מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא אגוזי

סבתא ואני
סבתא עוטפת "אגוזי"
סיפור חייה של סבתא זהבה

 
סבתא נולדה בבית חולים בילינסון בפתח תקווה, בחודש אוגוסט 1951. אחות קטנה לשני אחים, שמואל הבכור בן 10 ויוסי שהיה כבר בן 7. היא הייתה תינוקת לתפארת, בת יחידה אחרי שני בנים, שקיבלה הרבה תשומת לב.
סבתא גדלה בשכונה ברמת גן שנקראה "שיכון עלית" בתים של שתי קומות, ארבעה דיירים. כולם הכירו את כולם וכל האבות עבדו בבית חרושת "עלית" לממתקים ושוקולדים ולכן נקראה השכונה כך.
המשחקים ששיחקו אז היו אופיינים לתקופה ובגלל שהשכונה הייתה בקצה העיר,הייתה מוקפת בשדות והאיפיון הנוסף-הקרבה לנחל איילון. בעלי החיים מסביב שחיו בשמורת טבע  היו קצת מפחידים. התנים היו מייללים בלילה ואפילו הגיעו לחצרות הבתים וטרפו תרנגולות למי שהיה. השועלים גם השתתפו "בחגיגה" ולהם התווספו הנמיות שהסתובבו חופשי ליד הפחים לחפש מטעמים.
לגן ילדים סבתא נכנסה רק בגיל 5. זכור לה חוויה מיוחדת ולא כל כך נעימה כאשר היא חלתה וקדחה מחום ועד שאימא שלה-סבתא רחל הגיעה,השכיבו אותה במיטת הבובות במרכז מעגל הילדים והיה מביך ולא נעים כי בקושי יכלה לפקוח את העיניים והכל הסתובב סביבה. באותה תקופה אימא של סבתא, סבתא רחל, חלתה בסרטן השד והייתה מאושפזת תקופה מסוימת  בבית חולים. סבתא לא ידעה על המחלה רק בגיל מאוחר יותר. כשאימא שלה חזרה מבית החולים הכינו לסבתא הפתעה-בובה גדולה עם שערות פותחת עניים-צעצוע די נדיר ויקר לתקופה. עגלה לבובה לא הייתה לה, אז היא בנתה מחלקים של "מכנו" – עגלת ישיבה עם גלגלים עבודת יד.
כיוון ששכונת המגורים הייתה בסמוך למוסך של עיריית רמת גן, הנהג של ראש העיר דאז – אברהם קריניצי- היה לוקח את ילדי השכונה לבית הספר במכונית המפוארת של ראש העיר. בכיתה ה' סבתא עברה לבית ספר "אושא" -בית ספר דתי במרכז רמת גן .ההתמודדות לא הייתה קלה בתחילה, מבחינת לימודי הקודש, אבל היא הצליחה להתגבר מהר.
 
