחקו בכל מיני משחקים. חבריה גרו ממש לידה, באותו הרחוב. בשעות הפנאי סבתא טיפלה באקווריום דגים שהיה לה בבית והשתתפה בחוג התעמלות אומנותית. לבית הספר של סבתא שלי היה מספר – 68. בתי ספר באוקראינה ממוספרים לפי מספרים ולא שמות. המקצועות שסבתא שלי למדה היו: פיזיקה, ביולוגיה, מתמטיקה, אנגלית, רוסית, אוקראינית, אומנות וכדומה.

היחסים בין התלמידים למורים היו טובים, התלמידים היו ממושמעים. בכניסת המורה לכיתה התלמידים פגשו את המורה בעמידה ואמרו ברכת שלום, רשות הדיבור הייתה מאושרת ע"י המורה בהרמת יד בלבד. תלמידים כיבדו את המורה והשיעורים התקיימו באווירה טובה ושקטה. בנות לבשו מדים: שמלה בצבע חום וסינר לבן או שחור ותחרה על צווארון בצבע שחור או לבן בהתאם לסינר. בנים לבשו חליפות כחולות עם חולצות מכופתרות בצבע לבן או תכלת.

סבתא כתלמידה

לא היו טיולים, אבל מסיבות התקיימו בראשון לספטמבר ובסיום כיתה י"א. מכל המורות שהיו לסבתא, סבתא זוכרת את המורה זינאידה שלימדה את סבתא בכיתות א' עד ד'. זינאידה הייתה מורה מאוד טובה, קשובה, דאגה לכל אחד. המורה אהבה את התלמידים וסבתא זוכרת שהמורה תמיד התלבשה מאוד יפה והייתה מסודרת. בין המקצועות סבתא הכי אהבה ביולוגיה וכימיה.

בבית הספר של סבתא היה חדר אוכל עם אוכל ביתי וטעים מאוד וטעימים במיוחד היו הקינוחים. המאכל האהוב על סבתא בילדות ועד היום הוא מרק בורש. מהמתוקים היה מבחר גדול והממתקים האהובים על סבתא היו פחזניות וסוכריות ושוקולד. סבתא זוכרת שהייתה לה ילדות טובה מאוד, היא הייתה מוקפת בחברות ונהנתה בזמן הלימודים בבית הספר.

זיכרונות נעורים

כאשר סבתא הייתה בת 20 הלהקות המפורסמות באותה תקופה היו: Modern Talking – צמד פופ גרמני שזכה לפופולריות בשנות ה-80. סגנונו המוזיקלי של הצמד הוא פופ מתקתק ומתאפיין בשירה גברית בקולות גבוהים. להקת ABBA – להקת פופ שוודית, שהייתה פעילה בין השנים 1972 ל-1982 ושרה באנגלית. נחשבת לאחת הלהקות המצליחות ביותר בכל הזמנים. הסגנון המוזיקלי של הלהקה דיסקו, פופ.

מזמרים מפורסמים באותן השנים, סבתא העריצה את מיריי מאתיה – זמרת צרפתייה. סבתא מספרת שלא הלכו למועדונים והעדיפו להיפגש בבית אצל חברים קרובים ולבלות בחבורה מצומצמת אבל באווירה טובה מאוד עם חברים הכי טובים. זו הייתה קבוצת חברים קבועה המורכבת מסטודנטים מאוניברסיטה בה למדו סבתא וסבא. במפגשים אלו שמעו את המוזיקה האהובה ורקדו ביחד עם כל החברים. לא היה סגנון ריקוד ספציפי והתנועות היו לפי מה שראו בטלוויזיה או למדו אחד מהשני. סבתא מאוד אהבה את המפגשים החברתיים האלה והמוזיקה של אותה התקופה.

