מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא יעל – בתו של מנהל היקב

סבתא וסבא בערב שבת לקידוש
סבתי בגן הילדים
על הילדות הקסומה בראשון לציון

שמי יעל, מקור השם מהתנ"ך מספר שופטים, פרק ד': "ותיקח יעל אשת חבר הקיני את יתד האוהל ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא נרדם ויעף וימות". העולים מגרמניה אהבו מאוד את השמות התנ"כיים וכך ניתן לי השם יעל. אמי ומשפחתי הייקית היו קוראים בשמי בלי להדגיש אף אות, מוריי וחברותיי היו מדגישים את האות "ע" בשמי כאשר קראו לי ופנו אליי. שם משפחתי לאחר נישואי לסבך הוא טפר, משמעו כדרות ומקורו מרוסיה הלבנה. לפני נישואי לסבא שם משפחתי היה רוזנטל – משמעות: עמק שושנים, מקורו ממשפחת סבי בגרמניה.

נולדתי בתל אביב, ארץ ישראל, פלשתינה בתקופת המנדט הבריטי בבית חולים אסותא בתאריך 23.01.1940 – י"ד בשבט ת"ש. את יום הולדתי אני חוגגת עם בני משפחתי וחברים. אני הבת הבכורה יש לי שני אחים: דן וגד ואלכסנדר ז"ל שנפל במלחמת ההתשה. הוריי התייחסו אל שלושתנו באופן שווה. התחלקנו שלושתנו בחדר אחד בו היו שלוש מיטות, שולחן אחד במרכז, כוננית למשחקים וספרים וארון לבגדים. כיבדנו את הפרטיות של כל אחד.

ביתנו ברחוב הכרמל 24 בראשון לציון – בית התבשיל, היה ממול היקב (מקום עבודתו של אבי כיינן ומנהל היקב). מאחורי הבית היה גן המושבה – חצר המשחקים שלנו. דירתנו הייתה בקומה השנייה אליה הובילו מדרגות עץ ומרפסת. למרפסת היו מספר פתחים למטבח לחדר השירותים ולדירת המגורים. בדירה היו שלושה חדרים שיצאו מחדר (פרוזדור) ענק עם חלונות גבוהים וקשת בראשם. מאחור הייתה מרפסת קטנה שהשקיפה על גן המושבה. בתקופת מלחמת השחרור והצנע בארץ גידלנו בחצר תרנגולות, אווזים, ברווזים, וכמובן כלב בשם רקסי ושני חתולים" שחורי וג'ינג'י. גם היתה לנו גינה קטנה בה גידלנו תות שדה, דובדבן יהודי וירקות. היו לנו תורנויות לעזור בבית: שטיפת כלים וניגובם אחר הארוחות בשבת, איסוף ירק בר (כמו ריג'לה, חסה טבעית ועוד) בסל נצרים גדול ביום רגיל ומנה כפולה בימי שישי (עבור שבת וחג). בתקופה בה שמרנו מזון במקרר קרח (לא חשמלי) היינו מביאים מבית החרושת לקרח רבע בלוק או שליש בלוק בעזרת מצבת מיוחד. בימי חג וסוף שבוע ארוך כמו ראש השנה, היינו הולכים בשבת או חג לביתו של החלבן עם כד מתכת גדול לחלב וכד קטן עבור שמנת. המקרר היה קטן ולכן לא יכולנו למלאו עם חלב לשלושה ימים.

שיחקתי בילדותי עם חברות ילדי שכנים. שיחקנו בחצר ובגן המושבה. שיחקנו בקפיצות בחבל, במחבואים, בתופסת (ביאג), בארבעה מקלות, בקלאס, בגוגואים  בגולות, בגשר זהב, בטלפון שבור, משחק הכיסאות, חמור ארוך, חמש אבנים. היינו מתנדנדים בעזרת ענפי הדקל עד שיום אחד נפלתי ונפצעתי בראשי. לא היו בילדותי רדיו, טלוויזיה או טלפון ולכן ביליתי במשחקי חוץ, בבית שיחקתי בקלפים רביעיות, בריצ'רץ', בסולמות, במשחקים שאמי הביאה מילדותה בגרמניה. שיחקתי הרבה בבובות, להלבישן לתפור להן בגדים. הייתה לי מעץ עגלת בובה לתינוק. רקמתי מפיות וסרגתי. בעונת הסברס הלכנו לקטוף את הפרי עם מקל שעליו הוצמדה קופסת שימורים. גידלנו תולעי משי בעונה בה עץ התות לבלב. שירי הילדות ששרתי היו של הגיל הרך ושירי חגים, בנוסף לשירי פלמ"ח שנוגנו בקולנוע קרוב לביתי בתקופת הגיוס של מלחמת השחרור, שירי מולדת (השיר על הר הצופים – עוד לפני שיהורם גאון שר אותו), שירים שמילותיהם פסוקים מהתנ"ך ומהתפילות. רקדנו הורה, למשל הריקוד "ושאבתם מים בששון",  או צ"אנה צאנה הבנות תראינה חיילים במושבה". בביתי ניגנו מוסיקה קלאסית: מוצרט שטראוס שופן ועוד. שרתי שירי ילדות בגרמנית שלמדתי מאמי ומסבתי ואותם גם זמזמתי לנכדי בינקותם.

