מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של סבתא לונה בכר פלקון

סבתי ואני בגיל חמש עשרה
סבתא וסהר התינוקת
העלייה לארץ והחיים במעברה

נולדתי בטורקיה בשנת 1944 באיסטנבול שבתורכיה, לסבתא אסתר וסבא שלמה. הייתי הבת השלישית, בין שתי אחיות גדולות ממני , מיכל ומזל,  ושני אחים קטנים דוד ויצחק, יחד אנחנו חמישה אחים ואחיות.

כשהייתי בת חמש ההורים שלי החליטו לעלות לארץ ישראל. עלינו באונייה רעועה. כשהגענו ארצה לקחו אותנו למעברה בפרדס חנה. גרנו באוהל ענקי יחד עם כמה משפחות. הייתי ילדה צעירה וגם היינו שם תקופה קצרה, לכן אני לא זוכרת הרבה מהתקופה הזאת. גרנו במעברה כמה חודשים ולאחר מכן קיבלנו בית בכרכור עם שטח אדמה ענקי ושם גידלנו פירות וירקות.

בתקופה ההיא המצב הכלכלי בארץ לא היה טוב, היתה מדיניות צנע, והיו מחלקים תלושים של קמח סוכר חלב ומוצרים נוספים. אבל אנחנו לא היינו משתמשים בהם והיינו מביאים למשפחות שהיה להם יותר קשה, משפחות שהיו עם יותר ילדים. לנו לא היה צורך בתלושים – אבא שלי היה עובד במסעדה עם ערבים והם היו מביאים אלינו הביתה ביצים בכמויות רבות, סוכר, קמח, אורז, מצרכים שונים ממש מכל טוב. מרוב שהם היו מביאים לנו בכמויות – היה לנו מחסן מלא במוצרי יסוד רבים.

למדתי בבית ספר במושבה שבה גרנו, בכרכור. למדתי עד גיל 12 בבית ספר, ועזבתי את בית הספר בעקבות אחיותיי שעזבו ועברו לקיבוץ.

החיים בקיבוץ גבעת עוז

כשעזבתי את בית הספר, עברתי לקיבוץ גבעת עוז. בקיבוץ הייתי ישנה בחדר עם עוד שלוש בנות. מדי יום היינו לומדים בבוקר ארבע שעות ואחרי זה עובדים שעתיים, ואחרי העבודה היינו חוזרים ללמוד.

בקיבוץ עובדים בכל ענפי המשק, אך בעיקר עבדתי בלול, הייתי מזריקה לתרנגולות ויטמינים ואוספת את כל הביצים. השעות אחרי בית הספר היו הכי מהנות: היינו משחקים והיינו הולכים וקוטפים מהעצים תותים ופטל שחורים, וזכור לי שהיינו מתלכלכים מהמיץ שהיה בפירות.

בקיץ היו לוקחים אותנו לתחרויות נגד בתי ספר אחרים. הייתי טובה בריצות ארוכות, ריצות קצרות וקפיצות לרוחק והבאתי לקיבוץ שלי הרבה ניצחונות. אחרי שלוש שנים מדהימות במסגרת הקיבוץ, החלטתי שאני עוזבת את הקיבוץ ועוברת לעיר.

מעבר לעיר, הכרות עם סבא והולדת הילדים

עברתי לעיר תל אביב אחרי שלוש שנים בקיבוץ.

התחלתי לעבוד ברקמה, הייתי תופרת מצעים. אחרי עבודה של שנתיים, עברו לגור ממול מקום העבודה שלי משפחה עם ילד. ראיתי שהוא ילד חתיך ואחרי זמן קצר הלכתי והזמנתי אותו לצאת איתי, והוא הודה בפני שכל כך הרבה פעמים ראה אותי שם עובדת והתבייש לגשת אליי..  וברגע שראיתי אותו ידעתי שהוא יהיה האבא של הילדים שלי והגבר של חיי.

יצאנו שנה אחרי שנה והוא הציע לי להתחתן איתו. התחתנתי בגיל 17 בתאריך 9.1.62 ובגיל 18 הייתי אימא – נולדה בתי הבכורה, אתי, בתאריך 11.12.62 – בתי אתי הייתה כל עולמי, שבע שנים הייתי איתה הענקתי לה את העולם שלי, לא רציתי עוד ילדים, ואז סבא ביקש ורצה בן והשתכנעתי, כך שאחרי שבע שנים נכנסתי להריון ונולדה הבת השנייה שלי שרון, בתאריך 20.12.69. גם לה רציתי לתת את כל כולי. לכל ילד הענקתי את כל היחס שיש, ולכן לקחתי הפסקות גדולות יחסית בין לידה ללידה: וכך, אחרי עשר שנים מלידת הבת הבכורה שלי שהייתה כבר בת 17 ומהבת השנייה שהייתה כבר בת 10 – נולד בני הקטן, הדובדבן שבקצפת, איציק, הוא האבא של סהר נכדתי, שבזכותה תעדתי את סיפור חיי.

אני מתגוררת עדיין בתל אביב ויש לי 12 נכדים ונכדות. שיהיו בריאים ומאושרים!

מקווה שאהבתם את הסיפור שלי..

סהר בגיל שלוש עם סבתא

 

סהר בגיל חצי שנה עם סבתא

 

הזוית האישית

סהר פלקון: בחרתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת מעורבות חברתית. החוויה הייתה מרתקת. גיליתי על סבתא דברים שלא ידעתי לפני, איך היו חייה, איך היא הכירה את סבא, את הילדות שלה בכרכור ועל ההנאות שלה מהחיים.

מילון

מדיניות הצנע
מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (ביטוי הבא לתאר תקופת צמצום במזון. בישראל, פעמים רבות משתמשי הכינוי מתכוונים רק לתקופה עד תחילת המדיניות הכלכלית החדשה). מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: (יקיפדיה)

קיבוץ נווה עוז
שכונה בפתח תקווה. השכונה הוקמה ב-1947 ועד לשנות ה-70 הייתה מבודדת מיתר חלקי העיר. היא נועדה להיות פתרון התיישבותי לחיילי הבריגדה היהודית לאחר מלחמת העולם השנייה. ראשוני המתיישבים היו משוחררי הבריגדה, אשר קיבלו אפשרות לרכישת דירה בת שני חדרים ומטבח על חלקת אדמה. (יקיפדיה)

ציטוטים

”ברגע שראיתי אותו ידעתי שהוא יהיה האבא של הילדים שלי והגבר של חיי.“