מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא, סבתא ושרשרת זהב אחת

סבתא אירית חיילת
סבא משה בבר מצווה
הנכד ליאל מספר את סיפור חייה של סבתא אירית וסבא משה

סבתא אירית

לסבתי מצד אימא קוראים אירית איפרגן. הכינוי שלה היה כושית, קראו לה ככה כי היה לה שיער מתולתל קצר (אפרו). לאבא של סבתא קראו חנניה ולאימא שלה קראו קלרה. לסבתי יש עוד אחות בשם ריקי. ועוד שני אחים חורגים איציק ורחל מצד האבא. סבתי נולדה בתאריך 25/06/1962 – כ"ג בסיוון ה'תשכ"ב. סבתי אחות הבכורה. סבתי נולדה בארץ, בבית חולים רמב"ם. כיום גרה בקריית חיים ברחוב משה שרת יחד עם סבי.

סבתי בעבר הייתה גרה בחיפה והחליטה לעבור לקריית חיים כי בחיפה היו עליות וירידות, ומבחינת נוחות עברו לקריה. סבתי הייתה גרה בשכונת חליסה שבחיפה עם ההורים. בבית היו שני חדרים. בבית היה חשמל מים ושירותים וכמובן דיברו בעברית. סבתי חייה בסביבה מעורבת, היו גרים לידם גם ערבים והייתה בניהם קשרי שכנות. סבתי עזבה את חיפה בכיתה ב' אך יש לה געגועים וזיכרונות למקום עצמו.

סבתי למדה בבית ספר דתי "אמונה", בחליסה שבחיפה. בכיתה ג' עברה לבית ספר חילוני גבריאלי- בית ספר יהודי. בכיתה י' למדה בבית ספר מקצועי "בית הפקיד". בבית ספר היו לומדים חצי שבוע וחצי שבוע עובדים. סבתי עבדה בבנק לאומי כעוזרת בפקידות.

סבת אירית השתייכה לתנועת נוער צופי גאולה. הם נהגו לעשות פעילויות, מחנאות. התנועה לא קיימת היום. את גיל ההתבגרות סבתי עברה בתיכון בבית ספר הפקיד, סבתי הייתה מתלבשת זרוק, פדלפונים וג'נסים. סבתי זוכרת שמחה משפחתית מיוחדת כשאחותה התחתנה. היא הכירה לה את בעלה והיה אירוע גדול ומרגש.

משפחתה של סבתי נהגו לעשות ארוחות משפחתיות גדולות, לאימא שלה יש עוד אחד עשרה אחים והם נהגו לבקר אותם בשבתות ובחגים ולשחק כל הילדים יחד. בחגים נהגו בעיקר לאכול מאכלים מרוקאים. המאכל האהוב עליי היה מרק חרירה.

סבתי הייתה חיילת ושרתה בצבא בשנים 1980-1981 כפקידה בחיל הקשר בצריפין. היא פגשה את סבא היא כשהייתה שכנה שלו וגרה איתו באותו בניין. הם התחתנו בתאריך 06.01.1981 – א' בשבט ה'תשמ"א. החתונה נערכה בחיפה באולמי בת גלים.

היום סבתי מטפלת בקשישים. מספרת שהייתה עובדת בנק, אבל החליטה לעזור כי רצתה לקבל את אימא שלי ואח שלה שבאים מבית הספר.

סבא משה וסבתא אירית ביום חתונתם

סבא משה

לסבי מצד אימא קוראים משה הרוש. הכינוי שלו היה מואיז, במרוקו ככה היו מבטים השם משה. לאבא של סבא קראו שמעון ולאימא שלו קראו רחל. לסבי יש עוד ארבעה אחים חיים: דוד, דליה ומרים. סבי הילד השני מתוך חמישת האחים.

סבי נולד בתאריך 22/02/1957 – כ"א באדר א' ה'תשי"ז במרקש שבמרוקו. הבית בו גדל היה גדול, גרו בו אימא אבא וכל האחים. בבית היו תנאים טובים כמו חשמל, מים, שירותים. בבית דיברו בשפה המרוקאית וצרפתית.

