מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא שלי שאול

אין לי תמונה עם סבא שלי
סבא שלי ביום החתונה של ההורים שלי
הקשר הרב דורי

שמו של סבא שלי שאול ז"ל, מקורו בתנ"ך, והוא קרוי על שם סבא שלו. יש לו כינוי סאולינו וקראו לך כך מכיוון שזהו שמו באיטלקית. שם משפחתו הוא וטורי.

סבא שאול, נולד בזוארה, שבלוב, בתאריך  21/04/42.

בזמן מלחמת העולם ה-2, אבא של סבי נשאר בטריפולי לעבוד ושלח את אשתו ומשפחתו לזוארה, שם נולד שאול. לאחר שהסתיימה המלחמה, הם חזרו כולם לטריפולי.

לסבא היו ארבעה אחים, הוא היה השלישי מביניהם. הבכור, יצחק (זקי), שמעון, שאול, לידיה ועמוס.

הם חיו שבע נפשות בבית מאבן שלו חצר משותפת עם השכנים. הילדים ישנו בסדא (מעין משטח עץ שנמצא מתחת לתקרה עם סולם).

ליד הבית היה בית כנסת גדול, שוק, שם עשו קניות, והילדים למדו בבית ספר יהודי בו לימדו אותם עברית.

בזמן המהפכה של קדאפי, רדפו את היהודים, הכניסו את סבי לכלא בגלל היותו יהודי, הוא היה כחודשיים, פיתח אסטמה בכלא, ובזכות היותו אזרח איטלקי, שגרירות איטליה שיחררה אותו ואז הוא פתח בחיים חדשים באיטליה טרם עלייתו לארץ ישראל.

עקב הבריחה לאחר המהפכה של קדאפי, השלטון הצבאי הלאים (לקח את הרכוש לרשותו) את כל רכושם וכספם של סבי ומשפחתו והם לא יכלו להתקרב לבית ולהוציא כלום.

סבא שלי עלה לארץ בשנת 1971, כשהיה כבן 30, לקיבוץ גבעת ברנר דרך הסוכנות היהודית, ולמד עברית באולפן. משפחתו עלתה לפניו.

סבא לא שירת בצבא, אך חווה מלחמות בחייו, מלחמת העולם ה-2 שבמהלכה  נולד בכפר זוארה, מלחמת ששת הימים שהשפיעה על היהודים בלוב, ובעקבותיה חוו גילויי אנטישמיות, מלחמת יום כיפור, מבצע שלום הגליל, מלחמת המפרץ ומלחמת לבנון ה-2. בזמן מלחמה זו הוא חלה בסרטן.

כשסבא שלי היה קטן הוא לא אהב את הלחם שהיו מכינים בבית משעורה, הוא רצה לחם קנוי מהשוק ואמא שלו הייתה מחביאה בשבילו לחם שקנתה משם. המאכלים שהוא אהב היו קוסקוס, מפרום, חריימה, אסידה-דייסת סולת עם רוטב חריף (מאכל של חורף), ספינג' בדחי- ספינג' עם ביצה שהיו מוכרים ברחוב מטוגן בחבית.

סבא למד בגן איטלקי, ושיחק בחולות ליד הים, הוא וחבריו נכנסו למים ושיחקו גם ברחוב. ביסודי למד בבית ספר יהודי ולא למד בתיכון.

עבודתו הראשונה של סבא שלי, הייתה כמוכר תמרוקים בשוק, הוא אהב מאוד את עבודתו ועסק בה כל חייו.

מנהגים מבית סבא

לפני פסח בכל שנה, אבא של סבא שלי, היה קונה כבש חי ונושם, הילדים היו משחקים איתו בחצר עד שהגיע השוחט לפני ערב החג. בפסח לאחר ששחטו את הכבש, שהם גידלו בחצר, בליל הסדר היו מחזיקים את הזרוע של הכבש (מבושל) מניפים באוויר ואומרים: "ביד חזקה ובזרוע נטויה." בנוסף, את קערת ליל הסדר, היו דופקים על הראש של המשתתפים כסגולה לבריאות, אריכות ימים ומזל. בנוסף היו שופכים מים לקערה כשקוראים את עשרת המכות בהגדה. אסור לאף אחד חוץ ממי ששופך את המים להסתכל, ולאחר מכן שופכים את המים מהחלון. אף אחד לא היה יוצא מהבית בערב פסח, כדי לא לקבל את המכות. מי שהיה מוזמן לסדר היה נשאר לישון.

ביום החג של ראש השנה, אסור לישון צהריים, כדי שהמזל לא ישן כל השנה. בפורים אמו של סבא שלי הייתה מכינה עוגות, עוגיות וממתקים מיוחדים למשלוחי המנות, בורק בלוז, מכרוט, ספרה, בוקה דדמה ועוד.

סבא הכיר את סבתא שלי, רחל, בתל אביב, הוא פתח חנות ליד ביתה והיא באה לקנות שם ונוצר הקשר ביניהם. סבא שאול וסבתא רחל התחתנו בפברואר, 1974, בבית כנסת "אוהל מועד".

החינה התקיימה בביתו של סבא שלי, ויש תמונות מהחתונה.

כשדודה שלי, סיגל נולדה, סבא שלי היה בן 33, כשאמא שלי נולדה הוא היה בן 36.5 וכשדוד שלי רפאל (רפי) נולד הוא היה בן 41.

סבי, כאמור, לא למד בתיכון ובעבר לא הייתה לכך חשיבות, לכן, היה לו מאד חשוב שכל ילדיו ילמדו גם לימודים גבוהים.

לסבא, 6 נכדים, אני, אחותי ארבל, נועם (בן) בן דודי, הילה בת דודתי, אופיר בן דודתי ותום בן דודי.

סבי נפטר בשנת 2006 ממחלת הסרטן.

הזוית האישית

יהב: סבתא שלי סיפרה לי את כל המידע על חייו של סבי שאול, והיה מעניין להכיר אותו.

מילון

סדא
מעין משטח עץ שנמצא מתחת לתקרה עם סולם

ציטוטים

”מלחמת ששת הימים שהשפיעה על היהודים בלוב, ובעקבותיה חוו גילויי אנטישמיות“