מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבי רפי אריה

בתמונה: אני וסבי בבר מצווה של אחי
החצר האחורית של הבית בוידין.
עלייה לארץ

סבא נולד ב-4.12.1943 בעיר וידין שנמצאת על גדת הדנובה שבבולגריה.

המשפחה של סבי עלתה לארץ בינואר 1949 בהיותו בן 5. העלייה לארץ לא הייתה פשוטה כלל. המשפחה הייתה צריכה להשיג היתר יציאה והיתר עלייה לאנייה. את היתר היציאה השיגה המשפחה משלטונות בולגריה, את התר העלייה לאנייה קיבלו מארץ ישראל בתיאום עם ועד הקהילה. מועד ההפלגה נקבע ל-19 בינואר 1949 מנמל בורגס שלחוף הים השחור. כשבוע לפני ההפלגה יצא המשפחה ברכבת מוידין לסופיה על מנת להיפרד מבני משפחה וידידים ולאחר מסע מסופיה לבורגס, שנמשך 22 שעות, הגיעו לאנייה "בולגריה". זו הייתה אניית מטען שהוסבה להעלאת עולים (על ידי בניית דרגשי עץ במס' קומות). על סיפון האנייה היו כ 4500 עולים והם חיו בתנאים קשים במשך ששת ימי ההפלגה מהעיר בורגס שבבולגריה לנמל חיפה. סבי זוכר את ההפלגה כ"נדנדה אחת גדולה" כאשר מסביבו רוב האנשים הקיאו וסבלו. זיכרון משמעותי שיש לסבי מהפלגה זו הוא טעם התפוז שחילקו לעולים ארצה לפני הגעתם לנמל חיפה. ב 23 לינואר 1949 האנייה הגיעה לנמל חיפה.

בתחילה עם הגעתם ארצה משפחת סבי שוכנה במחנה בריטי לשעבר במורדות הכרמל (קרוב למושבה הגרמנית בחיפה). בכל מבנה באותו מחנה שכנו יחדיו כ- 40 משפחות שהפרדתם נעשתה על ידי שמיכות.

לאחר כ- שנה וחצי במחנה עברה המשפחה להתגורר ב"שיכון יוגוסלבי" שנבנה מצפון לקריית ביאליק וכונה בהמשך "צור שלום" (כיום שכונה בקריית ביאליק). שכונה זו הייתה מורכבת מכ-30 בתים דו-משפחתיים בהם התגוררו עולים מיוגוסלביה, הונגריה, בולגריה וצ'כיה.

סבא רבא שלי מצד אבא עבד בהתחלה בבית חרושת לזכוכית פניצייה ובהמשך עד יציאתו לגמלאות עבד בבתי הזיקוק לנפט בחיפה. במקביל לעבודתו הקים עם חבר בית מלאכה למוצרי גומי בחצר הבית בצור שלום, אך עקב מות חברו לא עלה בידו להתמודד לבד עם המפעל ונאלץ לסגור אותו.

עקב קשיים כלכליים גם סבתא רבא שלי התחילה לעבוד כמוכרת בחנות ירקות בקריית ביאליק.

הזוית האישית

מילון

קרחן
איש שמוכר קרח

ציטוטים

”שלא נורא לגדול בלי טלפון“