מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא שלי הדייג האמיץ

סבא אסא לרך והנכד רז לביא
הורי ז"ל מביטים בי בגאווה לאחר השואה
השנה 1964 - מעשה שהיה כשאגם הכנרת היה קרוב מאד לגבולות רמת הגולן

זה הסיפור שסיפר לי סבא שלי, סבא אסא: כשסבא היה צעיר, בן 16, הוא גר בקיבוץ עין גב. הקיבוץ היה יפה מאין כמוהו ושכן בעמק הירדן על גדות אגם הכנרת ולמרגלות הרי הגולן. מהקיבוץ של סבא אפשר היה לראות את הרי הגולן היפים. אפשר היה לראותם אך לא להגיע אליהם. (כמו בשיר של רחל המשוררת: "שם הרי גולן הושט היד וגע בם…"). השנה הייתה 1964 ומדינת ישראל הייתה קטנה מאד וסביבה המון מדינות עוינות, וגם רמת הגולן והרי הגולן היו שייכים למדינה אחרת, מדינה ערבית שהטילה אימה ופחד על אנשי הקיבוץ של סבא.

סבא אסא בילדותו

מדי פעם היו אנשי האויב יורים בכלי הנשק שהיו להם על הקיבוץ מהרי הגולן ,זה היה מפחיד מאד וכל החברים של הקיבוץ היו יורדים למקלטים. בלילות, כשכל חברי הקיבוץ ישנו את שנתם, היה סבא אסא יוצא לעבוד, כי סבא שלי היה דייג. גם כשהיו יריות לעבר הקיבוץ סבא שלי לא ירד למקלט ביחד עם כולם. הוא עבד בעיקר בלילות, היה יוצא לדוג בכינרת.

סבא היה יוצא לדוג בלילות על סירת דיג גדולה ובה עוד חבריו הדייגים, הסירה הגדולה הייתה גוררת אחריה סירות קטנות עם פנסים גדולים שהאירו את הים. האור הגדול היה מושך אליו את הדגים ואז באה סירת הדיג הגדולה, מטילה רשת ומעלה ברשת המון דגים. באותם ימים הייתה מדינת ישראל במצב לוחמה עם שכנותיה הערביות, אגם הכנרת היה קרוב מאד לגבולות של רמת הגולן שבאותם ימים עדיין הייתה שייכת למדינה אחרת, מדינה ערבית, והאויב היה משקיף ממרומי הגולן על הכנרת וגם על ספינת הדיג של סבא. בזמנו, חיל הים הישראלי היה שולח ספינת מלחמה (נחתת) שתפקידה היה לשמור ולהגן על ספינות הדיג כדי שיוכלו להמשיך ולדוג בכנרת מבלי להיפגע.

לילה אחד, בחורף קודר וקר ללא ירח, עלטה מסביב וחושך מוחלט, ורק האור מסירות הדיג מנצנץ על פני המים ומאיר מעט את הים, לפתע פתאום נפתחה אש כבדה מכיוון הרי הגולן והאויב החל לירות על סירת הדיג של סבא. כדורים ופגזים עפו מסביב והייתה סכנה גדולה מאד שיפגעו בדייגים. בהתחלה הכדורים נפלו למים אבל לאט לאט התקרבו יותר ויותר והחלו לפגוע בסירת הדיג של סבא. מיד כשזה קרה, מן הצד השני, החלה ספינת חיל הים להשיב אש לכיוון הירי מהגולן. המצב החמיר מאד, כשסבא שלי וכל חבריו הדייגים נמצאים על סירת הדיג ובאמצע שורקים הכדורים והפגזים, האויבים יורים וחיל הים מחזירים אש אחד נגד השני, כשסבא אסא והדייגים במרכז של כל הירי המסוכן שהתרחש.

איזה פחד…  מה עושים ….?

אמצע החורף, קר מאוד וטמפרטורת המים הייתה מתחת ל- 0 מעלות, יורד על הדייגים מבול של גשם ואין היכן להתחבא. הדרך היחידה להתגונן הייתה לקפוץ למים. ובכן, סבא שלי וכל הדייגים שהיו על הסירה קפצו למים הקרים עם הבגדים והחלו לשחות לכיוון החוף של הקיבוץ. אילו לא היו קופצים למים – סביר להניח שכדורי האויב היו פוגעים בהם. וכך באותו לילה מטורף ניצל סבא שלי וחבריו הדייגים ממוות ונשאר בחיים במיוחד כדי לספר לי את הסיפור המדהים הזה.

סבא אסא הדייג

סיפור היכרותם של סבא אסא וסבתא סאלי: 

סבא אסא שר ומנגן שיר אהבה לארץ ישראל: 

הזוית האישית

סבא אסא: תענוג עילאי והנאה צרופה היו לי לערוך סיפור משותף בנושא הקשר הרב דורי עם הנכד המדהים שלי רז לביא. לנגד עיני ראיתי ילד שהפך לבוגר. ראיתי את גודל הסקרנות שבו ואיך הוא מקשיב וחולק בעניין רב את סיפורי חיי. הכתיבה המשותפת הפכה את העניין לחוויה מרגשת של מפגש מדהים בין סבא לנכד ולהיכרות עמוקה ומרתקת בינינו. גיליתי ברז ערנות יתרה, עיניים חכמות ורצון תמידי ללמוד ולספוג. למדתי שרז נער רגיש מאוד, דעותיו עצמאיות, שפתו גבוהה וכבר מגיל צעיר ניכרת בו אכפתיות ואהבה לאדם ולסביבה. נהניתי מכל שבריר של שניה לעשות אתו יחד ונמלאתי גאווה ללא גבולות.

רז: היה לי מאוד מהנה לעבוד עם סבא אסא, גיליתי על סבא שלי המון דברים חדשים שלא ידעתי ובגלל התוכנית נפגשנו פעמים רבות והמפגשים היו יותר אישיים. היה מאוד כיף וחוויתי. סבא שלי מאוד מצחיק, מעניין וכישרוני, במהלך המפגשים ידע להסביר לי דברים שאוכל להבין אותו ואני בטוח שיש לו עוד סיפורים לספר, בקיצור – הוא וואו!! אין לי ספק שמהיום אני אזכור לשאול אותו על עוד סיפורים. הדבר הכי טוב הוא שזו הייתה חוויה מדהימה ואני שמח שלקחתי את הזמן להכיר את סבא שלי יותר.

סבא אסא ורז

מילון

כנרת
הַכִּנֶּרֶת היא ימה בצפון מזרחה של ישראל. זהו אגם המים המתוקים הגדול בארץ ישראל.

רמת הגולן
אזור בצפון-מזרח מדינת ישראל, ממזרח לכנרת ולירדן ההררי.

נחתת
סירת מלחמה קטנה שתפקידה להגן על סירות הדיג.

פגזים
תחמושת לכלי נשק (תותחים) - כמו כדורים של רובה, רק יותר גדול.

ציטוטים

”עדיף להיות בריא ועשיר מאשר חולה ועני“