סיפור אהבה 

סבתא מספרת שבזמנה מערכת היחסים נרקמה לאט והיוזמה באה מהגברים. סבתא וסבא הכירו באוניברסיטה. בהתחלה היו מבלים ביחד במסיבות אצל חברים ולאט לאט סבא עשה צעדים קטנים כדי להתקרב. הבילוי העיקרי של זוגות צעירים היה סרט וטיולים בפארקים. סבא היה מזמין את סבתא לסרט. הוא היה מגיע עד לבית של סבתא עם זר פרחים קטן ומשם הם היו ממשיכים לסרט. לאחר הסרט טיילו ביחד בפארק וסבא היה מזמין גלידה מהדוכנים בפארק. לכל מפגש סבא הגיע עם מתנה קטנה: זר פרחים, שוקולד או מתנה אחרת. במפגשים סבתא וסבא הם החזיקו בידיים, סבא יכול היה לחבק את סבתא ובתחילת המפגש ובסיומו היו מתנשקים בלחי. לא היו יחסים אינטימיים עד אחרי החתונה. סבא התנהג בכבוד לסבתא ויחסים אינטימיים היו מקובלים רק בשלב רציני יותר של היחסים – חתונה.

היחסים בין ההורים לילדים היו יותר של ריחוק ומשמעת במקרה של סבתא. אמא של סבתא הייתה אישה קצת קרה ביחס אל סבתא ולא הייתה אפשרות לדבר איתה על כל דבר, כך שעם הרבה דברים סבתא התמודדה בעצמה. סבתא לא הרגישה מצידה של אמא שלה התעניינות במה שהיא עוברת, מה חדש, מה קשה. סבתא למדה להיות עצמאית ולהתמודד עם כל הדברים בכוחות עצמה. אבא של אמא היה איש מאוד חם והוא זה שהכניס הרבה אור ודברים חיוביים לחייה. הוא ידע להקשיב, להצחיק ולתת לסבתא פינוקים קטנים ועם אבא היה הרבה יותר נוח ועמו יכלה סבתא לחלוק כל מיני סיפורים שקרו ולהתייעץ. סבתא הייתה מבלה בעיקר בפארק עם אבא שלה. ביחד היו עושים קניות בשוק, מטיילים בפארק שעשועים והולכים לבית קולנוע. סבתא זוכרת את היחסים כיחסים חמים וטובים בין אבא לבת.

‏הקמת משפחה

ההיכרות בין ‏סבא וסבתא לא הייתה ‏בשידוך. ‏סבא עשה את ‏הצד הראשון להיכרות ‏ואחרי מספר מפגשים הוא הציע לסבתא להיות זוג. ‏ההיכרות הייתה באוניברסיטה בה הם למדו, סבא עזר כמה פעמים לסבתא בהכנת משימות בלימודים ומזה ‏התחילו היחסים להתפתח. בגיל 20 הם התחתנו ובגיל 21 נולד הילד הראשון. בגיל 29 נולדה עוד בת. היום לסבתא יש ארבעה נכדים – ‏שניים גרים בקריית מוצקין ושניים (אני ואחי) בנשר, קרוב לסבתא.

עולים לארץ ישראל 

העליה לארץ ישראל הייתה בתאריך 26.08.1976. ההחלטה לעלות לארץ התקבלה כי בני דודים של סבא גרו בארץ וגם כי סבא וסבתא הרגישו שזהו המקום שבו הם רוצים לחיות ולהמשיך לגדל את הילדים. סבתא, יחד עם שאר בני המשפחה, החליטו לעלות לארץ באוניה. ההחלטה להפליג באוניה הייתה כי סבא וסבתא רצו לעשות את העלייה בדרך מהנה לכל המשפחה. האוניה יצאה מאודסה ומשך ההפלגה היה ארבעה ימים. האוניה הגיעה לנמל חיפה ומשם במֹונית הגיעו לעיר נשר, בה חיו בני דודים של סבא.

המשפחה של סבא דאגה לשכור דירה ובה סבתא והמשפחה חיו בתקופה הראשונה. בהתחלה קיבלו הדרכה ממשרד הקליטה ומיד נרשמו לאולפן כדי ללמוד את השפה העברית. ההתחלה הייתה קשה מאוד והקשה ביותר היה למצוא עבודה. סבא מצא עבודה בתפקיד שומר וסבתא התחילה לעבוד בניקיון. בשביל סבתא זה היה משבר גדול אבל בעזרת סבא והילדים היא הצליחה להתגבר עליו ולהמשיך הלאה.

