מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא שלי היא סבתעה

סבתא, רעות והקשר הרב דורי
מכאן סבתא ינקה את אהבתה לחיות
"קשה יש רק בלחם וגם אותו צריך לאכול" - העבודה מהנה ומשתלמת

הילדות של סבתא

נולדתי בר"ח אדר א' תשי"א במושב כפר אחים. למעשה, המושב טרם הוקם ולכן גרנו בכפר ערבי נטוש בשם קסטינה. הורי שלמה יואל ופרידה גנץ, היו ניצולי שואה שעלו לישראל בעליה הבלתי לגאלית באוניה "גאולה". האוניה נתפסה ע"י הבריטים ונשלחה לקפריסין. שם הם שהו עד הקמת המדינה ב-1948. כשהם הגיעו לארץ, ציונים נלהבים, הם רצו להקים יישוב חדש בחבל לכיש. לכן, הגרעין אליו הם היו שייכים התיישב בכפר הערבי קסטינה עד הקמת מושב כפר אחים.   
 
סבתא ואחיה חיים במעבר מקסטינה לכפר אחים

סבתא ואחיה חיים במעבר מקסטינה לכפר אחים

בגן הילדים: סבתא בשורה התחתונה ראשונה מימין
 
ילדותי עברה עלי בכפר אחים, היו לי חברים וחברות רבים. כל יום נפגשנו אחה"צ, קפצנו בחבל, שיחקנו קלאס, חמישה מקלות, התגלגלנו בתוך חבית, או במחבואים – בו הייתי אלופה.

 

סבתא והכלב שלה דרומי

סבתא והכלב שלה דרומי
 סבתא וכלבה דרומי
אני ואחי חיים עזרנו הרבה מאוד להורים בעבודות המשק. היו לנו פרות, תרנגולות, אווזים ותרנגולי הודו. בבוקר לפני הלימודים, עזרנו להאכיל את בעלי החיים, ואחר הצהריים יצאנו עם ההורים להביא את המזון לבעלי החיים מהשדות. בקיץ, ההורים גידלו ירקות כגון עגבניות, וכל בוקר יצאנו לעזור בעבודת הקטיף.

סבתא עוברת לרעננה
למדתי בבית הספר היסודי האזורי 'שפיר'. בסוף כיתה ח' עברנו לגור ברעננה. שם התגוררתי עד לנישואי. למדתי בתיכון הדתי על שם ה"רב מימון" בהרצליה. אחר כך המשכתי ללימודי הוראה בסמינר "תלפיות" בתל אביב. עם סיום לימודי נישאתי לסבא מאיר, אותו היכרתי כשהייתי בכיתה ט'. סבא מאיר שנולד וגדל בשדה אילן למד בכפר בתיה. יום אחד באתי לבקר חברה בכפר בתיה ואז פגשתי את סבא מאיר שהיה תלמיד כיתה י"א בבית הספר החקלאי בכפר-בתיה. סבא היה יפה תואר, גבוה ובעל בלורית מקורזלת עבותה.
 
 משפחות פולטהיים גנץ ופבריקנט באירוסי סבא וסבתא
 
ביום בו הייתה הבחינה האחרונה שלי בסמינר "תלפיות", נסעתי לתל אביב עם מזוודה. עם תום המבחן, הלכתי לסלון הכלות, לקחתי את השמלה שבחרתי, הכנסתי אותה למזוודה וחזרתי איתה לרעננה. אחר הצהריים הלכתי לספר, לבשתי את שמלת הכלה ובערב התחתנתי ב"אולמי רעננה". הארוע המשמח היה בראש חודש תמוז תש"ל (1970).
 
סבא מאיר וסבתא אסתר בערב כלולותיהם
 
.
 
סבא מאיר וסבתא אסתר בשדה אילן
את ביתנו בחרנו להקים בשדה-אילן שבגליל התחתון. בשדה אילן הקמנו משק חקלאי. היתה לנו רפת, לול וגידלנו פרחים לייצוא. סבא מאיר עבד במשק, ואני עבדתי כמורה בבית הספר האזורי בלביא. אחר הצהריים עזרתי לסבא בעבודות המשק.
כעבור שנתיים נולדה בתנו הבכורה מרים (מירה) שנקראה על שם הסבתא של סבא מאיר, מתילדה פולטהיים, שנספתה בשואה. שנה וחצי מאוחר יותר, הצטרף שלמה יואל (ש"י) למשפחה. שי קרוי על שם אבי שלמה יואל שנפטר מיד אחרי נישואי ולא זכה להכיר את נכדיו. בתשל"ה נולדה בתנו הצעירה לאה, שהיא גם אמא של רעות. לאה קרויה על שם סבתא רבתא של רעות, לאה פבריקנט, ילידת זיכרון יעקב וממיסדות המושבה סג'רה (אילניה).
 
סבא וסבתא גמלאים חרוצים
עבדתי כמורה בבית הספר בלביא במשך 34 שנים. כשפרשתי לגמלאות, הקמתי בית מדרש לנשים בשדה אילן. הלכתי ללמוד גבנות וייננות והיום, אני מכינה גבינות, יין וריבות לשמחת המשפחה המורחבת. השנה, אני לומדת קולנוע, מסע בין תרבויות בעולם ואומנות הבד. סבא ואני מטפחים גינה ובה פרחים ועצי- פרי. פירות גנינו משמשים להכנת ריבות, ואת הזיתים אנו מוסקים וכובשים בטעמים שונים. בביתנו 2 מקררים, ובמחסן מקרר נוסף (ועוד מקרר רזרבי במחסן). המלאים בכל טוב: ריבות מפירות  שונים, גבינות, לבנה, יוגורט, יינות, חמוצים מירקות שונים, זיתים שחורים, סגולים, וירוקים. במחסן ישנם גם קנקני שמן זית מהמטע ואגוזי פקאן מהגינה.
 
הנחת שלנו – הנכדים!
רעות באה אלינו לשבתות ובחופשים. באחת החופשות לימדתי אותה לרכב על אופניים. בהתחלה היה קשה אבל כמו שאני תמיד אומרת "קשה יש רק בלחם וגם אותו צריך לאכול" רעות המשיכה לרכב על אופניים בכל ביקור שלה אצלנו והיום היא אלופה! רעות מתפעלת מכל העבודות שסבא מאיר ואני עושים בביתנו, אבל אנחנו נהנים מכל רגע של עבודה בשדה, בגינה ובבית ורעות ושאר המשפחה, ילדים ונכדים נהנים מהתוצרים.
 
ארוחת ערב איטריות עם כרוב, למחנה קיץ ביער לביא מסבא וסבתא
 
תשע"ו, 2016

מילון

קוצקש קפוסטה
איטריות עם כרוב (בהונגרית )- המאכל האהוב עלי

ציטוטים

”"קשה יש רק בלחם וגם אותו צריך לאכול"“