סבי היום גר בקריית חיים יחד עם סבתי. הם בחר ולגור בקריה מבחינת נוחות, תנאים ובתי ספר קרובים. סבי חי בסביבה מעורבת, ערבים ויהודים. למשפחתו היו קשרים עם לא יהודים, קשרי מסחר וקשרי שכנות.

משפחתו של סבא במרוקו

סבי לא שמר על קשרים לאחר שעזב את מרוקו מאחר ועלה בגיל קטן מאוד. משפחתו של סבי עלו לארץ מסיבות ציוניות. סבי הגיע עם משפחתו באוניה לעיר מרסיי שבצרפת ולאחר חצי שנה עלה לישראל באוניה. הוא הלך לבית ספר בירושלים, בית ספר דתי במסגרת פנימייה ושם למד עד גיל 13. מגיל 13-18 למד בפנימייה חקלאית כפר גלים. בתקופה זו חצי יום למד בבית ספר וחצי יום עבד ברפת ובדיר. את גיל ההתבגרות סבי עבר בפנימייה.

סבי קיים טקס בר מצווה בירושלים. אורח חייו היה בעיקר לימודי תורה וכדורגל. משפחתה של סבי נהגו לעשות ארוחות משפחתיות ולבקר בני משפחה. בחגים בעיקר נהגו לאכול מאכלים מרוקאים והמאכל האהוב עליו היה קוסקוס.

השיר המיוחד שסבי זוכר שש עשרה מלאו לנער. היום סבי וסבתי חוגגים את החגים עם משפחתי, אח של אימא ואחות של סבתא ומשפחתה. בשבת אצל סבי הייתה ארוחה משפחתית, ולאחר מכן היו נוסעים למשחקי כדורגל.

כשסבי היה במרוקו נהגו לדבר על ארץ ישראל וחיכו לעלות לארץ. סבי שירת בצבא בשנים 1974 -1977 בתפקידו היה לוחם בפלוגת סיור חטיבה 7 ברמת הגולן. אחד המאורעים שהשפיע על חיי סבי היה מלחמת יום כיפור, הוא השתתף במבצע ליטני בלבנון. סבי היום מנהל בית הדפוס של אוניברסיטת חיפה. מקצועו של סבי היה דפס. הוא למד את המקצוע מגיל 20.

גלגולו של חפץ – שרשרת זהב

אני שמעתי ולמדתי על סיפור השרשרת הנודדת במאי האחרון כשסבתא רבתא שלי קלרה נפטרה. במהלך השבעה הזכירו את השרשרת זהב. השרשרת גדולה ומרשימה מאוד, על השרשרת יש תליון. אמי מספרת שהייתה מאוד קשורה לסבתא קלרה, אימי הייתה הנכדה הבכורה של סבתא והקשר בניהם היה מאוד חזק. השרשרת מועברת כבר 4 דורות: אמי קיבלה את השרשרת מסבתי אירית, שקיבלה את השרשת מאימה קלרה, שקיבלה את השרשרת מאימה רחל.

לסבתא רחל היו 12 ילדים והיא החליטה לתת את השרשרת לסבתא רבא שלי קלרה היא הייתה הבכורה. סבתא קלרה ענדה את השרשרת ולפני מספר שנים נתנה אותה לסבתי אירית כי כי הילדה הבכורה שלה. סבתי אירית לא אוהבת לענוב תכשיטים לכן החליטה לתת אותה לאימי שהיא הילדה הבכורה שלה. כך השרשרת עוברת בירושה לבכורות במשפחה.

אמי מתכננת בעתיד הרחוק לתת את השרשרת לאחותי הילי הבכורה מבין הילדות.

הזוית האישית

המסר שסבי רוצה להעביר לי הוא כיבוד, והשקעה בלימודים.

המסר שסבתי רוצה להעביר לי הוא להאמין בעצמי ולשאוף גבוה.

מילון

.
.

ציטוטים

”בתקופה זו חצי יום למד בבית ספר וחצי יום עבד ברפת ובדיר“