מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא ונכדה חברות לנצח

גבי פינסקי ונכדתה
תוכנית הקשר הרב דורי בכתתה של הילי הנכדה
זיכרונות ילדות של סבתא גבי - הקשר עם סבתא (אמא של אבא יחיאל)

שמי גבי פינסקי, נולדתי בקיבוץ אפיקי ב1945. אני סבתא של הילי ואמא של ניב פינסקי – אבא של הילי.

סבתי סבתא שמעה – (אמא של אבא יחיאל) היתה דור שני בארץ, בכפר שילוח, לאמא שלה שגם היא נולדה בכפר השילוח – כפר תימנים ליד ירושלים. סבתא שמעה התגוררה כל חייה בירושלים, ואני הנכדה הבוגרת, נסעתי אליה לחופשה ממושכת כל חופש גדול, ובהמשך גם כחיילת. זיכרונות הילדות שלי מסבתא הם, שהיא היתה לוקחת אותי מגיל צעיר מאוד, לשוק במחנה יהודה, לגן החיות התנכי ולמערות הסנהדרין, חורשת את רחובות ירושלים רק ברגל. וכמובן שהלכנו לבית הכנסת בשבת.

סבתא גרה בשכונת  בית ישראל – רחוב של תימנים עם אוירה מאוד מיוחדת ושונה מחיינו בקיבוץ. היתה לי סבתא אמיתית שהעבירה לי את מיטב המורשת, של העדה התימנית: במאכלים, במנהגים ובתלבושות.

הסיפור על סבתא שמעה, נשאר חרות בזיכרונות הילדות שלי, בגלל היותה אישה מיוחדת, מלאה בסיפורים, עם  נפש אצילית,  ומלאת נתינה. היא מאוד השפיעה עליי בשנות חיי ראשונות. סבתא הספיקה להכיר את בניי, הנינים שלה ניב, נועם ועומרי.

בחרתי לספר על שני חפצים משמעותיים בחיי – הקשורים לסבתי סבתא שמעה.

החפץ הראשון הוא: הוא מטפחת מקושטת חרוזים של סבתא שמעה עלי – סבתא של סבתא,

והחפץ השני הוא: סיר קובנה אישי (הלחם התימני של שבת).

כשסבתא שמעה נפטרה, לקחתי למזכרת את המטפחת שהיא חבשה ביומיום, ואת סיר הקובנה האישי שלה. החפצים הגיעו לידיי בשנת 1982, כשהיא נפטרה, ואני הייתי בת שלושים ושבע. החפצים נמצאים אצלי כבר שלושים ושמונה שנה.

סבתא שמעה, הייתה קונה בד לבן ומביאה לחברותיה התימניות חרוזים, והן היו תופרות לה על המטפחות את החרוזים. זה נקרא "סרט חרוזים". המטפחת בת מאה ושמונה שנים.

את הסיר היא הביאה מביתה בירושלים ב- 1963 כשהיא הגיעה לחיות בקיבוץ אפיקים. הסיר עתיק יומין, מילדותה בירושלים (לא ידוע גילו). שני החפצים נקנו בשוק של ירושלים. את החרוזים של המטפחת, חברותיה של שמעה עשו. זוהי מזכרת חיה מילדותי. המטפחת נשארה לי למזכרת ואינה בשימוש.

בסיר קובנה אני עושה בשבתות קובנה לכל המשפחה וביצים חמות לרוב. אני אעביר את הסיר למי שיבטיח לי לעשות קובנה כמיטב המסורת בשבת, לכל המשפחה. את המטפחת אעביר לנכדה שתרצה אותה.

סיר הקובנה, מטפחת החרוזים וברקע סבתא שמעה עלי

                                                               תמונה עם געגוע 

אני גבי פינסקי סבתא של הילי אמא של ניב, מסתכלת בגעגוע על תמונה של אמא שלי פנינה עלי.

אנחנו שישה אחים במשפחה, ארבעה מאתנו חיים בקיבוץ אפיקים. אמא שלי, פנינה, היתה אישה מאוד משפחתית, אוהבת אנשים והיא נפטרה לפני תשע שנים.

התמונה הזו צולמה כשהייתי בת שישים וחמש, כשחגגנו לאימא יום הולדת תשעים. התמונה תלויה מולי כל הזמן, על דלת המקרר ועל הארון במטבח. בשנותיה האחרונות לחייה, אמא היתה מגיעה עם איזבלה, המטפלת מהודו, לביתי בשבת בבוקר, למפגש המשפחתי לשולחן הקובנה.

פנינה עלי – אמא של סבתא גבי פינסקי

הזווית האישית

סבתא גבי פינסקי והנכדה הילי השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בתשפ"א -2021 בבית הספר אפיקי ירדן שבקיבוץ אפיקים, בהובלת המורה יעל גלסמן.

מילון

קובנה
כֻּבַּאנֶה (מערבית: كبانة או كبان) הוא מאכל תימני מסורתי. הכובנה היא מאפה דמוי חלה עגולה ואוורירית מבצק שמרים, עשיר בחמאה מותכת כסאמנה (לעיתים מוחלפת במרגרינה או בשמן), הנאפה במשך 8 עד 12 שעות בתוך סיר באפייה איטית.הכובאנה נאכלה בתימן במשך כל ימות השבוע והוכנה בצורה מיוחדת לשבת (אצל יהודי צנעא וצפון תימן), ואילו בארץ ישראל נאכלה בסעודת בוקר שבת. ויקיפדיה

ציטוטים

”סבתא שמעה, הייתה קונה בד לבן ומביאה לחברותיה התימניות חרוזים, והן היו תופרות לה על המטפחות את החרוזים. זה נקרא "סרט חרוזים". המטפחת בת מאה ושמונה שנים.“