מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חייה של סבתא לאה

אני וסבתא ביחד
סבתא שלי בת 16
קורות החיים של סבתי

סבתי לאה אונגר נולדה בשנת 1947, שנה לפני שהוקמה המדינה.

זה היה בתקופת המנדט הבריטי, היא לא זוכרת הרבה ,היא הייתה בסך-הכל בת שנה. היא נולדה בישראל, ברמת גן.

כשהיא גרה ברמת גן, היא ואמא שלה גרו בדירה במרתף, המקום הכי גרוע בדירה. לאחר מכן עברו היא ואמה לגור מעל הבניין, בחדר על הגג. היום קוראים לזה פנטהאוז. אז, זה היה החדר השני הכי גרוע בבניין. השמש קפחה להם מעל הראש, כשירד גשם הכל ירד עליהם והיה להם קר. לאה הייתה משתמשת במילה פנאן, פנאן זה יופי, אחלה. למשל אם שאלו אותה מה שלומה, היא הייתה עונה פנאן. היא חיה בתקופת הצנע, המדינה הייתה מאוד מאוד ענייה. לא היה כסף ולא היה אוכל, אז נתנו הקצבה. כל משפחה קיבלה פנקס עם בולים, היה בול אחד לקמח, ובול אחד לסוכר, ובול אחד למרגרינה. יכלו לקנות רק לפי הבולים, ברגע שקנית סוכר, את לא יכולה לקנות יותר סוכר. ברגע שנגמר נגמר. וככה כל חודש הם היו מקבלים הקצבה. המוכר היה צריך לקחת את הבולים ולהראות למדינה שהוא נתן סוכר. כל משפחה קיבלה לפי מספר הנפשות.

המשחקים היו מאוד מאוד פשוטים, קלאס למשל, הם היו מוצאים אבן גיר ומציירים על הכביש. לא היו מכוניות שנסעו בכביש. חמש אבנים, לא קנו אבנים מברזל כמו שלנו יש, היו אוספים חמש אבני חצץ. היו משחקים גם חמישה מקלות, קפיצות בחבל, ולא היו חנויות צעצועים.

ואז דודה ליזי באה. מכיוון שאביה של לאה נהרג והוא היה האח של ליזי. היא באה מחו"ל כדי לנחם את ההורים שלה. לאחר מכן הסבא, אבא של ליזי, קנה דירה בתל אביב עם שלושה חדרי שינה. הדירה הייתה בשביל לאה, שישנה בחדר אחד, אמא של לאה שישנה בחדר השני, וליזי שישנה בחדר השלישי. לאמא של לאה לא היה ממה לחיות מכיוון שבעלה נהרג. אמא של לאה הייתה צריכה לצאת לעבודה וגם ליזי עבדה. אמא של לאה קראה לסבתא של לאה, שתטפל בלאה והיא תוכל ללכת לעבודה. סבתא של לאה הגיעה מהונגריה והצטרפה לדירה.

לאחר מכן אמא של לאה התחתנה עם מישהו שגר בנהריה. הייתה לו חנות נעליים, והם עברו לגור בנהריה. מדירה מסודרת בתל אביב, הם עברו לנהריה. הם עברו לבית על חול לא היו אפילו בלטות. בהמשך, אמא ובעלה, בנו בית שבו לאה גרה עד גיל שמונה עשרה. בבית הזה היה להם המון טבע, גינה גדולה, והם גרו בנהריה ליד הים. הם שיחקו המון משחקים בחוץ. כשלאה קצת גדלה, היו לה שכנים שיש להם סבא וסבתא שגרים בארצות הברית. כולם קינאו בהם, הם היו מקבלים חבילות מחו"ל, והם היו מקבלים בובות וצעצועים מאוד יפים וחמודים. לפעמים לאה הייתה באה ומשחקת איתם בבובות שהם קיבלו.

ללאה לא הייתה תנועת נוער, כמו שלנו יש. התנועה התחילה כשהיא הייתה בכיתה ט', לאה הייתה המחזור הראשון של התנועה. הם היו בוחרים את הילדים ,שהם חשבו שהם מתאימים ולקחו אותם לקורס הדרכה. לאה הייתה מדריכה וקיבלה חניכים, אך לעולם לא הייתה חניכה. ההורים של לאה היו הולכים לעבוד ולאה הייתה נשארת לבד, לאה הייתה ילדה יחידה. לבית הספר הם היו הולכים ברגל, בשלב מאוחר יותר הם קיבלו אופניים והיו רוכבים בהם המון.

