מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבי וסבתי הכירו במפעל עבודות בצלאל

סבתא ואני
סבתא בירח דבש
סיפורה של תמר, העלייה מרומניה לישראל

סבתא שלי נולדה בבוקרשט, עיר הבירה של רומניה, בתאריך 22.11.44 בשם פסיה איטה פאולה בקאלו. אך בכיתה ה', הגיע מורה, שהחליט שצריך להחליף את השמות הלועזיים בשמות עבריים, הביא לכיתה רשימת שמות וסבתי בחרה את השם תמר. לאחר נישואיה הפכה לתמר שוחמי.
היא לא זוכרת אם היו לה חברות ברומניה כי היא הייתה קטנה מאוד.  בגיל שלוש וחצי עלתה לארץ באוניה והגיעה לנמל חיפה. בתעודת הזהות שלה רשום תאריך שגוי  בגלל טעות של הפקיד הרושם בזמן העלייה .(התאריך הרשום הוא 21.1.44).  הדבר הראשון שהיא ראתה וזוכרת בארץ הוא את הגגות האדומים של חיפה, שראתה מסיפון האנייה.
החברה הראשונה שלה בארץ הייתה הבת של חברים של ההורים שלה, שגרו בשכנות למשפחתה. לאחר שעברה מהמעברה, היא גרה ביפו העתיקה, שנקראה אז "השטח הגדול". משם עברה לרחוב מקביל לשוק הפשפשים, לדירת חדר אחד, שם גרה עם הוריה ומשם עברה לגבעת עלייה, ששם נישאה ועברה לבית משלה בקריית שלום. התאקלמותה בארץ הייתה קלה, כי היא התחילה ללמוד בגן עברי קרוב למגדל השעון של יפו.
בהגיעה לגיל כיתה א', נשלחה  סבתי ללמוד בבי"ס "קריית חינוך" ביפו. כשעברה עם הוריה לגבעת עלייה למדה בבי"ס "דב הוז" שהיה קרוב לים, ליד ביה"ח "דונולו".לאחר סיום בית הספר היסודי, עברה ללמוד בתיכון עירוני ז' ביפו, שם למדה שנתיים, ולאחר מכן השלימה שנתיים ובגרויות באקסטרני. עבודתה הראשונה הייתה ציור על כדים וצלחות (עבודות בצלאל).
 
                              בתיכון, בכיתה ט' או י' היינו במחנה בגדנ"ע ונהניתי מאוד מהחוויה
 
היא הכירה את סבי משה חצי שנה לפני נישואיהם, בגיל 20. סבי וסבתי הכירו במפעל עבודות בצלאל שבו עבדה, כשמשה הגיע לשם לתקן מנוע של אחת המכונות. הם נישאו כשהייתה בת 20 וחצי, בבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב בתאריך 1965 .7.7.
 
הייתי בגיל 21 כשנישאתי לסבא משה. החתונה התקיימה בבית הכנסת הגדול באלנבי, באולם שמעל בית הכנסת.
 
כעבור שנה, בשנת 1966, נולד בנם הבכור, נתן שוחמי, שנקרא על שם סבו מצד אביו, נתן. כעבור שלוש שנים נוספות, נולדה בתם לאה, שנקראת על שם סבתה מצד אביה, לאה. כעבור שלוש שנים נוספות, נולד בנם השלישי, יהודה :), שהוא אבא של אופיר (אני 🙂 ), ושל אביגיל, אחותי התאומה. כעבור ארבע שנים נוספות, נולדה רחל, בתם האחרונה. כיום, יש לה 8 נכדים, ששמותיהם (מהגדולה לקטנה): עדי, מאיה, אורי, יואב, הדר, נטע, אופיר 🙂 🙂 ואביגיל :).
 
בבית הוריה לא נהגו לחגוג את החגים, אולם לאחר נישואיה למשה, שבא ממשפחה דתית – מסורתית, החליטה סבתי להנחיל את המסורת למשפחה שהקימה והחלה לחגוג את החגים בצורה מסורתית ולפי כל המנהגים שלמדה ממשפחת בעלה, סבי משה, שבא ממשפחה יוונית סלוניקאית.
 
החגים שהיו חביבים על סבתי בילדותה היו חנוכה וחג השבועות. לאחר הקמת המשפחה סבתי אוהבת את כל החגים שבהם מתכנסת המשפחה, אך יותר מכל אוהבת את יום העצמאות.
 
העשרה
"סבי משה, שבא ממשפחה יוונית סלוניקאית".
יהדות סלוניקי: "הקהילה היהודית בסלוניקי הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר ביוון ערב מלחמת העולם השנייה ובתקופות מסוימות אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם….בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שאלוניקי או שלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. קהילה זו הייתה הגדולה בקהילות היהודיות ביוון"
 
השטח הגדול: "כינוי לאזור ביפו. שטח הגדול היה כינוי בשנות ה-50 ובשנות ה-60 לאזור ביפו שבמרכזו גן הפסגה של ימינו (יפו העתיקה), שלאחר שנהרס במרד הערבי ובמלחמת העצמאות הפך לשטח של חורבות, ומוקד לפשע וזנות. בשנות ה-60 שוקם האזור והפך לאזור של תיירות, גנים ציבוריים ורובע אמנים".
ויקיפדיה.
תשע"ו 

מילון

יהדות סלוניקי
הקהילה היהודית בסלוניקי הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר ביוון ערב מלחמת העולם השנייה ובתקופות מסוימות אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם....בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שאלוניקי או שלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. קהילה זו הייתה הגדולה בקהילות היהודיות ביוון

השטח הגדול
כינוי לאזור ביפו. שטח הגדול היה כינוי בשנות ה-50 ובשנות ה-60 לאזור ביפו שבמרכזו גן הפסגה של ימינו (יפו העתיקה), שלאחר שנהרס במרד הערבי ובמלחמת העצמאות הפך לשטח של חורבות, ומוקד לפשע וזנות. בשנות ה-60 שוקם האזור והפך לאזור של תיירות, גנים ציבוריים ורובע אמנים.

ציטוטים

”סבי וסבתי הכירו במפעל עבודות בצלאל שבו עבדה“