מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא קובה הצייר

סבא קובה והנכדה מור בתכנית הקשר הרב דורי
סבא מצייר נושאי אופניים.
מהילדות בפולין לישראל

שמי קובה, נולדתי בשנת 1947, בפולין בעיר ליגניץ, להורים שלי קראו מרדכי ופרידה. הם היו ניצולי שואה, הם ניצלו כשהם ברחו לרוסיה. אחרי המלחמה הם חזרו לפולין לעיר ליגניץ ברכבת, כל אחד בנפרד, שם הם הכירו והתחתנו.

בפולין חברי ואני הרבינו לשחק ברחוב, בעיקר במשחקי כדור וגם במחבואים. בשנת 1951 נולד לי אח, לאחי ולי היה חדר לבד, רבנו הרבה ושיחקנו ביחד הרבה. המקצועות האהובים עליי בבית הספר היו גאוגרפיה והיסטוריה. עליתי לישראל בשנת 1956 באונייה "ישראל" בגיל 9. כעולה חדש נתקלתי בקשיים בבית הספר, החברה לא ששה לקבל אותנו העולים החדשים "הזרים". בכתה ג' התחברתי עם מספר ילדים שהפכו לחברים קרובים, מהם למדתי עברית. בכתה ד' הלכנו לצופים ועם החברים מהתקופה הזאת אנחנו חברים עד היום.

בשנת 1965 התגייסתי לצבא, שירתי בחיל חימוש, הייתי מחסנאי נשק. באותה תקופה לא היה טלפון בבית, קשה היה ליצור תקשורת ההורים לא ידעו מה קורה איתנו עד שהיינו חוזרים לחופשות.

את יעל , לימים הייתה אשתי, הכרתי בטיול במדבר יהודה בשנת 1978. במקצועי, הייתי שרברב (בעל מקצוע שמתקן את הצנרת). אבא שלי לימד אותי את המקצוע, שרברבות.

היום אני גמלאי, אני מצייר להנאתי בסטודיו שלי , הייתי אוצר של בית יד לבנים בנס ציונה, והצגתי בתערוכות בעולם.

מציוריו של סבא:

ציור נוסף של סבא:

הזוית האישית

סבא: המפגשים עם נכדתי מאוד קירבו בנינו, היא קרויה על שם אבי מרדכי.

מור: נהניתי להיפגש עם סבא ולשמוע על העבר שלו.

מילון

שרברב
אינסטלטור בלעז

לגניצה
לגניצה (ליגניצה; בגרמנית: ליגניץ, Liegnitz) היא עיר בדרום-מערב פולין. שמה ניתן לה בשנת 1946 לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. לגניצה שוכנת על חורבותיה של לוגידונום, שהייתה בגבול בין הקלטים לשבטים גרמאניים. לאחר שהשבטים הגרמאניים עזבו התיישבו באזור שבטים סלאבים. החל משנת 1004 נקראה העיר ליגניצה (היא נקראת כך גם היום בשפה המדוברת על ידי הפולנים). ההתיישבות במקום מתוארכת החל מהמאה השביעית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אמנות זה תחביב ולא מקצוע“