בילדותי

גדלתי בבית מסורתי, אבי הניח כל בוקר תפילין, בשבתות עשה קידוש ובמוצאי שבת בירך הבדלה. בביתנו שמרו על כשרות ובפסח על כשר לפסח ועל הגעלת כלים, בחגים היינו מתפללים בבית הכנסת. בחופש הגדול החל מגיל 16 עבדתי בעונת הבציר ביקב אבל בתנאי – אם ירצה בן או בת של פועל יקב לעבוד, עלי כבת המנהל לפנות את מקומי. בנוסף בעשירית מהמשכורת שהרווחתי עלי לקנות לסבתי האלמנה מצרכי מזון – מתן מעשר. רעיון חכם ומחנך לעזור לזולת.

הילדות שלי היתה ילדות שמחה לא שיתפו אותנו בבעיות כלכליות ופוליטיות. לא נחשפנו לעובר על יהדות אירופה בשואה באותו זמן, זה היה נושא בלעדי למבוגרים. למדתי בבית ספר דתי בית יעקב. בשנות החמישים קלטו בבית הספר בנות שהגיעו ארצה אחרי השואה, הן לא סיפרו על מה שעבר עליהן ואנחנו התחברנו ושיחקנו איתן. למדתי לנגן בחליל ורקדתי אצל מורה לריקודים. בשבתות ביליתי בתנועה בשם "בתיה" הקשורה לבית הספר בית יעקב. בתיכון הייתי חברה ומדריכה בבני עקיבא. למדתי בגמנסיה הריאלית בראשון לציון במגמה ריאלית.

לאחר שסיימתי שרות צבאי ואת לימודי הבקטריולוגיה באוניברסיטה תל אביב, שבתי ללמד בגימנסיה הריאלית כמורה לכימיה וישבתי בחדר המורים עם מורי מהעבר.

כבוגרת נהניתי ממלאכות יד, מקריאת ספרים, מהאזנה להרצאות במדע, אמנות, ספרות, טיולים בעולם ובארץ. אני אוהבת לצלם וידאו וסטילס, אוהבת טיולים בעולם, שיט, הכוללים ביקור במוזיאונים, בתי כנסת, כנסיות ואתרי טבע. הייתי זמן מה חברה בטלוויזיה הקהילתית, השתתפתי בצילום ועריכה של סרטים משודרים.

הזוית האישית

בן: נהניתי לעשות את התיעוד עם סבתי. למדתי עליה ועל אורח חייה דברים שלא ידעתי, אני שמח שהשתתפנו בתכנית.

מילון

אוי מיינה צורס
אוי ואבוי. הצרות שלי.

בית התבשיל בראשון לציון
בית התבשיל (נקרא גם "בית הפקיד") הוא מבנה שנבנה בשנות השמונים של המאה ה-19 במושבה "ראשון לציון". המבנה ידוע בשל חנות המסחר ליינות "כרמל מזרחי" שהייתה בו. הוקם במושבה ראשון לציון ב-1889. בשנת 1902 (תרס"ג) נפתחה במבנה גם חנות לממכר יינות של חברת "כרמל מזרחי", זו הסיבה שקוראים לרחוב שבו שוכן המבנה "רחוב הכרמל". הבחירה בשם זה נועדה לפרסם את החנות. סניף "כרמל מזרחי" היה אחד המוסדות הכלכליים החשובים בראשון לציון. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אם אני לי מי לי. סבתא השתמשה בפתגם זה כאשר רצתה לעודד אותי להיות אחראי יותר בקשר לעבודה ובכלל בחיים“