קטעים נבחרים מחיי סבתי

סבתא לא סיפרה לאף אחד את הסיפור הזה. בנשף בבית הספר בכיתה י"א סבתא חלמה על שמלה יפה וחדשה ושלאף בת לא תהיה שמלה כזאת. סבתא סיפרה לאמא שלה על החלום ואמא אמרה שתבקש מחברה תופרת לתפור לה שמלה. סבתא מאוד מאוד חיכתה לשמלה ובערב לפני הנשף אמא שלה סיפרה לה שהשמלה לא מוכנה. באותו רגע סבתא הרגישה שהיא רוצה להתפרץ בבכי, אבל החזיקה את עצמה ופשוט ענתה לאמא שלה: "לא נורא יש לי שמלה אחרת". סבתא לא סיפרה לאף אחד כמה שהיא התביישה להגיע לנשף בשמלה ישנה ולראות את כל הבנות לבושות בשמלות חדשות ויפות.

גלגולו של הסיפור

הסיפור שמתגלגל במשפחה מגיע מתופרת, שהייתה חברה של אמא של סבתא. פעם סבתא הגיעה לבקר את התופרת ושמה לב שבגרביון שלבשה סבתא יש חור ואחרי הביקור סבתא תכננה להיפגש עם חברים מהאוניברסיטה. סבתא מאוד נלחצה ולא הרגישה בנוח בגלל החור בגרביון ואז התופרת אמרה משפט שעבר לאמא שלי ומאמא שלי אליי: "תהיי בטוחה בעצמך ותחשבי שהיום מתאים לך לצאת עם גרביון עם חורים ואם למישהו זה מפריע זאת בעיה שלו".

המצאות

סבתא מאוד אוהבת לאפות עוגות, לחמים ועוד. היא תמיד עשתה את הבצקים בידיים עד שהמציאו מכשיר אופה לחם. היום היא משתמשת בו הרבה, אופה לחמים מסוגים שונים ובקלות.

מתכון משפחתי " זראזי "

זה מתכון שעבר מסבתא רבתא שלי לסבתא ומסבתא לאמא שלי. לקלף  5-6 תפוחי אדמה, לחתוך אותם לחצי ולבשל במים עד שיהיו רכים. שופכים את המים ושמים בצד להתקרר. בינתיים בצד מטגנים בשר בקר טחון עם בצל מוסיפים תבלינים לפי הטעם ומניחים להתקרר. את תפוחי האדמה למעוך עד שנקבל פירה. מוסיפים ביצה, מלח, פלפל ומערבבים את הכול. בכפות הידיים עושים כדור מתפוח האדמה, עושים מעין קערה קטנה מהכדור וממלאים בפנים בשר טחון. סוגרים את הכדור ועושים צורה של קציצה. מטגנים את קציצת תפוחי האדמה על מחבת עם שמן עד לקבלת צבע זהוב.

בת מצווה

סבתא מספרת שאת גיל ה-12 שלה חגגו כמו כל יום הולדת אחר בלי חגיגות מיוחדות. הזמינו קרובי משפחה הביתה וחגגו באווירה משפחתית. לא היה נהוג לחגוג בת מצווה.

חפץ יקר:

החפץ היקר לסבתא הוא עגילי זהב שסבתא קיבלה מתנה מאמא שלה עם תחילת לימודיה באוניברסיטה. אלו הם עגילי זהב והם יקרים לסבתא כי היו המתנה היקרה ביותר שסבתא קיבלה עד אז. העגילים עשויים בצורת פרח ובפנים אבן אודם. כל השנים האלו סבתא שמרה על העגילים וכשאני נולדתי סבתא נתנה את העגילים במתנה לאמא שלי וביקשה להעביר לי אותם כשאגדל.

העגילים

הזוית האישית

לינוי הנכדה: מאוד מאוד נהניתי מהקשר הרב דורי כי התחברתי יותר לסבתא שלי ולמדתי עליה דברים חדשים שלפני כן לא ידעתי. היה לי כיף לשאול את סבתא שלי על מה שהיא עברה ועל מה היה בתקופה שלה. סבתא שלי לימדה אותי על התהליך שלה בחיים. גם סבתא שלי נהנתה מאוד מכל השלבים של הראיונות ומהפגישות איתי כשסיפרה על החיים שלה.

מילון

זארזי
מעדן נפלא שמגיע אלינו מהמטבח המזרח אירופאי, תפוח אדמה ממולא בהפתעות.

ציטוטים

”תהיי בטוחה בעצמך ותחשבי שהיום מתאים לך לצאת עם גרביון עם חורים ואם למישהו זה מפריע זאת בעיה שלו!“