ההורים של סבתא, סבתא רחל וסבא ישראל, עלו מפולין. סבא ישראל עלה בשנת 1932 עם המכביה הראשונה, ללא אישור כמובן. הוא השתלב בעבודות יזומות כמו עבודה בפרדסים, בבניית כבישים ועוד…היה פעיל בתנועת הפועל המזרחי, בה היה פעיל בפולין בעיר בנדין במיוחד בחלוקת כרוזים לעליה לארץ ישראל. הוא היה ציוני מאוד ודיבר וכתב עברית רהוטה עוד בפולין. סבתא מספרת שהוא הביא את ספרי הלימוד של דקדוק עברית ולימים היא למדה מהם לבגרות בדקדוק.
סבתא רחל למדה בבית ספר, מעין מכללה לתפירה עילית (בדומה לבית ספר "שנקר" בארץ היום). 
סבא ישראל התחיל לעבוד בבית חרושת "עלית" – שרק הוקם ועבד שם כ-40 שנה. כילדים מאוד נהנו מהביקורים בבית החרושת. יכלו לטעום מהשוקולדים והממתקים לפני שנארזו. מכיוון שבשיכון "עלית" רוב האבות עבדו ב"עלית" במחלקות שונות, בפורים היו ילדי השכונה מתחפשים-תמיד בתחפושות עם הרבה כיסים והלכנו לביקור יזום ב"עלית" לילדי השכונה. הבונוס שקיבלו אותו יום היה גדול-מלא שוקולדים, בפלות, סוכריות וכו'.
כשסבתא הייתה בת 11 התחתן אחיה שמואל. סבתא רחל תפרה את שמלת הכלה וגם תפרה שמלה לבנה לסבתא. השמלה הייתה בסגנון של שמלת כלה ואת אותה שמלה היא לבשה למסיבת הבת מצווה אחרי כשנה. הייתה מסיבה צנועה למשפחה בלבד באולם שהיה מסעדה.
סבתא למדה בתיכון "הרא"ה" ברמת גן, בזמנה בית הספר היה מעורב בנים ובנות, אבל בכיתות נפרדות. היא עברה לשם עם רוב חברותיה מהיסודי ולכן לא היה לה קשה להסתגל. סבתא הייתה תלמידה טובה. מעולם לא הייתה לה בעיה כלשהי. היא אהבה את בית הספר ואת ההוויי. סבתא חושבת שדווקא העובדה שהיו חבורה של בנים ובנות עזרה לאווירה הטובה. מה שזכור לה בעיקר מתקופת התיכון זה שבכיתה י' (1967), היו להם שיעורי שחיה בבריכת "גורדון" בתל אביב. זה היה בחודש יוני בחמישי ליוני בבוקר ופתאום הייתה אזעקה ופרצה מלחמת ששת הימים. כולם מרוב פחד צללנו למים. בסוף ימי המלחמה סבתא התנדבה עם שאר חברותיה לעזור בעבודות בבית חולים "תל השומר" שהיה עמוס בחיילים פצועים. הן עבדו בחדר הכביסה וגיהצו מצעים ופיג'מות.
בכיתות השביעית והשמינית הגיעה אליהם מורה חדשה למקצוע אנגלית ושהייתה המחנכת של הכיתה. המורה הייתה דניאלה וייס המוכרת לכולם. כולם מאוד אהבו והעריכו אותה והיא הקדישה את כל זמנה למרצה לחינוך וללמוד האנגלית, גם לנכשלים ביותר. מסיבת הסיום של השמינית הייתה מהמיוחדות ביותר ושוב בזכותה. באותו יום הגיעו כל הבנות אליה הביתה והיא נתנה את המטבח שלה לשימוש כולן כדי להכין ארוחה חגיגית למסיבה. כל אחת הכינה מה שהיא ידעה להכין הכי טוב ובערב הגיעו הבנים והשולחן היה ערוך ברוב טוב ויופי. בטוח שלא רבים מהמורים היו עושים זאת.
אחרי התיכון סבתא לא הלכה לשירות לאומי ולא התגייסה לצבא בגלל צו הוריה. את הזמן בין התיכון לתחילת הלימודים באוניברסיטה ניצלה לעבוד בבית חרושת "עלית" במחלקת עטיפת אגוזי ובונבוניירות. כמובן שאבא שלה דאג לה לעבוד במחלקה הכי נעימה ונקייה. בזמנו עטפו את ה"אגוזי" ביד ובהתחלה היה קשה כי נייר העטיפה היה מנייר כסף וזה גרם לחתכים בידיים למי של מיומן. אבל סבתא קיבלה מיומנות מהר מאוד והגיעה למכסה יומית כפולה מהנדרש ולכן קיבלה משכורת מכובדת. הייתה לה תקופה של שלושה חודשים מאוד מעניינים במקום עבודה שלא הייתה מגיעה אליו מעולם.
 
בגיל עשרים ואחד סבתא התחתנה עם סבא. הם נפגשו באחד המועדונים שהיו מקום מפגש לצעירים דתיים. למעשה סבא "שם עין" על סבתא וברר שאין לה חבר ואז התקשר אליה והם התחילו קשר שהוביל לחתונה בח' אדר 1972.
 

 
סבא וסבתא הקימו משפחה נחמדה. נולדו להם בת, אורית ושני בנים, אלעד ואיתי. אורית (אימא שלי) התחתנה עם ישראל ונולדו להם 4 ילדים – שהם, אלמוג עמירם, ספיר וברקת- כולם אבנים טובות. אלעד התחתן עם יונינה ונולדו להם 4 ילדים – יהב, יעלה, כרמי ונעמה טל – כולם מקומות בארץ – בעיקר הרים. איתי התחתן עם אסנת ונולדו להם 2 בנות- דנה וורד-שתיהן שמות רק של בנות.
 
סבתא וסבא זכו לילדים ונכדים ב"ה, ועכשיו מחכים לדור הבא שיגיע – הנינים.
 
 
מורה מובילה: שירה רבי
 
תשע"ו, 2016

מילון

סרטיפיקט
אישור עלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט האנגלי

ציטוטים

”"מה שאפשר לעשות היום לא דוחים למחר"“