ללאה היו המון מלחמות שהיא חוותה בחייה. מלחמת השחרור, אבל אז היא לא פחדה, היא הייתה רק בת שנה, הייתה גם את מלחמת סיני, במלחמה הזאת לאה הייתה בת תשע. היא לא פחדה. הם כיסו את כל החלונות בנייר שחור, כדי שלא יראו אור ולא יוכלו להפגיז. היה משהו אחר שהפחיד אותה. בנהריה היו עצים גבוהים גבוהים מחוץ לביתה. בלילה הייתה רוח והרחש של העצים הפחיד אותה. היא הייתה בטוחה שאנשים נכנסים לבית שלה. הכל היה פרוץ ולא היו מנעולים. לאה רצתה להיות כשתהיה גדולה, קצרנית. קצרנים, במסגרת תפקידם, שומעים סיפורים, וכותבים אותם מאוד מהר. הם כותבים בצורות מיוחדות, כך שהם מספיקים לכתוב את הסיפור בקצב. בשוויץ היה בית ספר שמלמד קצרנות. לאה מאוד רצתה לנסוע לשם וללמוד. לאה רצתה לעבוד באו"ם ולכתוב נאומים היסטוריים. בשביל להיות קצרנית ולעבוד באום לאה הייתה צריכה לנסוע לבית הספר בשוויץ. אבל אמא של לאה לא הסכימה לה, בגלל שלאה הייתה צריכה לטוס לחו"ל לבד.  החלום הזה של לאה לא התגשם. במקום זה לאה רצתה לעבוד במשרד החוץ. לאה אפילו הלכה למשרד החוץ, מכיוון שבאותו זמן היא גרה בירושלים. לאה  אהבה את ירושלים. מכיוון שלאה כל כך רצתה לעבוד במשרד החוץ, היא גם השקיעה מאוד בלימוד אנגלית.  לאחר מכן לאה פגשה את יובל והם התחתנו, אבל יובל לא הסכים שהם יגורו בירושלים, וכל החלום שלה ירד לטמיון. בסופו של דבר לאה עבדה בתור עובדת סוציאלית.

לאה ויובל הכירו כשלאה הייתה בת עשר  ויובל היה בן שלוש עשרה. יובל עלה עם אמו לארץ, והם היו שניהם לבד. הם הגיעו וגרו בנהריה היכן שלאה גרה, אך היא כבר גרה בירושלים. אמא של לאה בדיוק באותו זמן עברה ניתוח, והיא הייתה צריכה עזרה ואמא של יובל עזרה לה וטיפלה בה. כך לאה הכירה את יובל. חלפו המון שנים עד שלאה ויובל התאהבו. לאה ויובל הולידו ילד. את אסף. אסף ילד מאוד יפה ומאוד אהב טבע ובעלי חיים וגם טיולים. לאה ויובל היו לוקחים אותו לכל מיני חוגים, שקשורים לטבע. לאחר מכן נולד ללאה ויובל ילד נוסף בשם ארז. אסף היה ילד אמיץ מאוד. לאסף היו המון ציונים שליליים בתעודה והוא לא השקיע בלימודים. בשלב מסוים המורה שלו הרימה ידיים. בגיל לא צעיר, בכיתה י, הוא הבין שהוא צריך לקחת את עצמו בידיים. הוא למד והשקיע, ומהתעודה הראשונה עם המון שליליים, הוא קיבל תעודת הצטיינות, והמורה כל כך הופתעה כשראתה איך הוא התקדם. הוא גם מאוד אהב ביולוגיה וקיבל 100 בכל המבחנים, בזכות זה הוא קיבל תעודת הצטיינות. לאחר מכן נולד ליובל ולאה עוד ילד בשם עמר. עמר, ארז ואסף כבר הקימו משפחה יש להם ילדים ולאה שמחה על כך  בכל רגע.

הזוית האישית

מאיה – חווייתי הייתה מהנה, כיפית, נחמדה ומלמדת.

מילון

פנאן
כיף, עונג, הנאה, שמחת חיים. מילוג

ציטוטים

”היא חיה בתקופת הצנע, המדינה הייתה מאוד מאוד ענייה. לא היה כסף ולא היה אוכל, אז נתנו הקצבה. כל משפחה קיבלה פנקס עם בולים, היה בול אחד לקמח, ובול אחד לסוכר, ובול אחד למרגרינה. י“